כך לא בונים מקדש תשעו
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

כך לא בונים מקדש תשעו 

מאת   08/08/2016 |  נצפה 2022 פעמים

            בנין ירושלים ובית המקדש. כך לא בונים את בית המקדש.

על מה חרבה ירושלים ?

בית המקדש הראשון חרב על ג' עברות, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

בית המקדש השני חרב על שנאת חינם.

העברות בגינם חרב מקדש ראשון קשות ומוזכרות רבות בתורה. העברה, שנאת חינם, בגינה חרב מקדש שני, לא מוזכרת ובוודאי לא באופן ובחומרה בה מוזכרות העברות אשר החריבו מקדש ראשון.

הגמרא במסכת יבמות מספרת על מותם של 24000 תלמידי רבי עקיבא, אמרו שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם.

גם עניין זה לא מוזכר בתורה החיוב לנהוג כבוד זה בזה. לא כל שכן עונש חמור כל כך המביא לידי "שמם העולם"

ידועים דברי הגמרא במסכת גיטין על סיפור קמצא ובר קמצא.

להלן הסיפור מתורגם

עשיר אחד בירושלים עשה סעודה גדולה ושלח את משרתו להזמין את חברו, יהודי בשם קמצא. טעה המשרת והזמין אדם בשם בר קמצא, שנמנה דווקא עם אלה השנואים על בעל הבית.    קמצא עצמו שלא הבין מדוע הוא מוזמן, נטה להאמין כי המארח החליט להשלים עמו והגיע לבית החוגגים. הופעתו בסעודה הרגיזה את בעל השמחה והוא הורה לבר קמצא להסתלק.        בר קמצא המופתע, ביקש מהמארח שהואיל והוא כבר הגיע לסעודה שיניח לו להישאר בסעודה בתמורה לכך שהוא ישלם את דמי סעודתו, בעל הבית סירב להצעה זו. מפני הבושה הרבה הוסיף בר קמצא והציע לשלם דמי חצי סעודה וגם להצעה זו סירב בעל הבית. ראה בר קמצא שבעל הבית עקשן והציע לשלם דמי כל הסעודה בתמורה שלא יגורש בבושת פנים מהסעודה. אך אף?על?פי?כן המארח סירב בשלישית ולא היה מוכן בשום פנים ואופן שבר קמצא יישאר בסעודה. בסופו של דבר תפס בעל הסעודה את בר קמצא ולעיני כולם גירש אותו מהסעודה בבושת פנים.                 בר קמצא לא השלים עם העלבון, וכעסו גבר לנוכח העובדה שישבו בסעודה חכמי ישראל שלא מנעו את גירושו. הוא החליט לנקום וסיפר לקיסר כי היהודים מורדים בו. כדי להוכיח את דבריו הציע לו לשלוח קורבן ליהודים במטרה שיקריבו אותו, והם, כך הסביר לו, יסרבו להקריבו. הקיסר נתן בידיו עגל לקרבן, ובדרך לירושלים הטיל בו בר קמצא מום קטן שלפי התורה פוסל להקרבה ולפי חוקי רומי אינו נחשב לפסול  מתוך ידיעה שהמום ימנע מהכוהנים להקריבו. ואכן כך היה – פסילת הקרבן נתנה לקיסר הוכחה מספקת למרד של היהודים, והניעה אותו בסופו של דבר לעלות על ירושלים ולהחריבה.

הגמרא אומרת בשל שנאת חינם חרבה ירושלים.

 

מהי "שנאת חינם" אשר בגינה מחריב הקב"ה את ביתו, בית המקדש ?

מהו "שלא נהגו כבוד זה בזה" אשר בגינה שמם העולם ?

 

ידועים הדברים, נחרב מקדש בשנאת חינם וייבנה באהבת חינם!

בשל שנאה, הנהגה, שלא בכבוד יהרוס הקב"ה ביתו ?

בשל שלא נוהגים כבוד זה בזה ישמם העולם?

 

 

 

 

בעת בריאת העולם, בורא הקב"ה את האדם. האדם איננו נברא ככל הנבראים. בבריאת האדם נאמר, ויאמר אלקים, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו , האדם נברא בדמות וצלם יוצרו, דמות וצלם הבורא עצמו. האדם מעבר להיותו אדם הרי הוא צלם יוצרו.

ידועים הדברים, חיה הרואה אדם, נסוגה אחור, החיה ראתה באדם את הצלם, ראו את בצלמנו כדמותנו אשר בו נברא האדם ויראו ממנו. כאשר החיה איננה יראה מהאדם, אין האדם מראה את בצלמנו כדמותנו, על כן רואה בו החיה דומה לה.

 

אדם צריך שידע, ירגיש ויראה בחבירו את בצלמנו כדמותנו, אשר ממנו עשוי גם הוא וגם חבירו.

בהיות כך וודאי שינהג כבוד בחבירו וודאי שלא תהיה בו שנאת חנם לחבירו. שכן האהבה והכבוד הינם לבורא אשר ניכר צלמו באדם.

אי נהיגת כבוד בחבירו, השנאה לחבירו למרות היותו בצלמנו כדמותנו איננה מהות אשר בגינה יחרב בית המקדש, יישמם העולם.

מציאות זו מורה אין ענינה כבוד ושנאה כלפי האדם כאדם, השנאה והאי כבוד הינו כלפי המקור כלפי בצלמנו כדמותנו, מקורו של הצלם והדמות, בורא עולם הקב"ה.

 

בסיפור קמצא ובר קמצא. קמצא הינו אדם בסיפור, במהות הענין והמסר הכוונה, בר קמצא הינו בורא עולם המבקש, על תבזה אותי, אעשה הכל אך אל תבזני, אומר הקב"ה.

שנאת האחר הינה שנאת בצלמנו כדמותנו, הינה שנאת חינם, הינה אי נהיגת כבוד, בבורא עולם.

כדברינו הנהגה זו של שנאת חינם ואי כבוד כלפי החבר אין היא מהות העניין, מצב זו הינו ביטוי לדבר גדול יותר. ביזויו של יוצר כל, הקב"ה.

ביזוי האחר, שנאת האחר הינה  שנאה ואי כבוד שאנו נוהגים כלפי עצמנו וכלפי מהות קיומינו, שהרי כולנו בני איש אחד, כולנו צלמנו ודמותינו אחד הוא.

ביזוי עצמי וביזוי האחר, הינו ביזויו של בורא עולם.

בהיותנו ללא כבוד  לבצלמנו כדמותנו הדבר הינו ביטוי לאי כבוד לבורא עצמו.

 

האם יחסנו כלפי בורא עולם הינה באמת בכבוד הראוי, האם אין בנו שנאת חינם, לטוב ומטיב לכל, האם יש בנו כבוד למי שהכבוד שלו ?

האם בהיותנו בבית מקדשו של בורא עולם, בית הכנסת, נוהגים אנו בכבוד הראוי.

האם כאשר אנו מדברים עם מלך מלכי המלכים אכן אנו מכבדים ולא מסיחים דעתינו לאחר ?

 

בסיפור קמצא ובר קמצא, מסופר על החכמים אשר היו במקום  ולא מיחו על המעשה.

לאור דברינו החכמים הינם אלו החכמים אשר בכל מקום ומקום קהילה וקהילה, אשר אינם מוחים על מהות העניין, שלא לשנוא, לכבד את בורא עולם, אלא מוחים לסימפטומים ולא למהות.

חכמים אלו רוממות בקולם על קבלת האחר אהבת האחר וכו' וכו'.

מתעלמים הם מההבנה שאדם אשר אינו נוהג באהבת חינם ובכבוד כלפי בורא עולם וודאי שלא יינהג כבוד ואהבת חינם בצלמנו כדמותנו "בלבד".

 

 

 

 

בית המקדש ייבנה רק כאשר יהיה בנו כבוד, אהבת חינם לבורא עולם.

כאשר תהיה בנו השתוקקות אמיתית לקרבת אלוקים.

כאשר תהיה בנו אהבת חינם לקב"ה תהיה בנו גם אהבת חינם לנוצרים בצלמנו כדמותנו.

כל פעולה, הדרכה, דרשה וכו' אשר אין במהות ענינה ובישירות, הנהגת כבוד גדולה יותר כלפי הקב"ה, כל עוד לא תהיה בנו "אהבת חנם" לטוב ומטיב לכל, לא ייבנה בית המקדש.

 

דויד לקס אמת

דויד לקס - מאבחן ומטפל הוליסטי .מטפל בראיה יהודית ב: פסיכותראפיה גופנית, איזון גוף נפש, רפלקסולוגיה, מתמחה במצוקות על רקע נפשי, מטפל בחולים במחלות "סופניות". 052-6409251


 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה