יינות מראווי וביתוני על ציר הזמן
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

יינות מראווי וביתוני על ציר הזמן 

מאת   27/10/2018 |  נצפה 3596 פעמים

מראווי וביתוני של רקנאטי – ציר הזמן הוא דבר יחסי

קובי ארביב, היינן הראשי של רקנאטי, התגלה במסיבת עיתונים שנערכה השבוע במסגרת האירוע של משפחת שקד (ראו האייטם הבא), כדובר כריזמטי שיודע לנאום ולהציג את המוצר שלו כפוליטיקאי ממולח, ושאפו על כך. אבל  לשמחתי לא נפלתי בפח. כתבות בניו יורק טיימס ו- CNN לא ממש מרגשות אותי, וכמה מאות נוצרים אוונגליסטים שקונים את היין בדיוטי פרי, גם זה לא עושה עלי רושם. המראווי הוא לא ממש הזן הישראלי שיכבוש את העולם, כי הוא לא ממש מחזיק יין, או מים כמו שאומרים. תקציבי העתק שמקבל ד"ר שיבי דרורי מהאוניברסיטה באריאל לחקר הזנים הקדומים בארץ ישראל, לא יעזרו לזן הזה להתגייר. הוא לא ממש שלנו. בינתיים פלסטינאי, גדל בחברון, אין עליו ממש שליטה ישראלית. הענבים מגיעים ליקב דרך צד שלישי, וקובי ארביב לא באמת יודע מה שולחים לו לסחיטה, ומה הם שם בחברון בוצרים באמת. רקנאטי מנסים לפתור את זה על ידי הכרם הניסיוני שלהם בבירנית בגליל העליון, בו נטעו 13 מזני שיבי דרורי – המראווי ביניהם. "הרמנו כפפה חשובה של ייצור יין מזנים מקומיים", אמר ארביב, שציין גם כי "אלה יינות איזוטריים, לא כמויות מסחריות – 4,000 בקבוקים". הוא אמר כי מראווי וביתוני הם "זנים שלנו", ועל הערת ביניים שאלה זנים פלסטינאים, ענה: "זנים של האדמה שלנו". אמרנו פוליטיקאי. בינתיים כולם ברקנאטי מאושרים. יש עוד כתבה. השאלה היא האם היין בטעימה מצדיק את הוואג'אררס שהיקב עושה לנו.  אני לא מאמין למחקר שבא ממקום פוליטי, שכל תאוותו היא לרשום את הזן הזה בבוא הזמן בספרי ההיסטוריה של היין הישראלי כ"יין של דוד המלך", וגם נעזרים בטקסטים מהמשנה כדי להוכיח שבמאה השנייה יהודים שתו יין שנעשה מזני מראווי וביתוני.  מדוע יש בנו אובססיה למצוא את הזן הישראלי? זו השאלה. באזור הים התיכון יש מאות זני ענבים מקומיים שמייצרים מהם יין בלבנון, קפריסין, טורקיה ויוון. ואם אנחנו בוחנים את הענבים המקומיים כיין, אז המראווי (לבן) והביתוני (אדום) האלה לא מתאפיינים במרכיבי טעם וארומה דומיננטיים מספיק כדי שיהיה אפשר לומר שיש פה יין ברמה סבירה או יין איכותי, ההיפך הוא הנכון. היינות נטולי ארומה או טעם ייחודי או מורכב או אפילו בעל פוטנציאל עתידי. האובססיה של שיבי דרורי נראית משיחית, ושל רקנאטי היא יחסי ציבור ופרסום. אין ביין הזה שום דבר מיוחד, מרגש או אפילו מנחם. 

כן, בטעימה של המראווי והביתוני על ציר הזמן 2016 2017 (שנתיים אחרונות הן ציר זמן? המראווי הראשון יוצר ב- 2014, אך לא נותרו ממנו להביא לטעימה – שומרים בארכיון), היו אלה יינות נחמדים לימות הקיץ החמים של ישראל. לא יותר לא פחות. אפשר לספר לתיירים האוונגליסטים הרבה רומנטיקה וסיפורי מורשת קרב מימי שאול ודוד המלך, אבל תכלס ככה לא בונים חומה. יין ישראלי הוא קודם כל יין טוב, יין שמתאים למזג האוויר הישראלי. הוא יכול להיות מבחינתי בלנד בורדו או זנים ניו זילנדים, הוא פשוט צריך להיות יין טוב. מה הבעיה לעשות יין טוב בלי כל הבולשיט מסביב? וברקנאטי יודעים לעשות יינות טובים אחרים.

שף אלון גונן  קייטרינג אל בריו, מסעדת LA MIERER in Bastia  כתב ומבקר היין של אתר אכול ושאטו  ובאתר היין אדום או לבן ובעל טור  בהארץ  און ליין

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה