הירח של עמליה- כי כל ילד באמת זקוק לחבר דמיוני.
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

הירח של עמליה- כי כל ילד באמת זקוק לחבר דמיוני. 

מאת   18/01/2015 |  נצפה 3225 פעמים

בסיום העבודה על ספר הילדים שלי, "הירח של עמליה", נדרשתי ללא מעט ענייני פרוצדורות. אתם תופתעו בוודאי לגלות, אבל למרבית הסופרים, יש חלק בכיתוב על גב עטיפת הספרים שהם עצמם כתבו. העניין הזה של מה יהיה כתוב על גב העטיפה, נשכח תמיד בהמולה הכללית לקראת צאתו לאור של ספר ומתישהו, הסופר שכבר רק רוצה לראות את הספר מודפס ומשוחרר מתוך ההוויה הפנימית שלו אל העולם, מגלה שיש לו עוד משימה אחת אחרונה, עוד חיתוך אחד של חבל הטבור: כיתוב גב העטיפה. איש לא ממש רוצה לקחת בה חלק והתירוץ הגורף הוא משהו בסגנון: "אתה הרי כתבת את זה לא?, בטח יש לך מה להגיד".

אחרי לא מעט לבטים, שבוע של חשיבה ["נו, זה מוכן? כמה זמן לוקח לכתוב כמה שורות"], ועוד שעה או שעתיים של שכתובים, כתבתי את המשפטים הבאים:

אלי מורנו, אבא של עמליה ונעמה, סופר, פזמונאי ואיש שיווק, חושב שכל ילד או ילדה זקוקים לחבר דמיוני בכדי להתעצם, לשגשג ולברוא לעצמם עולם חלופי.

מתוכו יוכלו גם הם יום אחד, לפרוש בעצמם כנפיים, להמרות את פי המבוגרים, ולהפוך למגלי העולמות שהם עצמם יחפצו להיות.

"אתה קודם כל אבא של עמליה ונעמה. זה מי שאתה" אמר לי עורך הספר, חברי הטוב ירון פריד, כאשר ניסיתי להיחלץ ממשימת הכתיבה הזו. כיצד אתה מעיד על עצמך?, כיצד אתה מעיד על מה שכתבת?. הרי להווי ידוע כי קו התפר העדין הזה שבו אתה יוצר והפגישה שלו עם קהל קוראים שמוציא אותו מתחום השיפוט או היכולת שלך לכוונן הוא מוחלט מאד. אין לך שום יכולת להושיע מרגע שהספר שכתבת ראה אור. הוא טוב מדי, הוא מעולה, הוא נוראי, קצר מדי, ארוך מדי, משעמם או מרתק. אין לך שום יכולת לשנות. אתה מתבונן במסע שהוא עושה וחייב לעשות זאת בסוג של שלוות נפש מרוחקת גם אם אתה רוצה לחבק פיזית כל עותק ועותק שמופץ ממנו. תם ונשלם, הסתיים תפקידך. כל שביכולתך לעשות כרגע הוא לספוג את המחמאות לצד העלבונות. את עצות ה"איך כדאי היה לעשות את זה", ולשתוק בדממה מכובדת עם חיוך ממזרי.

אבל באותם הרגעים שאתה מקבל את משימת הכתיבה הזו שאיש לא חפץ בה אבל היא הכרחית: גב העטיפה, אתה מקבל את המקום לומר עוד משהו אחד. לסכם לעצמך, בין אם רצית או לא, את ברכת הדרך ליצירה שלך.

אני מאמין בחברים דמיוניים. הם מכוננים, אני מאמין בהם הרבה יותר מחברים מציאותיים לעיתים, בעיקר כשאתה ילד. כשאתה ילד, והילד הזה שאני הייתי, היה מי שעולמו הפנימי, תחביביו ותחומי העניין שלו, היו עשרים ומספקים במיוחד. היו לי לא מעט כאלו, חברים דמיוניים הכוונה: הם היו נועזים ממני, חצופים ממני, ומרתקים ממני. הם המריאו מוך שכונת בתי הקומות בה גדלתי בחולון למקומות מרתקים שניחוח רומנטיקה, סכנה והרפתקה עלו מהם: הם היו בג'ונגלים של טרזן מטפסים על עצים בדיוק כמו ג'וני וויסמילר, קופצים בנונשלנטיות מעץ לעץ וצועקים אל חיות היער להתכנס ביחד, אני רק פתחתי את הסנטר באמבטיה כילד בניסיון לעשות משהו דומה, לחבר הדמיוני שלי היו כל היכולות האתלטיות שלי לא היו.

המקום הזה שבו אתה מגלה שאתה לא אוהב כדורגל וכל החברים שלך דווקא כן הוא בדיוק המקום שבו אתה זקוק לחבר הדמיוני שלך. הוא זה שמפליג ביחד אתך בספינה של כריסטופר קולומבוס או מגן על כסאו של מונטסומה, הקיסר האצטקי האחרון- גם הוא, בדיוק כמוך אוהב היסטוריה. החבר הדמיוני שלך יעודד אותך לשיר גם כשאתה מזייף והוא קהל נהדר לכל שאיפותיך.

החבר הדמיוני שלך לא מתווכח אתך. הוא לא מהסה את חלומותייך, נהפוך הוא, הוא תומך בהם מאד. הוא נולד מתוך השונות ומתוך הדבר האמורפי הזה שהופך להיות עוגן האישיות שלך כשאתה הופך למבוגר. כן, בתוך הקשר עם החברה דמיוני שלך מתחיל לבצבץ לו החמקמק הזה שנקרא אינדיבידואל. היכולות להיות אתה עצמך בתוך כל מעגל חברתי שבו אתה נמצא, לשמור אל מי שאתה, להיות חלק ממנו, אבל בו בעת לחגוג את הדרך בה אתה רואה את הדברים. הדרך בה אתה מוזן מן העולם אל תוך עיניך ומשם ליצירת עולם החוויות האישי שלך.

אז כן, הירח, בספרי "הירח של עמליה" נבחר להיות החבר הדמיוני שמעודד אי קבלת מרות. חשיבה עצמאית בתוך מסגרת של קונפורמיזם וציות שהיא חלק גדול בחייו של כל ילד בכל מערכת חינוכית. בעוד עמליה גיבורת הספר מסרבת ללכת לישון, היא בעצם מסרבת ללכת בתלם שקובעים לה אחרים. עוד שעת ערות, היא לעיתים עוד שעת עצמאות. והחלום שהיא רוקמת סביב מערכת היחסים עם הירח, גם אם היא פנטזמטית, הרי שהיא מועילה למי שהיא תהפוך להיות.

היא משייכת לעצמה שעה של מציאות שבה היא קובעת את הכללים, לא נכפפת אליהם. ובשעות האלו, היקרות כל כך מפז בעולם שלא מקדש את האחרות או השונות אלא דווקא את ההליכה בתלם, אנחנו נבראים, ואנחנו נבראים בעת הזו כשאנחנו ילדים, אחר כך רק נגלה שחלון ההזדמנויות לעשות זאת כבר נתקל במציאות שהיא קשוחה מדי לעיתים מכדי לטפח בתוכה חלומות.

 

"הירח של עמליה"- ספר חדש מאת אלי מורנו.

הקליקו על הלינק לרכישה און ליין: http://goo.gl/PmYuV9

 

 

 

elikoknows-שיווק אינטרנטי לעסקים elikoknows@gmail.com

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה