מי צריך ומי לא ליטול את ההובלה.
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

מי צריך ומי לא ליטול את ההובלה. 

מאת   07/11/2013 |  נצפה 2271 פעמים

היטלר לא היה אדם גדול. היטלר לא היה גאון ולא ניחן בכושר מנהיגות חריג.
היטלר היה פנומן שנקלע לצומת דרכים היסטורית בעת ובמקום שבו נוצרים מנהיגים משום צירוף נסיבות בלתי סביר שעיקרו אנשים אובדים, אבודים וטועים שמצוקתם יוצרת חלל ששואב אליו בני אדם רגילים שדווקא מוזרותם ו/או זרותם הופכת אותם למבוקשים.
מה מניחים אותם אנשים, מיליונים רבים, ביניהם נאורים, על פלוני אלמוני כמו היטלר שיהיו לו את המאפיינים הנחוצים שיוכלו להוביל אותם מנתיב חתחתים למקום מבטחים.
מה הכוח שמניע רבבות ללכת בעקבות איש אפור, דחוי ומתוסכל יותר אפילו מהם, להפכו למנהיג כל יכול שגורר אותם למחשכים?
מה הסוד שהופך אנשים על גבול השפיות, כזבנים, כוחניים ודוחים כמו נתניהו ואביגדור ליברמן למנהיגים שפעם אחרי פעם בתהליך שנדמה דמוקרטי נבחרים, למרות שבכל קדנציה שניתנה להם הזדמנות, הם טועים וטועים ובעיקר מטעים?
***
"יש לנו ידע א-פריורי מולד אך הוא נמצא ברוחנו ובלתי מודע להכרתנו. ידע א-פריורי זה יוסט לכוון הכרתנו על ידי גורם חיצוני היכול להיות גם אחד מחושינו". אומר אפלטון.
למעשה שני הכוחות העיקריים שמשמשים לפי האמירה במכלול המוטיבציות האנושיות, הן ידע אינטואיטיבי מולד וגורם חיצוני אקראי.
הנחת "האדם ייצור הרציונלי" שמנסה לבנות עולם תבוני הפועל בצוו הגיון הן ברמה האישית והן בקולקטיבית, באופן שניתן לצפות במידה מסוימת מהלכים עתידיים, נשארת לפי כך בתחום הסבירות, אם אנחנו מקבלים שהגורם החיצוני – אקראי, ניתן לשליטה חלקית באמצעות בחירה רצונית באפשרות אחת מבין פוטנציאליים רבים.
גישה זאת מקלה בסבך ההסתברויות האין סופי כמעט של מצבים אפשריים עתידיים או האירועים שבזכותם הם מתהווים.
אם נניח שקיימת אפשרות בחירה של נתיב בכל צומת אליו אנחנו מזדמנים, נהפוך את חיינו לפלונטר משתק של החלטות מתבקשות וקונפליקטים אין ספור שהם יוצרים.
איך אם כן בוחרים בנתיב וממשיכים?
ובכן התשובה אולי מפתיע, אנחנו לא בוחרים, אנחנו נדחפים לאחד הנתיבים.
***
כולנו ראינו גושים ענקיים של סיסים "מתארגנים" להמשך המסע לצפון לקראת סוף האביב.
תחילה קבוצות קטנות מבצעות אקרובטיקה מרשימה שעיקרה ביצוע לולאות ביזריות תוך הדגמה וירטואוזית של יכולת תעופה שחותכות את שמי העיר.
לאט לאט קבוצות מתמזגות והופכות לגוש שחור ענק ותזזיתי, עד שנהיים גוש אחד ואז הם פונים צפונה ונעלמים.
בכול שלב ובכול קבוצה יש סיס מוביל.
מי שם אותו מוביל, כיצד הוכיח את כישוריו כמוביל, למה חבריו מוכנים להיות מובלים וכיצד בעת ההתמזגות הסופית סיס אחר הופך למוביל יחיד? (גם אם אותו סיס היה מוביל קבוצה מתחילת ההתארגנות, הרי כל "מתחריו" בדרך מוותרים)?
הדינמיקה יכולה להמשך שעות, לעולם לא תראו מאבקים, הכל קורה כאילו מראש הוסכם על הכללים ואלה ידועים ומקובלים על כל הסיסים.
גם הציפור שתיבחר להוביל צפונה, תוחלף בתדירות על ידי סיסים אחרים.
האם קיים מנגנון בחירה בכל התהליך והאם אפשר לחקור אותו ולהגיע לכדי חשיפת הכללים והנהלים ובאמצעותם ניתן לפני קרות התהליך להצביע על סיס א' כי היא הציפור שמיועדת להוביל?
אני מעריך שלא. הבחירה אקראית. המוביל נדחף להוביל עקב מיקומו ולא ביצועיו.
גם בעת שהתגבשה להקה ונמצאת בדרכה לצפון, חילופי המוביל נוצרים באותו אופן.
המאמץ שמשקיע הסיס המוביל גדול לאין ארוך מן העוקבים. עליו "לחתוך" את "האוויר", העוקבים ממשיכים בכיס שייצר ורק מרחיבים אותו בהתאם לצרכים.
כך, בעת שהמלאכה קשה עליו, הוא מאט ומיד מוחלף על ידי סיס בסמוך שנדחף באל כורחו למקום בעקבות אירועים לחלוטין אקראיים.
***
כיצד בני אדם בוחרים מנהיגים?
האם קיימים כללים שניתן להגיע אליהם במחקר אמפירי שיאפשר בבוא העת לזהות ולהכשיר את מנהיגי העתיד כדי שיהיו טובים מאלה שהמציאות כופה עלינו בדרך כלל בחוסר תבונה וכהות חושים?
האם ניתן יהיה בעתיד להצביע על ילד כפות חנפן שמעריץ את אביו כנתניהו של העתיד?
האם באותה צורה, אפשר יהיה בעוד כך וכך זמן להצביע על בריון הכיתה השמנמן כעל ליברמן העתידי, האיש שיקעקע את שלטון החוק במדינתו, בדיוק על פי הדפוס שלו אנחנו עדים?
אני מעריך שלא.
האם זו בשורה רעה? ממש לא, זה דרכו של עולם, (עולם בעלי החיים), ואנחנו חלק ממנו, לרע ולטוב, בעיקר לרע, תסתכלו מסביב.
***
אני חסיד העולם הדיאלקטי שבווריאציה של מרקס היא נחלקת בין מעמדות מתגוששים ואילו בעולם שלי בין מחשבה תבונית למחשבה מאגית.
צירוף המילים מחשבה מאגית מטע, כי הנחת היסוד של התנהלות כזאת אומרת שהמעשה נטול מחשבה וכולו מבוסס אמונה.
מחשבה מאגית ייצרה את הדת, היא מסתתרת מאחורי כל טאטואי המחשבה המשיחית או בחלופה האינטליגנטית שלה, הפרדיגמות האוטופיות שגורסות כי אם יהיה כך וכך ישתנו הכללים והבורא ייתן לנו רשות לבנות גן עדן חדש משלנו, שבו ליברמנים ונתניהואים לא קיימים.
עד היום, למעט פרקי זמן קצרצרים*, המחשבה התבונית לא הכתיבה את חיי הקולקטיב בראש וראשונה.
אולם היה בה די כדי ליצור את בלמי הזעזועים הנחוצים לחיים תקינים ומחסומים = גבולות למחשבה המאגית שאילו לא היו קיימים, כוחות ההרס שלה היו מביאים עלינו את סופנו מזמן.
כיצד זה עובד?
באמצעות כללי המוסר, יצירה של מחשבה תבונית, כמו אסתטיקה ובכלל ערכים.
הדומיננטיות של מוצרי התבונה תנודתיים.
חשיבותם משתנה בין קולקטיבים ועתות שונים.יכולתו של קולקטיב לשגשג לאורך זמן תלוי במידה רבה במידת הדומיננטיות של המחשבה התבונית. במצב אידיאלי המחשבה התבונית מסוגלת לאזן את המאגיה ולתחום אותה בגבולות הולמים שמאפשרים חיי קולקטיב סבירים.**
במצבי קיצון, בעתה של מצוקה חברתית חמורה, נזנחת המחשבה התבונית ולחלל שנוצר נשפכים מוצרי המדמנה של המאגיה, אם בחלופה האידיאולוגית שלה, כמו התנועה הנציונל סוציאליסטית בגרמניה של תחילת שנות השלושים במאה העשרים, או בחלופה הדתית, משיחית שלה, כמו שזה קורה אצלנו פלוס מינוס דור, בעת שהמפנה החל ב – 1977, הואץ ב-4 בנובמבר 1995 ומבשיל לכדי תצורת ממשל חדשה כיום.
זו העת שבה מנהיגים מושחתים, חסרי כישורים ונעדרים מחסומים מוסריים נדחפים לקדמת הבמה הפוליטית והופכים למנהיגים.
נכון, הם שם מזמן, אבל היה צורך במוביל עייף שיפנה את מקומו כדי להיות ממש בשפיץ של הלהקה.
אילו היינו עד המרכיבים הקטנים כמו להקה של סיסים בדרכה לארץ אבות, מה טוב.
סביר שהפסולת האנושית שנדחפה למקום לא לה, הייתה מפנה את מקומה בעקבות שחיקה ועייפות, אולם אנחנו בדרך לשום מקום.
בשפיץ מקדימה אין שחיקה ואפשר בסבבה לבלות. (תזכרו בממשלו של ליברמן בכס שר החוץ, האם ראיתים עגלי זיעה ניגרים ממצחו הנמוך מדי שעה ויום?).
***
ובשולי המסה שהוא גם מסע:
(או על הסייענים שאפשרו את הצבתו של ליברמן בשפיץ שמוביל אותנו לחדלון).
קל להאשים את היועץ, קשה להחליט אם הוא סתם אימפוטנט או מושחת ללא גבולות.
קל לקלס את המשטרה שעשתה חרא עבודה, הרי בתיק הזה הראיות הקדימו את החקירה, והן הונחו על שולחנו של קונקורנט בכנסת וכללו דף חשבון עם שמו של ליברמן וסכומים שאי אפשר להסביר אותם בשום קריטריון של הגיון פיננסי קיים, אפילו לא במיקרונזיה.
מסמכי הבנק מקפריסין הן תיק פלילי גמור וחתום על פי פקודת מס ההכנסה. נטל ההוכחה אינו נחוץ, אין חזקת חפות ועל החשוד להוכיח כי לא פשע.
וכן, העבירה היא עבירה פלילית לכל דבר ודינה מאסר וקלון, הרי איך נכשיר איש ציבור שחייו ממומונים מכספי משלם המסים בעת שהוא עצמו לא שילם מס כחוק על הכנסה? (קלון הוא מאין יראו ויראו ומופת ודוגמה לציבור וממה הוא צריך להמנע).
הלבנת הון הוא סעיף נוסף שלא היה צריך להוכיח אותו כי מעצם טיבעו הוא גולם במסמכים שהמשטרה קיבלה ועל תכנם הוא לא דווח לרשויות המס וזאת עובדה שמשמשת כראיה לביצוע העבירה.
מה נפקא מינה של אייל גולן מליברמן?
תשאלו את מנהלי המשטרה ורשויות מס ההכנסה.
לשם מה הפליגו עד בלרוס בעת שבמשרדי הכנסת של הקונקורנט הייתה הוכחה?
לשם מה בזבזו עשור בעת שפקיד השומה היה יכול בשיחה של חצי שעה לסגור עניין ולשלוח את הנאשם בפשע, אביגדור ליברמן לבית הכליאה.
התשובה פשוטה והוזכרה למעלה.
ההתייחסות לליברמן אינה תבונית, אלא מאגית. היא אומרת כך:
אם הוא הצליח לגבור על משטרת ישראל, על הפרקליטות ועל בית המשפט, הוא ללא ספק ראוי להיות ראש ממשלה.
ואילו אני אומר, מטומטמים, זה לא הוא ש"הצליח" אלא אנחנו כשלנו במניעת דרכו לשם.
ועוד אני אומר כי העניין הזה חייב להיגמר בכי רע.
אסיים באזכור מילותיו של הרמטכ"ל הגרוע ביותר בתולדות המדינה. (הבוס של מירי רגב, הבנת דמותו יכולה במידה רבה לפענח את מסתורי הקריירה של המפלצת האנטי דמוקרטית חסרת הבינה).
אשתמש כאלגוריה במשחק הכדור רגל שהפכתי לגרופי אדוק שלה:
לא צריך פצצה של חצי טון כדי להזיז את ליברמן משמה.
מספיקה דחיפה קטנה. אמנם חלה עליו חסינות מתחם ה – 16, אבל הדחיפה הזאת שווה פנדל.
לפעמים אפילו מסי לא מבקיע.


*למשל התנועה הקיבוצית ו/או ההתיישבות העובדת לפני קום המדינה שאפשרה את הפלא הציוני שדועך כעת בגבור המאגיה.
**הדיאלקטיקה אינה נוצרת במודע על ידי אנשים, היא תולדה של פשרה שמתהווה כדי להתקיים בעולם סבוך של אינטרסים מנוגדים. היא משרתת את ייצר הקיום האנושי באופן שרוב הפרטים יכולים לנהל חיי יום יום סבירים ולהמשיך הלאה.

כותב, מבקר ומייחל.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה