להיות מוכנה ובשלה לניתוח לקיצור קיבה...
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

להיות מוכנה ובשלה לניתוח לקיצור קיבה... 

מאת   29/11/2017 |  נצפה 930 פעמים

 

בגיל שתיים עשרה שלוש עשרה הבנתי

שאני שמנמנה...

עד אז הרגשתי

ילדה רגילה

לא שונה

לא שמנה

הייתי גמישה

הייתי חברותית

הייתי מקובלת

והייתי שמחה...

ובגיל שתיים עשרה שלוש עשרה

הבנתי לראשונה

שאני שמנה

כשראיתי בפעם הראשונה

תמונה...

תמונה של אישה

שהייתה שמנה

ועכשיו היא רזה...

הסתכלתי בתמונה

ונגשתי

למראה

ועמדתי מול הבבואה

שהשתקפה

אני...

והסתכלתי שוב בתמונה

ושוב במראה

וראיתי אותי

אותי השמנה...

ואז הבנתי

שאני שמנמנה...

מרגע זה

המסע החדש

השונה והאחר

התחיל...

מסע של דיאטות...

את הבכורה

הקדשתי

בשומרי משקל...

אכלתי כל מה

שאמרו

הקפדתי

ירדתי

והתחלתי לקבל

מחמאות

מחבריי בשכבה...

זה היה מדהים

ומרגש

שכל שבוע

הם השתתפו

בהתרגשות

שלי...

כשירדתי...

והחמיאו לי...

ומשם הדרך

הייתה

סלולה

לרדת

לעלות

ושוב לרדת

ושוב לעלות

ובכל עלייה

היה גם

הלנסות

דיאטה חדשה

שיטה אחרת

אז יש

דיאטת

כל יום...

אותו דבר...

ויש את דיאטת

השבוע שבוע

ויש גם

אבקות ותמיסות

ודיקור

ועוד ועוד

שנים של מאבק

שנים של התמסרות

שנים של ניסיונות

שנים של עליות וירידות...

והתקופות שבהן

אני במשקל

הסביר

עדין לא מה שנכון

ומתאים

ומה שמתבקש...

השנים האלה

הן בסך הכול תקופות

לא ארוכות

שאני במכנס

נראית טוב

אך כמובן

לא מספיק טוב

אז ממשיכה

במאבק

בתסכול

במלחמה...

ומה קורה כשנמצאים

במלחמה

במאבק...

נלחמים

ולא ממש מנצחים

כי כל הזמן

ותמיד

יש נפגעים...

וגם אני

לא הצלחתי

לנצח

והמאבק והתסכול

המשיך

ולא הרפה...

ואיתו הגיע

הכאב

הכעס

האי סיפוק

בלי שימחה

בלי אהבה

בלי חשק

בלי התלהבות

בלי תשוקה

בלי ובלי ובלי

וכשהבנתי שזהו

מספיק

אני לא מוכנה

יותר

הייתה סוג של הקלה

אבל לא ממש

הבנתי

שכבר יכולתי

לבנות עוד בית

מכל הכספים

וההשקעה

בכל שיטה ושיטה

ובחרתי

שדי...

מעכשיו אני

אהיה

השיטה

אני אהיה

הדרך

אני אבנה

את

התפריט

אני אבחר

מה נכון

ומה לא

אני אהיה

בהקשבה...

בתקופה הזו

וגם בתקופה

שלפני

הגעתי להחלטה

ובמקביל

בחרתי

לצלול למעמקי

נשמתי

ולקלף ולהשיל

מתוכי

את האמונות

שניהלו אותי

בחיי...

בקשתי להשיל

את הפחדים שלי...

שנים של

התנהלות מתוך פחד

שנים של

התנהלות מתוך הרצון

להיות בסדר

לרצות את כולם

תמיד להגיד כן

תמיד להיות בנתינה

תמיד להיות נחמדה

להיות טובה

להראות אהבה

תמיד להיות

בשביל האחרים

ולא בשבילי...

ולמה...

כדי לזכות

בהערכה

באהבה

בהכרת תודה...

כדי לזכות

בכל הדברים

שלא זכיתי בהם

כי הפכתי

להיות

כמובן מאיליו

כמשהו ברור

כמשהו שנמצא

כמשהו שתמיד

יעשה וירתם

וייתן

ויהיה

וזה המקום

שבו

כאבתי

מבלי שממש

הבנתי...

והנחמה

והרגיעה

והאהבה

הגיעו ממקום

אחד...

האוכל...

אז הייתי בדיאטה

ובחרתי כבר שלא

והאוכל נשאר

לנחם

לחבק

להיות

רק בשבילי

רק איתי...

וכן השלתי

המון שכבות

פנימיות

הרבה אמונות

ודפוסי התנהגות

ולאט לאט

בצד האכילה

המרגיעה

התפתח לו

עמוד שידרה

שביקש

להזדקף עוד ועוד

שביקש להתעצם

להתחזק

להיות

וככל שעמוד השדרה שלי

התחזק

והתעצם

אני הבנתי יותר

אני הייתי יותר

במקום של די

לרצות את כל העולם

ודי להתנהל

מפחדים

שהם ממש לא אמיתיים

ובטח ובטח

שאינם משרתים

אותי

כאן

בחיים...

ואחרי עבודה מעמיקה

שנכנסה פנימה

למעמקי נשמתי

נכנסה לכל תא

בגופי

לכל נים ונים

לכל מולקולה

עבודה

שניקתה

שיחררה

את כל מה שמיותר

עבודה שהכנסה

כוחות מחודשים

אמונות תומכות

משאבים פנימיים

שהביאו אותי

להכיר את עצמי

באמת...

להבין יותר

מה מסביבי

מה מנהל אותי

ומה מיותר בחיי

מה טוב לי

יותר

מה מתאים לי

ובריא עבורי

מי אני

ומה אני

ומה אני מבקשת

בחיי...

כשאני בתוך כל זה

ואחרי כל זה

הגיע הרגע

שבו הבנתי

באופן שלם

שאני רוצה

להיות רזה

ויהי מה...

וההבנה הזו

שהייתה תמיד

חלום חיי...

ההבנה הזו

קיבלה צורה

ופנים אחרות...

הייתי במקום

אחר

במקום שבו

יש לי כבר

עמוד שידרה

 משלי...

כוחות פנימיים

אחרים

אמיתיים

אני מחוברת

ללב שלי

לא לשל

האחרים...

מקשיבה

לו

ללב שלי

ובוחרת לצעוד

איתו

להיות איתו

ובתוכו

ומכאן זה

הגיע...

הבחירה

ההחלטה

לעשות את

הניתוח לקיצור קיבה...

והייתה גם ידיעה

מאוד ברורה

שהאוכל

הוא לא

המנחם שלי

הוא לא

המרגיע

שלי...

הוא גם לא

החבר

הכי טוב

שלי...

האוכל הוא אוכל

והוא לא הכול...

האוכל מזין

האוכל חשוב

והכי חשוב

לבחור מה

הכי נכון

עבורי...

מה מתאים לי

מה מדויק לי

מה יעשה אותי

שמחה

כן כן כן...

עכשיו אני יכולה

להגיד ולשתף

ירקות משמחים אותי

אני מרגישה

את הרעננות

הקלילות

הוויטאליות

החיים

בירקות

אז כן נכון

שהאוכל זה לא הכול

ועם זאת

האוכל חשוב

ואני מוקירה ומכירה לו

תודה

בכל ארוחה וארוחה...

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יום מבורך בחסד ואהבה


אור-לי ורדי


לחיות בגוף שאני אוהבת...


מנחה ומלווה תהליכים רגשיים לאנשים


לפני ואחרי ניתוח לקיצור קיבה


נייד 0528267076


מייל or.liba.love@gmail.com


 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה