מזון והתמרה רוחנית
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

מזון והתמרה רוחנית 

מאת   01/05/2011 |  נצפה 2185 פעמים

אני עומד להפתיע אתכם, והאמת שגם את עצמי. אני עומד להמליץ לכם לעשות את ההיפך ממה שהתרגלתם לעשות עם המזונות המשמינים הבאים: לחם, עוגיות, צ'יפס, המבורגר, שניצל מטוגן, פנקייקס, ושאר חבריהם המושמצים. במקום  להימנע מהם אני עומד להציג לכם אותם כמזונות בעלי ערך, שיש להם תפקיד חשוב בהתפתחות האישית שלכם. אבל, שהרי אין טוב ללא רע, יש גם מגבלות ותנאים שיבטיחו את היותם מזונות חיוביים וימנעו מהם להרע את מצבכם, להעלות את משקלכם בצורה לא מותאמת ולעצור את התפתחותכם.

 

כל דבר עשוי לתרום אם הוא מתקיים בהקשר הנכון לו. כך, גם המאכלים שפירטתי לעיל מסוגלים לסייע לנו אם נאכל אותם בהקשר הנכון. לכן גם קמח, גם בשר, גם צ'יפס וגם עוגיות מסוגלים לשפר את חיינו. וכאן, נתחיל ליצור גבולות לרעיון המעניין הזה ולהסביר את מהות ההקשר הנכון לאכילת המזונות האלה.

 

כל דבר עשוי להועיל והכל לטובה, בתנאי שהוא טבעי. מזונות מסונתזים ותעשייתיים אינם טבעיים, על אף שהם עשויים במקורם מחומרים שיש בטבע. אם הטבע לא יצר אותם הם אינם טבעיים. אם המזון קיים בטבע אבל פורק משאר המרכיבים המלווים אותו, הוא אינו טבעי. סוכר לבן הוא דוגמא טובה. הסוכר קיים בטבע, אבל הוא אינו נמצא בצורה שנמכרת בחנויות. הוא קיים בצמחים, בירקות ובפירות יחד עם מרכיבים נוספים של הצמח כמו מינרלים וסיבים. כשהוא מגיע יחד עם כל אלה הוא טבעי ומועיל. כאשר הוא מנותק משאר מרכיבי הצמח ונמכר לנו בצורה המוכרת, הוא אינו טבעי וקשה למצוא נוסחה שתהפוך אותו לכזה. כן - גם סוכר חום אינו טבעי. הוא פשוט מחובר קצת יותר מהסוכר הלבן לחלק ממרכיבי הצמח.

 

התנאי השני להיות המאכלים האלה מועילים הוא אכילתם בהקשר הנכון. כדי להבין את רעיון ההקשר הנכון עלינו להבין את הצורך שלנו במזונות האלה.

 

המאכלים שפירטתי לעיל הם מזונות "חומריים", שהאנרגיה שלהם דחוסה מאד. הצורך המתעורר בנו למראה המאכלים האלה זוכה לגינוי נרחב על ידינו. אולם, משהו בנו זקוק למאכלים האלה, ולא - הוא אינו מרכיב אינפנטילי חסר אחריות והרסני.

 

מהו הדבר שבנו שזקוק למזונות כאלה? ובכן, בפשטות, זהו מרכיב שלנו שהוא עצמו בעל אנרגיה דחוסה וחומרית ויש לו צורך במזון חומרי ובעל אנרגיה דחוסה. ממש כשם שאנו חייבים לאכול כדי להמשיך לחיות, גם הוא זקוק למזונות האלה כדי להמשיך לחיות. וכאן אנו מגלים לראשונה את הקשר שבין אכילת מזונות כאלה לבין התפתחות - ובעיקר התפתחות רוחנית - ה"משהו" הזה שבתוכנו רוצה לחיות כי הוא רוצה להפוך לחומר רוחני יותר ופחות דחוס, והמזון הכבד והדחוס הוא הכלי שבעזרתו הוא יכול לעשות את זה. מעניין אך מבלבל? בואו נמשיך לקרוא.

 

הרעב שיש בנו למזונות חומריים מגיע מאיכויות שלנו שמתקיימות ברובד אנרגטי נמוך. אלו הם יצרים ותשוקות חזקות, רגשות עוצמתיים כמו כעס, פחד, אשמה, מחשבות של מאבק ורדיפה וגם אמונות שליליות לגבי העולם והחיים. כל אחד מאיתנו יכול למצוא בתוכו מרכיב מאלה. הם כולם תוצאה של עניינים לא פתורים שלנו עם עצמנו ועם העולם, קשיים שלא הצלחנו להתגבר עליהם, זיכרונות לא טובים ועוד. כל עניין מאלה שלא פתרנו מתבטא בנו כבעיה פיזית, יצר חזק, רגש עוצמתי שלילי, מחשבה נמוכה או אמונה שלילית. המקומות האלה בעלי האנרגיה הנמוכה והדחוסה זקוקים להזנה מאחר והם במצב של חוסר מתמיד, והם נמשכים לאנרגיה הדומה להם בעולם הפיזי, שנמצאת במאכלים החומריים. אפשר לראות אותם כחיה פנימית הרעבה למזון בסיסי, דחוס אנרגיה - בדיוק המאכלים שאותם אנו אוסרים על עצמנו. כאשר אנו מונעים מעצמנו את המאכלים האלה, על אף שאנו חשים בהם צורך, ומציעים לחיה הפנימית מזון קליל בדמות צמחים או לחם קל, היא נשארת רעבה משום שמאכלים אלה הם בעלי תדר גבוה מדי עבורה.

 

בניגוד למה שקורה בטבע לחיה שאינה מקבלת את המזון המתאים לה, החיה שבתוכנו אינה נעלמת. היא פשוט מפתחת רעב גדול יותר ובנוסף לו גם ייאוש, כעס וחוסר אונים. חיה מיואשת קלה אמנם יותר לאילוף והסיכוי לשלוט ביצריה גדול יותר, אבל היא לא תהפוך לחלק משתף פעולה שלנו. בתהליך של דיאטה החיה הזו מקוטלגת כגורם שלילי ונמנעים ממנה את המזונות הדרושים לה. בהמשך חיינו היא זו שתתפרץ בהתקף אכילה מפתיע ומייאש, והיא זו שתהיה מעורבת בקושי לשמור על הדיאטה. ניתן לתאר זאת בפשטות כך -  מאחר ולא שאלנו לדעתה בתהליך היא חשה נטושה ואינה מרגישה מחויבת למטרה שלנו. היא מבינה כי עליה לדאוג לעצמה גם אם המשמעות היא נזק לגוף כולו. כשהיא מתפרצת וחוטפת מכל הבא ליד אנו מרגישים שאין לנו שליטה על עצמנו, ובמובנים רבים כך הוא. אין לנו שליטה על החיה הפנימית משום שלא שיתפנו אותה בתהליך ובחרנו בדרך שאמורה לתת לנו סיפוק חברתי ואישי, על חשבון רווחתה הפנימית.

 

התוצאה המצערת ביותר של התהליך הזה היא שאם קודם לכן ניסינו להשתיק את יצרי החיה שבנו, הרי שעכשיו אנו נאלצים להשתיק גם תחושות של חור שחור רגשי, יצרי ורוחני, ואת אלה קשה הרבה יותר לספק. עכשיו נסו להבין מדוע אתם חוזרים לאכול ולהשמין הרבה יותר לאחר דיאטה. לכן, בהצלחה למי רוצה לנסות עוד דיאטה אחת. אני מקווה כי עכשיו תבינו מדוע יש להימנע מדיאטות כאלה.

 

על אף כל האמור לעיל איננו יכולים להתעלם מעובדה אחת - מאכלים עתירי אנרגיה מסוגלים לגרום להשמנה. נראה כי אנו מגיעים כאן למבוי סתום. מצד אחד מאכלים עתירי אנרגיה גורמים לנו להשמין ומצד שני אנו לומדים כי הימנעות מהם מחמירה את המצב. האם נגזר עלינו להתמודד עם חיה רעבה כל חיינו?

 

כבר רמזנו שהדרך להתגבר על ההתמודדות המתישה עם יצרי החיה שלנו היא דרך התפתחות אישית, שהיא למעשה התפתחות רוחנית. ביטויי הרעב של החיה הפנימית מתבטאים בכל תחומי חיינו. לא רק מזון היא רוצה אלא גם סיפוק יצרים מסוגים שונים ומגוונים ובכללן התמכרויות מגוונות. יצרי החיה הזו מעורבים בכל מה שהוא חומרי ולא רוחני, וניתן בהחלט לראות בהם את האחראים לרבות מהמצוקות של הקיום האנושי. עם זאת, הסבל הקיומי שיוצר הרעב הבלתי נגמר של החיה הזו מעורב בהתפתחות חשובה מאד של המין האנושי. הוא אחד מהגורמים שדחף אותנו לעבר התפתחות רוחנית. התפתחות רוחנית עומדת, לכאורה, במנוגד למימד החומרי שמבטאת החיה הפנימית ובכך היא נראית כמסוגלת להתגבר על העוצמה הגדולה של יצריה. ואמנם, חלק גדול מאלה המבקשים להתפתח רוחנית עוברים לתזונה הנמנעת ממאכלים דחוסי אנרגיה. התזונה המוכרת ביותר היא תזונה צמחונית הנמנעת מבשר, ולעיתים מכל מזון מן החי, בשל התדרים הנמוכים המאפיינים מזונות כאלה. לא קשה לראות כאן את הקשר הנתפס בין ירידה במשקל להתפתחות רוחנית. בשני המקרים אנו מאמינים כי יש להימנע ממזונות דחוסי אנרגיה, שהם, כזכור, מזונותיה של החיה הפנימית.

 

אלא שלהמלצה על הימנעות ממאכלים דחוסי אנרגיה כדי להתפתח רוחנית יש שתי בעיות. הבעיה האחת היא שכדי לשמור על העמדה הזו נצטרך להימנע מכל דבר העלול לעורר את החיה הפנימית. יתכן, למשל, שנעדיף להתבודד במנזר, להתרכז בעשייה רוחנית, ללמוד להקרין בצורה מאולצת ולא אמיתית רק אור ואהבה ונמנע מביטוי כל מחשבה, דחף ורגש נמוכים. כמובן שלא נרשה לעצמנו להשתוקק למאכלים עתירי אנרגיה נמוכה. למעשה, נגזור על עצמנו חיים בגטו שאליו לא יכנסו תדרים נמוכים - לא אוכל נמוך, לא גירויים המעוררים יצרים ורגשות נמוכים וגם לא אנשים "נמוכים" עם יצריהם הנמוכים. אנו נדאג שאיש לא יקלקל לנו את גן העדן שהצלחנו לבנות בכך ששיתקנו את החיה מה"גיהינום" שבתוכנו.

 

כמה מאיתנו מסוגלים ליצור להם בפועל גטו כזה? רובנו ממשיכים בחיים הלא רוחניים שלנו, בסביבה לא רוחנית. אנו חיים חיים אנושיים שמערבים את הטוב עם הרע, את הדחוס עם הקליל ואת היצר האגואיסטי עם הנתינה מהאהבה. במקום הזה החיה הפנימית תתעורר מחדש ותרצה שוב את מה שחסר לה וקיים סביבה - אוכל דחוס!!! סיפוק זמין של יצרים בוערים!!! עוד, ועוד!!! ההשמנה הנוספת תגיע במהירות רבה דווקא בגלל שבתוכנו נרצה להתאזן מחדש. הדיאטה הרגילה והתזונה "הרוחנית" מוציאות אותנו מהאיזון שבו יש בנו גם אנרגיה דחוסה, גם אהבה וגם רוח. אנו מבטלים בעזרתן את החלק התחתון שלנו ואיתו חלק גדול מיצרי החיים ומהאש הבוערת בפנים. אנו נשארים רוח קלילה המנשבת כצפרירי הבוקר. שוב, אם לא נעבור להתגורר בגטו רוחני לא נוכל לשמור על צפרירי הבוקר האלה ומהר מאד יתעוררו בנו החיים הארציים וידרשו את הזנתם. מאחר ועכשיו הם רעבים בהרבה נאכיל אותם יותר, וכל מה שנאכיל אותם ישווה צורה אליהם ויהפוך לחומר דחוס. אפילו רגשות שפעם דרשו רק אהבה אינטנסיבית יתדרדרו ויהפכו ליצר של רעב הדורש מזון חומרי. מבינים אתם? אם קודם השמנו בגלל יצרים בוערים, עכשיו נשמין גם בגלל רגשות בוערים שהתדרדרו למטה ותובעים סיפוק חומרי.

 

הבעיה הנוספת בהמלצה להימנע באופן גורף ממאכלים דחוסי אנרגיה וחומריים היא בכך שלמעשה היא מונעת אפשרות להתפתחות רוחנית. התפתחות רוחנית הינה תהליך של עלייה לתדרים גבוהים על ידי התמרה של תדרים נמוכים. תהליך זה דורש מאיתנו עבודה פנימית, משום שהתדרים הנמוכים הדורשים התמרה נמצאים בתוכנו. כאמור, הם המהווים את החיה הפנימית "הבעייתית" שלנו. אותם יצרים עוצמתיים וחבריהם הם הסדנא שבתוכה אנו מתפתחים על ידי עיצוב מחדש שלהם והתמרתם הרוחנית. הקבלה אומרת את זה בבירור - האור נמצא בחושך. הרוח מתפתחת מהחומר וללא החומר הדחוס לא תתכן התפתחות רוחנית. כאשר אנו מרדימים את החיה שבפנים ואיתה את כל מה ש"נמוך" בנו, אנו מסלקים את חומר הגלם להתפתחות הרוחנית שלנו. תפקיד המזון בסיוע להתפתחות הרוחנית שלנו ראוי למאמר בפני עצמו, וכאן נסתפק בכך שנאמר שהמזונות עתירי האנרגיה הדחוסה משמשים את החיה הפנימית לצורך חוויה של עצמה. דרכם היא מסוגלת להוציא לפועל את החוויה החומרית שלה. אם לא נוכל לחוות את החומריות שלנו לא נוכל לעבוד עליה ולהתמיר אותה, ולא נוכל להתפתח רוחנית. ללא התפתחות רוחנית נשאר חומריים ודחוסי אנרגיה ונאבק כל ימינו במשיכה הפנימית הקשה של התדרים הנמוכים שלנו. אלו הם בדיוק חייהם של המכורים למאכלים דחוסי אנרגיה כמו עוגות, צ'יפס, וחבריהם. מאחר ואיש לא לימד אותם להתמיר את האנרגיה שלהם הרי שרמת התדר שלהם אינה עולה, והם ממשיכים להתמודד עם תדרים נמוכים הדורשים מזון חומרי. כאשר במצוקתם הם מנסים להימנע מהתשוקה הבוערת למאכלים כאלה על ידי צמצום צריכתם, הם נותרים עם חור פנימי משום שהם לא התמירו את התשוקה עצמה.

 

אז האם מומלץ לאכול ללא מחשבה ופיקוח כדי להתפתח רוחנית? הנכם מבינים כי לא. הבעיה אינה נעוצה באכילה של המזונות האלה אלא בדרך שבה הם נאכלים ובהקשר הנפשי, רגשי, מנטלי ורוחני שבה האכילה מתרחשת. חשוב לזכור שהחיה שבתוכנו אינה באמת מבקשת לאכול ללא הרף. היא מבקשת להתפתח. הרעב שלה אינו באמת למזון אלא לאנרגיה גבוהה והיא זקוקה לאנרגיה הזו כי בעזרתה היא יכולה לגדול ממצבה הנמוך. הכלי הבסיסי שבעזרתו היא יכולה לקבל אנרגיה כזו הוא המזון. המזון מסוגל להשפיע על גובה האנרגיה של החיה הפנימית. כשהחיה אוכלת מזון נמוך באנרגיה שלו היא נשארת ברמתה ואף עלולה לרדת עוד. לכן אכילה של צ'יפס אכן עלולה להסתיים בתאווה לעוד צ'יפס והיא תוביל להשמנה. אבל זה לא מוכרח להיות כך. הצ'יפס נשאר אמנם תמיד צ'יפס, אולם הוא יכול להגיע בכמה רמות של אנרגיה ואפשר לגרום לאנרגיה שלו לעלות. כאשר אנו מתמירים את האנרגיה של המזון החיה מקבלת מזון בעל תדר גבוה יותר משלה, והיא עולה למעלה. שימו לב להבדל - איננו מרעיבים אותה ומונעים ממנה את המזון שהיא רוצה. אנו מספקים לה את המזון הזה כאשר הוא בדרגת רטט גבוהה. אנו מאכילים אותה, ואוכלים בעצמנו, בצורה רוחנית.

 

איך מתמירים מזון? יש מספר דרכים לעשות זאת וניגע בהם בקצרה:

 

דרך אחת היא אכילת מזון טבעי ככל האפשר והימנעות מאוכל תעשייתי. רמת אנרגיית החיים של מזון טבעי גבוהה בהרבה ממזון תעשייתי. מזון טבעי מסוגל להעלות את האנרגיה שלנו בעוד שהמזון התעשייתי שואב מתוכנו אנרגיה ומוריד את התדר שלנו.

 

אולם מזון טבעי לבדו אינו מספיק. ההקשר שבו אוכלים משפיע הרבה יותר. דרך אחת ליצור הקשר חיובי מבחינה אנרגטית היא אכילה תוך ברכה והודיה על המזון. מזון הנאכל כך שומר על הקשר שלו לטבע משום שהאדם האוכל מכיר בכך שהמזון התקבל מהטבע. האם הדתי יקרא לטבע הזה אלוהים, האדם החילוני עשוי לקרוא לו הקוסמוס, גאיה, או אלוהים כפי שהוא מבין אותו.

דרך שנייה היא לפתח מודעות לחיה שבפנים ולסיבות שבגללן היא זקוקה למאכלים כאלה. כשאנו אוכלים ללא מודעות לכך אנו מתעלמים מהפגיעות שיצרו את החיה הזו ומעדיפים לספק לה את רצונותיה מבלי להבין אותה. אולם עוד לפני כן כדאי שנזהה את החיה הזו עם עצמנו. לאורך המאמר התייחסתי אליה כישות נפרדת משום שכך אמנם אנו מתייחסים אליה. אולם היא חלק שלנו. הרעב שלה הוא הרעב שלנו. לכן המודעות לסיבות לצורך של החיה הפנימית במאכלים כאלה ואחרים היא מודעות לצורך שלנו. כדאי שנבין את הרגשות שמניעים אותנו לאכול. כדאי שנלמד לשים לב לנקודות עוורות בתודעתנו שאנו בוחרים להאכיל אותן במקום לראות אותן. אחרי הכל, החיה הזו היא מי שהיינו - היא הילד הפנימי שלנו שהחסכים שלו מקנים לו מימד חייתי.

 

דרך שלישית היא פתיחת התודעה לאנרגיה גבוהה. יש שיטות רבות מספור לעשות זאת ובתוכן הילינג, רייקי, עבודת מודעות, וכיוב'.  הבעיה היא שבד"כ משתמשים בהן לא נכון והטיפול מסתיים בכך שהוא מספק חוויה רוחנית ללא תהליך מספק של התפתחות רוחנית. כל עבודה אנרגטית חייבת להיות קשורה לחיה שבפנים. אסור לשכוח אותה, כי היא הסיבה לכך שאנו כאן. למרבה הצער אנו נוטים להפריד בד"כ בין הרוח לחיה. אנו מקבלים טיפול אנרגטי על מנת להרגיש טוב ואכן מרגישים מצוין. אבל ההרגשה הטובה לא צריכה להיות המטרה של טיפול כזה. חוויות רוחניות לבדן ישפרו את מצב רוחנו אבל לא יביאו להתפתחות שלנו. הצורך הוא להכיר בחיה הפנימית - הילד הפנימי -  יחד עם החוויה הרוחנית ולהשתמש באנרגיה הגבוהה שמקבלים כדי להעמיק לתוך הרובד הנמוך הזה ולהעלות אותו למעלה. הקבלה תקרא לזה "בירור ניצוצות". למעשה, כאשר מקשרים בין החיה לאנרגיה הגבוהה מתרחשת התפוצצות של אושר פנימי העצומה בהרבה מהחוויה הרוחנית לבדה. זוהי חוויה של האלוהות כאשר אנו עדיין בלבוש בשר. היא לא תתאפשר אם נתעלם מהחיה ומהצורך במזון המתאים להתפתחותה משיקולי משקל ומראה חיצוני בלבד. אפשר לקרוא לזה - "המסע אל החיה".

 

כך, הבשר, הלחם, העוגיות, הצ'יפס והפנקייק הופכים לחומר גלם לעבודה רוחנית. הם מאפשרים לחיה שבפנים להתעורר ואנו יכולים לחבר אותה אז לרוח. כל עוגייה שנאכל במצב כזה תעלה את רמת האנרגיה של החיה הפנימית ותקדם אותה. מה שנקבל בסופו של דבר הוא התפתחות רוחנית שתתבסס על התמרה של החיה דווקא בכך שנאכיל אותה במה שהיא מבקשת, אבל תוך כדי כך שאנו מחוברים גבוה.

 

את החיה שבפנים יש לגדל, לא להרעיב. להפוך אותה לחית רוח.

 

אבי חברוני


פסיכותרפיסט הוליסטי בעל תואר שני (M.S.W.) בעבודה סוציאלית קלינית ותואר ראשון בפסיכולוגיה. קינסיולוג, מטפל אייפק ומטפל בהילינג קבלי. ממפתחי שיטת ההרזיה ההוליסטית. מפתח שיטה לאיחוד התודעה על ידי מוסיקה ותדרים, כדרך לטיפול בקשיי הנפש, הרוח והגוף. מנחה את הקורס "אוכל ופוטנציאל" להבנת הקשר בין השמנת יתר לפוטנציאל לא ממומש ולשימוש במזון לשם התחברות פנימית.


הטיפולים נערכים בתל אביב ובכפר סבא.


0523808996


href="mailto:sgalgal@yahoo.comsgalgal@yahoo.com">">sgalgal@yahoo.com


www.human-spirit.co.il


 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה