לומדים מפינלנד - חינוך, כלכלה ומחאת הסרדינים
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

לומדים מפינלנד - חינוך, כלכלה ומחאת הסרדינים 

מאת   09/07/2015 |  נצפה 1814 פעמים

השנה תורגם לעברית ספרו של פאסי סאלברג "לומדים מפינלנד". ספר זה מסביר את החשיבה שעמדה מאחרי בנית מערכת החינוך הפינית, אשר הישגיה החינוכיים מצוינים בהשוואה לכל המדינות המפותחות. פינלנד היא מדינה שגודל האוכלוסיה שלה דומה לזה של ישראל. בספר נכתב שהעלות של בחינות הבגרות בפינלנד היא 10 מיליון דולר לשנה, והיא מכוסה על ידי שכר הלימוד (למשרד החינוך בפינלנד אין כל תקציב לסעיף זה). בישראל תקציב משרד החינוך המופנה לבגרויות שכולל ניסוח שאלונים, תשלום לבוחנים, לבודקים ועוד, עמד על 285 מיליון שקלים בשנת 2012. הפער הכספי בין המספרים שלעיל משקף את הפער בנושא של "מה באמת הכי חשוב בחינוך" בין שתי המדינות. המבנה הארגוני של מערכת החינוך בפינלנד (ותקציביה) נגזר מתוך העקרון שעליה "לספק נגישות לחינוך טוב יותר וממושך יותר לכול". בישראל של היום ההישגים של מערכת החינוך נמדדים על פי מספר הזכאים לתעודת הבגרות (תעודה שאינה מעידה על בגרות ומוכנות לחיים אלא רק משמשת כרטיס כניסה ללימודים אקדמים).  כתוצאה מהבדלי השקפות אלה בפינלנד אין בכלל תקצוב לבחינות הבגרות, ועיקר תקציב החינוך הולך לבתי הספר. בישראל יש הרבה תקציב לבחינות בגרות שאין להן ערך חינוכי אבל אין תקציב להוריד את מספר התלמידים בכיתה לרמה המאפשרת לימוד משמעותי, והתלמידים מרגישים שלא סופרים אותם ממש כמו הסרדינים בקופסה. כמובן שבעקבות ההבדלים בגישה ובתקצוב יש גם הבדלים גדולים בהישגים של התלמידים במבחני חינוך בינלאומיים שונים.

החשיבה הפינית על מבנה מערכת החינוך נמשכה על פני שנים רבות והתחילה קודם כל בצד החינוכי. צוותי חשיבה פעלו בקביעות במשך שנים עד לגיבוש המלצות כאשר חברי הצוותים ייצגו את הציבור הרחב, והמהלכים נעשו בתיאום עם המועצה הלאומית לחינוך. גם הפוליטיקאים בפינלנד היו מעורבים בתהליך של התפתחות מערכת החינוך שם. 

בישראל אין מועצה לאומית לחינוך ומשרד החינוך מתנהל בלי לבחון בכלל באיזו מידה הפעילות מביאה להשגת מטרת החינוך המוגדרת בחוק ("להקנות ללומד את הידע והמיומנויות הנדרשים לו כדי לתפקד כאדם בוגר בחברה חפשית"). החלטות בעניני חינוך אינן מתקבלות לאחר דיון ציבורי רחב תוך כדי גיבוש קונצנזוס ציבורי (אבן יסוד בהתנהלות הפינית). ועדת דברת היתה ניסיון חד פעמי לגבש קונצנזוס ציבורי לענין החינוך, המסקנות שלה לא אומצו באופן רשמי ולא היה לה המשך. המעורבות של וועדת החינוך של הכנסת במה שקורה במערכת החינוך אינה גבוהה. משרד החינוך אמנם הכין תזכיר חוק להקמת מועצה לאומית לחינוך אבל הממשלה לא קידמה אותה לחקיקה וגם יש צורך לתקן חסרים שהתגלו לאחר פרסום טיוטת תזכיר החוק:

א. הרכב חברי המועצה צריך להיות יותר רחב מבחינה ציבורית וצריך לייצג את כלל האינטרסים של הציבור

ב. יש לדאוג לכך שארגוני המורים והעובדים במשרד החינוך ישותפו בדיונים וכך גם נציגי ההורים והתלמידים.

ג. המועצה הלאומית לחינוך צריכה להיות המייצג של הציבור לדרישות הציבור ממשרד החינוך, והיא צריכה גם לבחון באיזו מידה משרד החינוך ממלא אחרי הציפיות הציבוריות ממנו. לפיכך צריך להקנות לה את הסמכויות החוקיות למילוי תפקידים אלה.

ובינתיים עד שבישראל תהיה מועצה לאומית לחינוך משרד החינוך ימשיך בהתנהלותו הנוכחית, תקציב החינוך הגדול ימשיך לזרום לאפיקים שונים אבל יוגבל לתלמידים,  ואלה יצטרכו להמשיך וללמוד בכתה צפופה כמו סרדינים אבל הרבה יותר חמור מכך ימשיכו ללמוד חומר לימוד, שאינו תואם את מטרת החינוך ואת התקופה שבה אנו חיים, ויפסידו את חווית הילדות של הנאה משהייה בבית הספר.

בבנין ציון ננוחם. 

ד"ר יוסף יעלי הוא מנתח מערכות ארגוניות ציבוריות בשיטת פרקינסון (לשעבר מדען בכיר ומהנדס מערכת ברפאל ואלביט)

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה