ברית המילה והעקידה
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

ברית המילה והעקידה 

מאת   13/12/2005 |  נצפה 5088 פעמים
ברית המילה והעקידה

מאת: גדליהו רחמן ו-ד"ר אליעזר רחמן

ברית המילה בפרשת 'לך-לך' והעקידה בפרשת 'וירא' - המתוארות בשתי הפרשות הראשונות על אבותינו, אברהם ויצחק בספר בראשית - הן עיקר זהותנו ומהותנו כיהודים. אין פלא שהמשתלחים במצוות ברית המילה הם, בדרך כלל, גם מהמשתלחים בפרשת העקידה, ועל כן, אין פלא שרובם מבקשים לשנות את הכרזת העצמאות ולעבור ממדינת היהודים (עם חוק השבות לכל יהודי בגולה) למדינת אזרחיה, עד כדי כך, שגם נכדתו של מחבר "התקוה", מציעה לעבור מ"נפש יהדי הומיה" ל"נפש אדם הומיה".
ואמנם מסכת גיטין,נ"ז ע"ב, מלמדת אותנו, ששיאים של אמונה, עד כדי מסירות נפש ("עליך הורגנו כל היום") מתבטאים, לפי דעת אמוראים שונים, גם באירוע המזכיר את העקידה של אשה ושבעת בניה) וגם במצוות מילה. לכן, מן הראוי לעיין בשני עניינים אלה בסמיכות.

ברית המילה: "...כך אמר הקב"ה לאברהם: אין בך פסולת אלא העורלה, העבר אותה ובטל המום - 'התהלך לפני והיה תמים'." (בראשית רבה, פרשה מ"ו).
באור ל-כ"ט בכסלו תשנ"ז, בשידור של תכנית "פופוליטיקה " של הערוץ הראשון, השתלחו במצוות ברית-המילה, חלק מחברי הצוות המסייעים למנחה התכנית, כשהם מדמים בנפשם, כאילו, כביכול, הבעת דעה איננה מחייבת ידיעה בנושא הנידון. וכך הושמעו בין היתר, הטענות על הפגיעה, כביכול, בשלמות הגוף ועל האכזריות, לכאורה, שבביצוע ניתוח, הכולל הקזת דם של תינוק בן שמונת ימים. אך נראה לומר אחרת: שלמותו של האדם, היא בשלמות גופנית ונפשית כאחד. השלמות הנפשית מושגת אחרי "ומלתם את עורלת לבבכם" (דברים,י',ט"ז). לעומת זאת, השלמות הגופנית מושגת אחרי ברית-המילה. נפש טהורה מרחיקה את האדם מכל עניין ודבר רע. "לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו" (בראשית,ד',ז'). גוף טהור מרחיק ולפחות מרסן תאוות מיניות ומקדש עצמו במותר. אין זה סוד, שעדיין שרי מדינות נופלים בפח, שטומנים להם רשתות ריגול, בתיווך מרגלות המגרות בעצמה, יצרי מין אצל אותם שרים. לפיכך, שלמותו של אדם היא בשלמות מוסרית וגופנית גם יחד, היוצרת תשתית נוחה, להשגת נפש בריאה בגוף בריא. על כל יחיד ויחיד להיזהר בדיני נפשות, כשהוא בא להשתמש באבר קטן זה; שכן, זה הקטן יכול לערער נשים, לאמלל ילדים שלא חטאו, ונותרו ללא אב וקורת גג ועוד. הברקה חשובה הבריקה התורה, כשחייבה את האדם לשאת את אות הברית, דווקא באבר מחייה-ממית זה. כשם שהציצית באה להזכיר לאדם זכרונות חשובים, כך בא אות ה"מילה" להזכירו את הרגישות לפיקוח נפש שביהדות.
יתר על כן, כנראה, שהקזת הדם בברית המילה, נועדה להזכיר לאדם את הרגישות לפיקוח נפש שהיהדות מחנכת להשיגו. (מכל מקום, ברור, שטעמים נוספים קשורים למצווה חשובה זו, ורק חלקם נהירים לנו).
אמנם, לדאבוננו, כשם שאפשר להסיר ציצית, אפשר להתעלם ממשמעות האות, שכן, כידוע, הבחירה היא ביד האדם.
משפט יפה אמר דוד תמר ז"ל, בהקשר לקיום המצווה הנידונה. ..."בחירה ניתנה לו לאדם, לסגת מאברהם אבינו לתרח זקננו".
בשנת תשי"ב, לפני למעלה מחמישים ושלוש שנים,השתתפתי בשמחת ברית המילה לאלי' בן-משה, בנו של שחקן תיאטרון "האוהל" (תיאטרון פועלי א"י לשעבר). האב השחקן רעד בעת הברית,ואז פנה אלי השחקן פוגלסון=בן-שלמה ושאל "האם דם התינוק איננו מזעזע אותך?"
השבתי לו, כי ההתרגשות מובנת, אך ב"ה הנימולים רובם ככולם נשארים בחיים לאורך ימים.
אבל, אם היו למדים בני האדם, מרעד ההתרגשות בעת חיתוך העורלה ומהדם, לדאוג בכל חייו של אותו רך נימול, להיזהר משפיכות דמים שקוטלת חיים, כי אז, חיים היינו בעולם טוב יותר. כעבור 18 שנים , (בשנת תש"ל) בכנס רבנים והוגי דעות במכון וייצמן למדע, השמיע הפרופ' נתן טריינין (אז כ-יו"ר האגודה למלחמה בסרטן), כי תינוקות שעוברים ברית-מילה ביום השמיני (כלומר, לא היתה אצלם בעיה רפואית המחייבת לדחות את "הברית") אינם נפגעים במחלת סרטן באבר הזכרי שעורלתו הוסרה.
מוסלמים שעוברים ברית-מילה בגיל 13 שנים ,לוקים ב-50 אחוזים מן הממוצע הסטטיסטי של הנפגעים ממחלת סרטן של אבר המין הזכרי.
ליהודי שומר תורה ומצוות, ברור, כי אותו א-להים בורא שמים וארץ וחוקי הטבע (שכלנו נזהרים לשומרם), הוא גם הא-להים שנתן תורה ומצוותיה בחוקי הקדושה והטהרה. כשם שלא יעלה על הדעת לצפצף על חוק טבע, כך, אסור שיעלה על הדעת לצפצף על חוקי קדושה וטהרה. על כן, יהודים מסרו נפשם על קיום מצווה זו, אותה ציווה הקב"ה כמצווה ראשונה לאברהם-ליצחק ולזרעם. לפיכך, מתקיימת מצווה זו, כמעט בקרב כל היהודים המתגוררים בארץ-ישראל וכן הנולדים בה, למעט חריגים בודדים. כי בתת-התודעה של היהודים יש רבדים של הזדהות עמוקה עם הקדושה היצוקה במצווה זו.
העקידה: (עקידה כלכלית תחת עקידת נפשות)
הגישה הדתית שלנו,יוצאת,לפי הכתוב בתהילים י"ט מן "יראת ד' טהורה עומדת לעד; משפטי ד' אמת צדקו יחדיו".
על אף זעקת הכאב ההיסטורית, הבאה לידי ביטוי בתפילת גשם (בקשת גשמים לברכה):
"תולדותם נשפך דמם עליך כמים:", מצהירים אנו בתפילת הסליחות ליום ראשון "...בצדק נעקד ונשחט תמורו איל".
גישה מסוימת של סופרים ישראלים בולטת בחריפותה, כאשר נשמעת לשון של חוצפה כלפי שמיא.(1)
יזהר:"...אני שונא את אברהם אבינו, ההולך לעקוד את יצחק. מה זכותו שלו על יצחק, שיעקוד את עצמו...". יריב בן- אהרון:"...האם חשבת פעם על ההבדל התהומי בין אלה המקריבים את עצמם, לבין אלה המקריבים את בניהם?...". פרופסור ישעיהו ליבוביץ:
"...סבור ליבוביץ, שחובתו של המאמין היא ברורה: עליו להתגבר על חובתו המוסרית ולציית ללא תנאי לא-ל...". טעותו של י.ל. בגישתו הדיכוטומית; כאילו, כביכול, החובה המוסרית והמצווה התורנית מצויים בסתירה. להיפך, שיא המוסר כבר מצוי בתורה.(2)
פרופסור י.ל. ז"ל, הציע לפנינו ב-תש"ט (אחרי מלחמת הקוממיות), בעת הרצאה לפני ברית סטודנטים דתיים "יבנה" בירושלים, - שישאל כל אחד את עצמו "כיצד הייתי מגיב אני, אילו נדרשתי בצו הבורא המכוון ישירות אלי להעלות את בני לעולה?"!
על כך, הגבתי אז : "וכי עמד כבר השואל בכל תשעת הניסיונות הקודמים, שנתנסה בהם אברהם אבינו, לפני שנדרש ממנו הניסיון העשירי?!"
אבות-שכולים, בדורותינו ובדורות מקדשי השם, תמהים ונדהמים, מי הם ומה הם שאותם ביקש הקב"ה לעמוד בניסיון העקידה, עד כדי עקידה סופית, - רחמנא ליצלן! שהרי סופו של הניסיון העשירי, שנתנסה בו אאע"ה, מעיד כי היה מדובר רק בניסיון...
בדורנו שאלה זו, שוב נראית לנו במלוא חומרתה. אבות של מוסרי נפשם במלחמת הקוממיות ובמה שקדם לה, עומדים, בעת קריאותיהם לשרות מילואים רצוף, בקרבת בניהם, ומתנסים שוב במלוא חומרת המשמעות של "וילכו שניהם יחדיו", בנפלם שניהם גם יחד, על משמר קידוש השם במדינת ישראל... ...וכך ניצבים אנו, בעל-כורחנו, על אחת המשמעויות מזוית ראייה של דורנו בנושא "עקידת יצחק". בספר בראשית (פר' וירא) מוצאים אנו פעמיים את האמירה "וילכו שניהם יחדיו". הניקוד של הכתוב בתורה שבכתב שואב את השראתו גם מהתורה שבע"פ. הרד"ק פירש ,שהלכו "בלב אחד". אנו נוסיף בדמע את זוית הראייה של השעה: אברהם עמד בניסיון, אך ורק, משום שהלך עם יצחק בנו בהכרה בהירה וברורה: "אם אמנם רוצה ד' בניסיון זה עד תומו, כי אז, הניקוד הוא בשווא-נע תחת האות וי"ו שבתחילת המילה, "וילכו שניהם יחדיו". כלומר, אם חלילה היד תאחז במאכלת ותוכל להיות מושטת לשחוט, כביכול, את הבן-האהוב-היחיד-הכל, - כי אז יילכו שניהם יחדיו; שהרי בו במקום תפרח נשמתו של האב, ואולי אפילו בטרם תצא נפשו של הבן מגמר- המעשה ..." ! בודאי שזעזוע זה הוא הגדול שבזעזועים של עמנו..." .(3)
האיל :יעקב ובניו היו רועי צאן, וכך גם הציגם יוסף לפני פרעה. איל הוא הזכר בכבשים, בעל עצמה בקרב הכבשים. האיל מסמל כח כלכלי בידי רועה-צאן. הניסיון בא ללמד את זרעו של אברהם ויצחק לקח טוב: אם ברצונכם למנוע קרבנות בנפש אדם, - היו מוכנים להקריב קרבנות כלכליים.
סיכום: ברית המילה והעקידה מלמדים אותנו שלעולם יהא אדם מוכן להקריב משהו מחומריות חיי השעה לטובת עוד משהו מערכיות חיים שיש בהם אחיזה בטוב ובנצח.
חתוך משהו מיצר המין,רסן אותו והשלט שכל על רגש. חתוך משהו מיצר הממון, רסן אותו והשלט ככל שתוכל את הכלל הגדול שבתורה. לא חטוף ואכול ושבע לפי תאוותיך היצריים; אלא, דאג להתרוממות ערכית לפי "ואהבת לרעך כמוך אני ד' ". (ויקרא,י"ט,י"ח)
השלטת השכל על הרגש ביצר המין מונעת עגמת נפש וקורבנות בנפש, הנגרמים בשל קנאת נבגדים ונבגדות. יתר על כן, השלטת שכל על רגש ביצר הממון, מביאה לחלוקה טובה יותר של העושר הכללי ומטיבה כלכלית עם השכבות החלשות. בעקבות הנ"ל נמנעות מהומות שיש בהן לא רק פרעות של הרס וחורבן חומרי, אלא גם קרבנות בנפש אדם.
כאמור לעיל, כשם שלא יעלה על הדעת לצפצף על חוק טבע, כך, אסור שיעלה על הדעת להתכחש למצוות ד' בתורתו: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע : אשר אנוכי מצווך היום לאהבה את ד' א-להיך, ללכת בדרכיו ולשמור מצוותיו וחוקותיו ומשפטיו... ... ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך: לאהבה את ד' א-להיך לשמוע בקולו ולדבקה בו; כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על-האדמה אשר נשבע ד' לאבותיך, לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם:" (דברים, סוף פרשת ניצבים).
עיונים:
(1) אבי שגיא, העקידה ומשמעותה בתרבות הישראלית ובמסורת היהודית/מחקרי חג - כתב עת לתרבות יהודית/מכללת בית-ברל/ המרכז לחקר מועדי ישראל/(7) תשרי תשנ"ו, עמ' 66-85.
(2)"שיא המוסר כבר מצוי בתורה" /"הצופה", ה' בסיון תשנ"ו.
(3)"מ.ת.ת (מציון תצא תורה)" גיליון ז', אייר תש"ל/ עמודים 6-7.


גדליהו רחמן -בוגר האוניברסיטה העברית במקצועות מתמטיקה ופילוסופיה. פירסם מאמרי הגות רבים וכן ערך בשנים תשכ"ח-תשל"א בטאון להגות יהודית בשם מ.ת.ת (מציון תצא תורה).
בשנת תשס"ה יצא לאור ספרו "פרוזדור הקליטה בעולם של חמישה ממדים" בהוצאת ספרים "מ.מזרחי".
ד"ר אליעזר רחמן בעל תואר PH.D בכימיה מטעם מכון וייצמן והאוניברסיטה העברית.עבד במכון וייצמן ובמכון הביולוגי בנ"צ,וכן השתתף כחבר מערכת ב-בטאון מ.ת.ת הנזכר לעיל.
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה