אויש, שוב תקלה
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

אויש, שוב תקלה 

מאת   09/05/2012 |  נצפה 2333 פעמים

 

אויש, שוב תקלה

אנו בטח כבר מכירים אימרות כנף כמו: "החיים זה מה שקורה בזמן שאתה מתכנן תכניות", או "האדם מתכנן תכניות והיושב במרומים צוחק" נכון ?! אך מעשית שוכחים, וכשדברים משתבשים, וקורות "תקלות תכנוניות" נכנסים למפח נפש, וזה אם אתה אדם רגוע יחסית...

ואין כמו תקלות לראות לנו את הדברים ללא עשן או משקפיים ורודות, או שחורות - של הרגל, מוסכמות, ואינטרס, ולהמחיש שמצבנו כאדם בחברה של היום, ברמת מודעות אפס פעמים רבות. ואף אחד מאתנו אינו מודע כנדרש, כל אחד בשטח אחר, בדברים מסוימים. יש שטח אחד שכולם, ללא יוצא מהכלל, אינם מודעים לו, לפעמים זה פשוט משעשע.

רק עכשיו סיימנו ימים של תקלה מבישה בקפה, שגרמה לאיטיות ,עד כדי שיתוק בגלישה, גם אני ככולם "תפסתי עצבים", ובייאושי כי רב, התחלתי בעוונותיי לעשות דברים נוספים, במקום.
אם זה היה קורה לפני שנתיים (כן אני חמש שנים בקפה) הייתי משתוללת וממררת לאנשי התמיכה את החיים, מה שלא היה עוזר ממילא. הדבר היחידי שהייתי מרוויחה מזה היה "חיבתם היתרה" (עוד יותר מקודם)...

זה עדיין לא תקין בעיני אבל מה יעזור לי להתרגז? ולרגוז עליהם? בטוח הרי הם יודעים איך זה נראה, ורצו לסדר זאת מהר יותר, לא? מניחה כך....הספקתי כמה דברים, הלכתי לישון מוקדם יותר, לא אבוא אליהם בטענות על זה...

לפני כמה חודשים, הייתה תקופה שפתאום "שבקו חיים", "תפסו קריזה" "העבירו מצב צבירה" המון מכשירים חשמליים אצל אנשים רבים. דיברתי על זה עם איש המזגנים שלי, והוא אמר שגם הוא שמע על זה, והגיע למסקנה שאין הסבר לכך, אלא אם כן היו נפילות מתח רבות של חברת חשמל, והפסקות חשמל קצרצרות כאלה, שלא תמיד מרגישים בהן, שגרמו למכשירים להתחרפן.

המזגן אז הפסיק להישמע לי. חשבתי שזה מקרי, שלחצתי מהר.. ..אבל לא, ובהמשך הוא התחיל לעשות כרצונו, ללא קשר לשלט, למה שאני מבקשת. היו כמה וכמה הפסקות חשמל, והשרתים במוסדות ומפעלים נפלו וגרמו שיבושי עבודה, תכניות, וסדר יום של אנשים רבים. הרמזורים פה ושם הצטרפו לחגיגה, והיה נדמה שגם מערכות ההשקיה האוטומטיות של העיריות ופנסי הרחובות הגיעו אליה.

חגיגת שיבושים ובלגן שגרמה לי להבין (לא שלא ידעתי זאת קודם) איך הטכנולוגיה השתלטה לי (לנו) על החיים, בכל התחומים, שזה בלתי ייאמן.
הבן אדם יושב, ללא יכולת לעשות דבר, מנוטרל מהרבה בחינות, שזה מצחיק.

המכשירים, דרכי התקשורת, וכמעט כל הטכנולוגיות מושתתות על חשמל. גם אם אתה מהיר מחשבה, בעל תושייה, ומעלה רעיון כדי לנצל את הזמן הזה (ששום דבר לא פועל) לאפיקים בונים ברעיון בריא, באיזה שלב זה ייתקע. הכול מבוסס על אותו דבר.

הערכת זמן ומצב לתיקון תקלות כדי לאפשר ניצולו לדברים כמו: ללכת לים, לנשום אור יום ולא מתוך משרד, לשתות קפה, לעשות קניות קטנות, לא תמיד ניתנת. מי שתופס את כולם בביצים לא יעשה זאת כמובן, כדי למקסם את המצב, ולעולם אין "הערכת זמן" וכל מה שניתן בסופו של דבר אינו מתקיים.

אנו יושבים מכושפים ומעוצבנים כאחוזי תזזית, חסרי יכולת חשיבה, מול מכשירים מקולקלים, מקללים, אובדי עצות, ופעמים רבים לא מסוגלים לנצל את התקלות והפסקות חשמל כאלה למשהו חיובי..וזה בדיוק מה שקרה לי בהפסקת החשמל שבעקבותיה כנראה השתגע המזגן שלי.

במרחק זמן אני צוחקת, וחושבת שמי שעם היד על השאלטר, שתופס את כולנו בביצים, נהנה שחבל"ז.

עכשיו אני (תמיד נזכרת מאוחר) מבינה במלוא העוצמה את המשמעות של מונופול, החשיבות של פיזורו לכמה גורמים, לא רק ליצור תחרות בריאה, גם מסיבות כאלה. אף אחד לא אוהב שכל פעם מחדש נותנים לו תזכורת ותופסים לו, והמוזר שזה משום מה אינו משתנה ....

לאן הגענו שהטכנולוגיה שולטת בנו ביד רמה, משתקת, וגם גורמת לנו להפסיק לחשוב ולאלתר. לפעמים נראה שהיא גורמת לנו בסופו של דברים גם נזקים נפשיים וגופניים (מכשירים בבתי חולים, אצל חולים במצב קשה), אפילו המוח נדמה ש"נתפס". אנו מתרגלים להפסיק לחשוב. מה היינו עושים לפני שנים כשלא היה חשמל, מזגן, מחשב? לא היינו חיים? מתפקדים? נהנים? חוגגים?

באחד הפוסטים הקודמים על אפריקה, סיפרתי על הקטע הזה שקשור לכאן שחלב"ז, וחבל להפסיד צחוק טוב.
באחת הנסיעות לאפריקה היינו צריכים לחזור ארצה, מנמל תעופה "בינלאומי" (שטוב בהרבה מאחרים שם שדומים למנחת מטוסים בערבה), שהותאם לקליטת מטוסים גדולים, עם רציף או שניים מוגבהים, שרוולי יציאה וכניסה כאלה, אתם יודעים, שמופעלים כמובן ע"י....חשמל.
לא תאמינו הם גם חשבו על הפסקות החשמל והיה להם גנרטור לשעת חירום! כשהטיסה שלנו סוף סוף הביתה עמדה להמריא אחרי חיים של חודש בסוונה, כן, נכון..אופסי...הפסקת חשמל.

היינו סבלניים, הם אמרו שיש גנרטור לשעת חירום לא? חכינו, ועוד קצת, בסוף נשברנו ולא הבנו למה לא ממריאים, אנו הישראלים ורוצים הבייתה, מקלחת וסלט עכשיו! מה מתברר? האיש ש"אחראי על הגנרטור" (היה רק אחד) הלך הביתה לשנת צהריים, והבית שלו בכפר במרחק יום הליכה.

זוכרים את הקומקום של פעם עם הצ'ופצי'ק שהיה שורק כשהמים רותחים? ככה היינו נראים. ....

האחראי הוציא "רץ" מיוחד (אח"כ סיפר לנו זאת המדריך הישראלי שידע מה שקורה ולמה העיכוב) שרץ כל עוד נפשו בו להעיר את ההוא. הם חזרו בספיד (אחרי שעתיים שלוש שהיינו כלואים במטוס, כי פשוט אי אפשר לנתק את השרוול ולהמריא ללא חשמל).
מאז אני לא מפסיקה לצחוק מזה, זו דוגמא מופלאה לנושא לא?!

אז כמו בסרט שראיתי לפני כמה ימים: אם קורות לנו תקלות, שיבושים בתכנונים, כדאי לזכור שלפעמים זה בא ללמדנו משהו, ואם מתרגזים, אפשר בו זמנית גם לחייך(זה לא נוגד אחד את השני), ואם אני אשכח – תזכירו לי.

 

"מקריות היא דרכו של היושב במרומים להישאר אנונימי" - איינשטיין

התחברות אל בע"ח במקום לשלוט בהם מרוממת אותנו לכוכבים (ברברה קלו הנד) http://cafe.themarker.com/user/114149/        bonbonyetta@walla.co.il

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה