בראשית-מצות הנישואין
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

בראשית-מצות הנישואין 

מאת   30/12/2007 |  נצפה 2590 פעמים
בס"ד כ"ו תשרי התשס"ו
בראשית-מצות הנישואין
מבוא:
ספר התורה נפתח בחומש בראשית אשר בראשיתו התורה פותחת בתיאור בריאת העולם בששה ימים בעשרה מאמרות של הקב"ה. סיפורי היצירה, בריאת האדם בצלם אלהים, והתפתחות ראשית האנושות, משמשים כתפאורת רקע לקביעת ה' את יסוד השכר ועונש, ואת מצוות הדת היסודיות. וכן מצאנו כי מיד עם בריאתו של האדם ציוהו ה' את מצות עשה הראשונה: "מצוות עשה לישא אשה לפרות ולרבות, שנאמר: ויאמר להם אלהים פרו ורבו" (בראשית, א', כ"ח), ומובא בגמ': "תניא רבי אליעזר אומר כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, שנאמר: שופך דם האדם באדם דמו ישפך, וכתיב בתריה: ואתם פרו ורבו. רבי יעקב אומר: כאילו ממעט הדמות, שנאמר: כי בצלם אלהים עשה את האדם, וכתיב בתריה: ואתם פרו"' (יבמות, סג:). בהמשך מכינה התורה את הרקע למצות שמירת השבת כבסיס לאמונה בבורא העולם, שנאמר: "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות" (בראשית, ב', א'-ג'). בהמשך קובעת התורה את יסוד קדושת חיי האדם, שנאמר: "ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו... ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה. ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך... נע ונד תהיה בארץ. ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא" (בראשית, ד', ח'-י"ג). בסיום פרשת בראשית ממחישה התורה את יסוד השכר ועונש, ומבהירה את מגבלות יסוד הבחירה החופשית, שנאמר: "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום. וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו. ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם. ונח מצא חן בעיני ה'" (בראשית, ו', ה'-ז'). כלומר, למרות שעדין לא ניתנה התורה, ואף שעדין לא נצטוו בני האדם על כל שבע מצוות בני נח ועונשם, בכל זאת נענשו בני אנשי דור המבול בגין חטאיהם משום שה' בראם "בצלם אלהים", דהיינו, בעלי יכולת חשיבה והחלטה לבחור בין טוב לרע, כדוגמת נח ובניו. מצוות הדת היסודיות האמורות בפרשת בראשית על רקע תהליך יצירת העולם, מבוארות להלן בהרחבה:
א. מצות הנישואין - מצות דבקות בחיי הנשואין, בנחלת הארץ, ובעבודת ה'.
ב. מעשה בבת מלך שהתכערה - מעלת ההסתכלות פנים בפנים בין בעלי ברית.
מצות הנישואין:
"ספר מצוות השם" (ר' ברוך בן צבי הירש היילפרין, תרל"ו) מונה את מצות פרו ורבו כמצוה הראשונה: "מצות עשה לישא אשה לפרות ולרבות, שנאמר: ויאמר להם אלהים פרו ורבו" (בראשית, א', כ"ח). בהמשך הפרשה מפרטת התורה את מהות קשר הנישואין באומרה: על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד (בראשית ב', כ"ד), ופירש הרש"י: "רוח הקודש אומרת כן, לאסור על בני נח העריות", וכתב הרמב"ן: "הבהמה והחיה אין להם דבקות בנקבותיהן, אבל יבא הזכר על איזה נקבה שימצא וילכו להם, ומפני זה אמר הכתוב בעבור שנקבת האדם היתה עצם מעצמיו ובשר מבשרו ודבק בה, והיתה בחיקו כבשרו ויחפוץ בה להיותה תמיד עמו. וכאשר היה זה באדם, הושם טבעו בתולדותיו, להיות הזכרים מהם דבקים בנשותיהם, עוזבים את אביהם ואת אמם, ורואים את נשותיהן כאלו הן עמם לבשר אחד". כלומר, מצות הנישואין הינה למעשה מצות הדבקות בחיי הנישואין, שתכליתה הוא האיסור על גילוי עריות.
ודע, שמצות הדבקות נאמרה בתורה לגבי שלש מצוות: בנישואין נאמר: "ודבק באשתו" (בראשית ב', כ"ד), בנחלת ארץ ישראל נאמר: "בנחלת מטה אבותיו ידבקו" (במדבר ל"ו, ז', ט'), ובעבודת ה' יתברך נאמר: "אותו תעבד ובו תדבק...אותו תעבדו ובו תדבקון" (דברים י',כ' : י"ג, ה' : ד',ד' : י"א,כ"ב : ל',כ' : יהושע כ"ב, ה'). הרש"י והרמב"ם פירשו מצוה זו: "הידבק בחכמים ותלמידיהם, לפיכך צריך אדם להשתדל שישא בת תלמיד חכם, וישיא בתו לתלמיד חכם, ולאכל ולשתות עם תלמידי חכמים.." (הרמב"ם, דעות, ו', ב', כתובות קי"א:, רש"י- דברים י"א, כ"ב). וכן פירש הרש"י (דברים י"ג, ה'): "הדבק בדרכיו, גמול חסדים, קבור מתים, בקר חולים כמו שעשה הקב"ה", למרות שמצוה זו כבר נאמרה בתורה במילים "והלכת בדרכיו". אלא שבא ללמדנו שמצות הדבקות מצריכה גם דבקות פיסית וגם דבקות רוחנית, דהיינו, אין סתירה בין המעשה למחשבה, אלא המחשבה היא המרוממת ומקדשת את מעשה הדבקות.
דוגמאות לפירוש זה של מילת דבקות ניתן למצוא במספר מקומות בתנ"ך, כגון: "ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את הנערה וידבר על לב הנערה" (בראשית ל"ד, ג'), "כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל" (ירמיהו י"ג, י"א), "כי אם שוב תשובו ודבקתם ביתר הגוים האלה הנשארים האלה אתכם והתחתנתם בהם..." (יהושע כ"ג, י"ב), "ורות דבקה בה" (רות א', י"ד) וכו'.
הטעם שדוקא לגבי מצוות אלה השתמשה התורה בפועל דבק (דבק=נצמד ללא חציצות), משום שמצוות אלה הוקנו לאדם בטרם יולד, לפיכך קיים בהם הצורך בהתדבקות פיסית ורוחנית גם יחד. וכן מצאנו שבנישואין נאמר: "אמר רב יהודה ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני" (סוטה ב.), "ואמר שמואל בכל יום ויום יוצאת בת קול ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני" (מועד קטן יח:). אף בנחלת ארץ ישראל נאמר: "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת" (בראשית ט"ו, י"ח), וגם בעבודת ה' יתברך נאמר: "לא אתכם לבדכם אני כרת את הברית הזאת...ואת אשר איננו פה עמנו היום" (דברים כ"ט, י"ג-י"ד). דהיינו, הנשמה האלהית שה' נתן לאדם בחרה לאותו אדם מראש בחירה חיובית של אשה, ארץ, ותורה, אך הותירה בידו את יכולת הבחירה השלילית, מטעם זה נענשו אנשי דור המבול בגין בחירתם בדרך הרעה.
המכנה המשותף לשלשת המצוות הללו הוא: שלא ניתן לקיימן ללא "גילויי האהבה שהם דבקות" (הרמח"ל, מסילת ישרים פי"ט), יען כי התוצאות של קיום מצוות אלה גורם ליצירת חיים חדשים. כפי שנאמר בנישואין: "ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו" (בראשית א', כ"ח), דהיינו, ציווי על יצירת חיים חדשים, מטעם זה קרא האדה"ר את שם אשתו "חוה כי הוא היתה אם כל חי" (בראשית ג', כ'). אף בנחלת ארץ ישראל נאמר: "למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ" (דברים ח', א'), ומובא בגמ': אמרו לר' יוחנן "איכא סבי בבבל" (ברכות, ח.), תמה ואמר: וכי אפשר הדבר שיש זקנים בבבל? הלא כתוב: למען ירבו ימיכם וימי בנכם על האדמה, אבל בחוצה לארץ לא. וגם בעבודת ה' יתברך נאמר: "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום" (דברים ד, ד'), ומובא במדרש (רבינו בחיי, במדבר ט"ו): "משל לאדם שטבע במים מה עשה הקברניט, הושיט לו את החבל, אמר לו הנח החבל בידך ואל תניחהו שאם תניחהו אין לך חיים, אף כאן אמר הקב"ה לישראל: כל זמן שאתם מדובקין במצות יש לכם חיים, שנאמר: ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום". העולה מכאן הוא שהדבקות היא החיות, והחיות היא תוצאה של הדבקות היומיומית הן בקב"ה, הן בקדושת א"י והן בקדושת חיי הנישואין.
פרט לעבותות האהבה דבוקות שלש המצוות הללו גם בקשר האירוסין: בנישואין נאמר: נערה בתולה מארשה לאיש (דברים כ"ב, כ"ג). גם בנחלת ארץ ישראל נאמר: והבאתי אתכם אל הארץ...ונתתי אתה לכם מורשה אני ה' (שמות ו', ח'), וגם בעבודת ה' יתברך נאמר: תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב (דברים ל"ג, ד'), אל תקרי מורשה אלא מאורשה (ברכות נז.). מתוך קשר הדבקות האמור בשלש המצוות הנ"ל ניתן לתרץ גם את מחלוקת הגמרא (ב"ב ק"ט:): האם ארץ ישראל היא רק ירושה (דבר הבא מאליו ללא צורך בקנין) ואינה מורשה (זכיה המצריכה מעשה קנין) או שהיא גם ירושה וגם מורשה? והתירוץ הוא: שארץ ישראל, הנישואין, והתורה הם מורשה ולפיכך נדרש בהם מעשה קנין.
הקשר בין מצוות אלה מובא גם בהלכה הפסוקה בגמרא: "ת"ר הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות, כופין אותה לעלות...היא אומרת לצאת והוא אומר לא לצאת כופין אותה שלא לצאת, ואם לאו תצא בלא כתובה" (כתובות קי:, הרמב"ם הל' אישות פי"ג, הא-ב, שו"ע אה"ע, סי' ע"ה). דהיינו, הקשר בין שלשת מצוות הדבקות נפרם, במצב אשר בו מונחות על כף המאזניים שתי מצוות דבקות: ישוב ארץ ישראל, וקיום המצוות התלויות בארץ ישראל, אל מול מצוה אחת של הדבקות בנישואין ושלום בית. וכן נאמר בהמשך הגמ' שם: שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ, דומה כמי שאין לו אלוה. שנא' לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים" (ויקרא כ"ה,ל"ח).
העולה מדברים אלו הוא: שאדם החפץ חיים שלמים ואמיתיים, עליו להדבק בשכינה, בארץ ישראל, ובחיי האישות, הן במעשה והן במחשבה. דבקות זו נותנת לחייו החומריים משמעות רוחנית, וחייו יהיו חיים מושלמים, ע"י הדבקת הנשמה הרוחנית לגוף החומרי. לפיכך מצאה התורה לנכון להתחיל את התורה בתיאור מעשה בראשית המקנה לישראל את הזכות על ארץ ישראל, ומיד בסמוך ציותה התורה על מצות הנישואין כמצוה ראשונה האמורה בתורה, כמו כן לימדה התורה כי הדבק בה' זוכה להצלה ולאריכות ימים, שנאמר: "ונח מצא חן בעיני ה'" (בראשית, ו', ז'), בנוסף לכך זוכה הצדיק לאשה טובה, כמובא בגמ': "אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, שנאמר: כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים" (סוטה, ב.).
וכן מצאנו שבריאתם של אדם וחוה התבצע בשלשה שלבים: בשלב ראשון חשב הקב"ה לברוא גבר ואשה, בשלב שני ברא הקב"ה את אדם וחוה כגוף אחד כשהם דבוקים אחור באחור, ובשלב שלשי ניסרם הקב"ה והפכם לשני גופים נפרדים. וכן מובא בגמ': "דר' אבהו רמי: כתיב, 'זכר ונקבה ברא אתם'. וכתיב, 'בצלם אלהים ברא אותו' (בראשית, א', כ"ז)? בתחלה עלתה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד" (עירובין יח.). כלומר, בשלב ראשון רצה הקב"ה לברוא את האדם ואשתו כשני גופים ושתי נשמות נפרדות, בשלב שני ברא הקב"ה את האדם ואשתו בחיבור פיזי ורוחני שלא ניתן להפרדה, בשלב שלישי החליט הקב"ה שטובת האדם ואשתו מחייבת הפרדה לשני גופים בעלי נשמה אחת המחולקת לשנים, שנאמר: "זכר ונקבה בראם" (בראשית, ה', ב'). התוצאה הסופית של תהליך בריאת האדם מלמדת כי מטרת הקב"ה היא שההפרדה תגרום לאדם ולאשתו להתחבר מתוך הסכמה ובחירה חופשית, לצורך קיום מצות הדבקות.
מעשה בבת מלך שהתכערה:
מעשה בבת מלך שהיתה נאה ביותר. ויהי היום וימצאו לבת המלך שידוך הגון, נסיך בנו של מלך גדול. בא הנסיך לארמונו של אביה ובקש להנשא לבת המלך. בטרם תצא לקראת חתנה המיועד, התקשטה הנסיכה והלכה להביט על השתקפות מראיה מתוך קערת המים שבחדרה. אך נדהמה לגלות כי דמותה המשתקפת מעוותת, לפי שראתה בעינה כי שערה הפך שחור ופניה נתעוותו. נבהלה בת המלך ממראה דמותה המכוערת, ונתנה את קולה בבכי וצרחות עד שנשמע קולה בבית המלך. מיד נחפז המלך לחדרה ושאל: מה לך בתי? אמרה לו בתו: אינך רואה כי עשו לי כשוף? צבע שערותי נהפך לשחור, פני נעשו מעוותים, ואיך אוכל להראות כך בפני חתני המיועד? אמר לה המלך: בתי, נשבע אני לך שמעולם לא ראיתיך יפה כל כך. מאנה בת המלך להנחם מדברי אביה, ואמרה: אבי הטוב, ידעתי כי שוא תדבר אלי, בוא נא וראה בעינך. אחזה בת המלך בידו של המלך, והביאתו לקערת המים שבחדרה כדי שיראה את השתקפות צורתה במים. ראה המלך את השתקפות צורתה המכוערת מקערת המים ואמר לה: בתי, צאי לחצר המלך התאווררי וחזרי לחדרך, ואז ישוב מראך להיות כמראך הראשון. יצאה בת המלך לחצר בוכה וזעופה. לאחר שעה קרא לה המלך לבוא לחדרה. פנה המלך אל בתו ואמר: עכשיו את נראית ככלה יפיפיה. שבה הנסיכה והלכה לראות את השתקפות פניה בקערת המים, והנה חזר שערה להיות זהוב, עיניה שבו להיות כתכלת השמים, ופניה נותרו יפות כפני תינוק. חיבקה בת המלך את אביה בשמחה ואמרה לאביה: תודה אבי הטוב שהחזרת את מראה פני לכבתחילה. אך בקשה לי אליך אבי, ספר נא לי כיצד הסרתה את הכישוף הרע מעלי כל כך מהר. אמר לה המלך: בסך הכל שלחתי את העבד לנקות את קערת המים שבחדרך, והחלפתי את המים העכורים שהיו בתוכה למים זכים. כי המים שהיו לפני כן בקערת המים שבחדרך עכורים היו. מכאן ולהבא בתי, דעי לך, כשתרצי לראות את צורת פניך האמיתיות, הביטי נא אל השתקפותם מתוך קערה נקיה המלאה במים זכים. ולא זו בלבד אלא שאף בדרך זו תנהגי בבואך לשפוט את מעשה זולתך, הראי לו פנים שוחקות, והביטי אל מעשיו כפי שהם, ללא דעות קדומות. על ידי כך תראה לעיניך האמת שבו, כפי שאמר שלמה המלך ע"ה: כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם (משלי כ"ז, י"ט). דהיינו, כפי שלצורך עצמך את משתמשת בקערה נקיה ובמים זכים ע"מ לראות את דמותך האמיתית, כך אפשרי לזולתך להראות את דמותו לתוך קערה נקיה ומים זכים.
ודע, שבתחילה ברא הקב"ה את אדם וחוה מחוברים כגוף אחד. שנאמר: זכר ונקבה בראם ויברך אותם (בראשית ה', ב'). דהיינו, תרוייהו כחדא הוו (זוהר, שמות רלא:). ומפורש בגמ' (ברכות ס"א.) "דאמר ר' ירמיה בן אלעזר דו פרצופין ברא הקב"ה באדם הראשון. שנאמר: אחור וקדם צרתני" (תהילים קל"ט, ה'), כלומר, דהיינו, מחד גיסא רצה הקב"ה לרמוז לאדם ואשתו שהם כגוף אחד, ומאידך גיסא בראם דו פרצופין כדרך שהאדם נוהג בשעת מריבה ומפנה עורף לחבירו. לפיכך בטרם יפרידם נאמר: 'אעשה לו עזר כנגדו', דהיינו, ע"מ שיראו האדם וחוה כמים הפנים לפנים, וע"י כך יתחברו "אנפין באנפין" (זוהר, שמות, רלא:). ואם תתמה מדוע לא ברא הקב"ה את חוה עזר כנגדו מלכתחילה? משום שצפה הקב"ה שעתיד האדם "לקרות עליה תגר, לפיכך לא בראה עד שתבעה בפיו כיון שתבעה ומיד ויפל ה' אלהים תרדמה" (מד"ר, בראשית, פר' יז). וכשראה אדה"ר את פניה של חוה, מיד נתקררה דעתו ובחר בחוה מכל יתר היצורים, שנאמר: 'לזאת יקרא אשה'. דהיינו, הראה לה פנים שוחקות כמים הפנים לפנים. וכן מצאנו שהאדם הראשון נכשל בחטא רק בעת שחוה היתה עזר לצידו, ולא עזר כנגדו ככוונת ה' יתברך, שנאמר: 'האשה אשר נתתה עמדי' (בראשית ג', י"ב). לפיכך כינו חז"ל את אדם וחוה "כפויי טובה" (ע"ז ה:), לפי שהקב"ה הפרידם כדי שיראו האחד לשני פנים בפנים, דהיינו, כדי ינהגו האחד עם השני באהבה וחיבה. ואילו הם סובבו את כוונת השי"ת ונעמדו זה לצד זה, כלומר, כל אחד מהם חיפש את טובת עצמו בלבד. וכן נאמר, "פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש" (דברים ה', ד'), דהיינו, מתוך חיבה יתרה נראה הקב"ה לישראל פנים בפנים, ע"מ שאף ישראל יראו לפניו בכל עת פנים בפנים, לפיכך אמר דוד המלך ע"ה: שיויתי ה' לנגדי תמיד (תהילים ט"ז, ח').
לסיכום:
נמצאנו למדים מן האמור לעיל, כי סיפורי היצירה, בריאת האדם בצלם אלהים, קיומו של שכר ועונש אלהי, ומגבלות הבחירה החופשית הכתובים בפרשת בראשית נועדו להבהיר לכלל האנושות את אפסיותם, ולהזהירם לקיים את מצוות ה' ולהמנע מן החטא, משום שבורא העולם חי וקיים לנצח, ומחדש בכל יום מעשה בראשית. בנוסף לכך נדרשו ישראל להתחדש תמיד באמצעות קיום מצוות הנישואין, שמירת השבת, והתעלות במדרגות צלם אלהים ע"י קיום מרצון את כלל מצוות האל, שנאמר: "החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (דברים פרק ל', י"ט), דהיינו, הבחירה ברע הינה בחירה במוות, שנאמר: ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע" (דברים פרק ל', ט"ו), ונאמר: "לכן כה אמר אדני ה' הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ישמחו ואתם תבשו. הנה עבדי ירנו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תילילו" (ישעיה, ס"ה, י"ג-י"ד).
יה"ר שנזכה לראות בימינו בהתגלותו שמו של משיח אשר נברא "קודם שנברא העולם" (פסחים, נד.), ויתקיים בנו מקרא שכתוב: "כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשנות ולא תעלינה על לב. כי אם שישו וגילו עדי עד אשר אני בורא כי הנני בורא את ירושלם גילה ועמה משוש. וגלתי בירושלם וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה (ישעיה, ס"ה, י"ז-י"ט).

העל"ח רפאל ב"ר אשר חגבי (חגי רפי)
מחברם של הספרים: אשר על המשכן, אשר תקראו, ומצמרת הארז
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה