ריקי שחם - פרסאוס הוא האביר שלי - 3 שירים חדשים
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

ריקי שחם - פרסאוס הוא האביר שלי - 3 שירים חדשים 

מאת   18/07/2011 |  נצפה 1544 פעמים

פרסאוס האביר שלי / ריקי שחם

אני פריקית של מיתוסים.
כל ספינות החוכמה
העולות ממצולות ים
מביאות עמן את משב הרוח
של הסיפור המיתי.
האמת כולה זוהרת
בשמי המרומים של המיתוס
המתגלה בפנינו כמצפין את סודות היקום.
האמיצים
עומדים נכוחה
מול הסיפור המיתי
ועוז רוחם אינה פוחדת
מאותה אמת לוהטת
כי עדיף להיות נווד נודד
עם תיק פיוטים על הכתף
מטיפש גמור
שיכור ועוור
הקשוב לקסמי השווא
הנושבים ממבטה המאבן של המדוזה.
הגרוגונות הן הנשים המפלצתיות
שהרעל הקטלני נוזל מעומק נשמתם.
שערם עשוי נחשים חיים וארסיים
ומהותם הרס ונקם.
אבינו שבשמיים
הסר מאתנו את קללת המיתוס.
אנו נושאי הלפיד המסרב לשאת
את קללת אתנה על מדוזה.
הגורגונות נושאות את רצון הרג
מקורות החוכמה
והאהבה.
אני רוצה לשוטט בין מקומות הדממה
ולשאת את קולה של אתנה
אלת החוכמה
ולחיות למען הציפור השחורה
שמכה בכנפיה
ונותנת לי נוצה ידידותית
המגנה מפני נחשיה של הגורגונה
הלוכדת בעזרתם את נשמתם של
עלמים צעירים
אנשי דעת
ואהבה.
פרסאוס הוא אבירנו
וחומותינו מלאות
בשיחי פירות יער וציפורי שיר.

אתם מכירים את פיונה אפל? / ריקי שחם

 

משוטטת לי בכל המרחבים האפשריים
מחפשת מקום
כמו היווני ההוא
שביקש שלא יסתירו לו את השמש.
המקום שלי הוא שטח הפקר.
המקום שלי נמצא במדינה
ללא אדמה ודגל
כי הסימנים שלנו חרוטים
על לוח ליבותינו
והדגל שלנו
מקועקע במקום סודי
שאי אפשר להכניע אותו.
היום המגדלית הושיטה לי מגש
עם ביצים מבושלות.
לפני שחייכתי אליה
מרחתי על שפתי אודם אדום.
אין לי ספק שהמגדלית נועדה לגדולות.
הנחתי ראשי על כתפה
ונוצת מלאך עפה לעברי מהחלון.
אני גורשתי מאדמת נכר
והתישבתי במקום
ללא אדמה
רק סדין נקי ומגוהץ
מונח
בתחתית גופי.
במדינה שלי
עושים כל יום אמבטיית בוץ
ומשרים את הרגליים בלבה
שנוזלת ישר מראש הר הגעש
כי החיים שלי הם מסעות
בתוך ניחוחות של סאקה
מיוצר על ידי סמוראי
בחדר צדדי
מאחורי הר האיסורים.
על חוף הנהר ממתינה לי סירה
שם יושבת המגדלית
ומחזיקה בידה
אלבסטר
המכיל את
אש הזעם.

 

היום המגדלית קעקעה לי לב על החזה / ריקי שחם

 

המציאות הזו כל כך אבסורדית
שרק הריחוק
גורם לך
לרצות להתקיים במי הקיום.
הבאר שלי
יצוקה בתוך אדמת בזלת
ומימיה
המגיעים מתחתית
נבכי תת ההכרה
מביאים אותי אל מחוזות
שמה שמתקיים בשדותיהם
הוא אמבט קצף
עם ריח הורמונים
כאילו התפרצו להם לפתע
מתוך איזה שיר
או פרוזה כתובה
או מנשמתו של האחד
שכל מהותו הוא פרץ גועש
של זרע מאוהב
הלקוח מהרפתקה רוחנית
של האחד.
המציאות הזו היא הר געש של סוראליזם.
מבט לעברו מגלה עולם
השואב את עצמו לחור שחור
שם הבלתי אפשרי מגשים את עצמו
ומכה בכל אתיקה אפשרית.
עולם זה הולך ונעלם ממני
ואני שוב
מתכנסת יותר ויותר בתוך
מרחבי ההכרה שלי
נוגעת במקומות עדינים
משל היו
זיונים של מלאכים.
מסלקת כל עביות צורה
שמתקיימת בתוך אימפוטנציה רוחנית
כאילו היו קטועי אברים.
שמה שמיכת פוך על פני
להדוף את כל מה שגורם לי
לאי נחת.
רוצה לצפות בהתרגשות
במי הנהר הזורם
בפנים נאצלות ויפות
ולמרוח עצמי
בשמן הסטיגמטה
של המיגדלית.

 

 

 

ריקי שחם - פילוסופיה מעשית http://www.rikishaham.co.il>

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה