פרשת שופטים: מנהיגות ברוח התורה היא מיושנת ופרימיטיבית, נכון?
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

פרשת שופטים: מנהיגות ברוח התורה היא מיושנת ופרימיטיבית, נכון? 

מאת   15/08/2007 |  נצפה 2808 פעמים
פרשת שופטים: מנהיגות ברוח התורה היא מיושנת ופרימיטיבית, נכון? / מוטי לקסמן
המאה העשרים ואחת היא רק בתחילתה. אבל כבר היום התרבות האנושית [במובן הרחב של המושג] היא מאוד משוכללת כאשר מרכיבים שונים שלה הם מאוד מפותחים. אפילו העובדה ה"פשוטה" שאתם קוראים כעת הגיגים שאני הגיתי במקום אחר ובזמן אחר, ורוב הסיכויים שאין אנו מכירים.
ואכן, בשנים אלה וגם בשנות המאה הקודמת, ניתן לשמוע לא מעט ביטויים של קידמה והתפתחות שמעמידים בצל את הימים שחלפו, ובוודאי את תקופת המקרא. ביטויים שאף מביעים זלזול באורח החיים של אי-פעם, לפני אלפי שנים, בהשוואה לתנאי החיים בימינו.
האם יש הצדקה ליחס מתנשא זה?

אכן, המדע והטכנולוגיה הם בדהירה קדימה, לירח כבר הגיעו וכעת מדברים על הקמת יישובים בחלל; הפריית מבחנה היא כבר דבר ישן, ומי יודע, מה (או מי) ילד יום?
אבל האם גם החברה האנושית היא מפותחת יותר? האומנם יותר נעים לחיות כיום, במאה העשרים ואחת?

פרשת השבוע, פרשת ש??פ?ט?ים מזמנת לנו הזדמנות לבדוק אם אמנם החברה האנושית מפותחת יותר בהשוואה לחברה קדומה מאוד.
נתמקד בשני היבטים חברתיים.
נתחיל במנהיגות
משה מתואר כמנהיג גדול. הוא לא היה מלך, לא תיפקד כמלך, ולא ביקש להיות מלך. אותו משה גדל במצרים בבית מלוכה, וגם בשאר חברות המזרח הקדום המלוכה היתה תופעה נפוצה [אפשר להבין זאת גם מן המתואר מקרא]. בתורה אין התלהבות ממנהיג בדמות של מלך, בחברה הישראלית. אבל, אלוהים ומשה מבינים שבלתי אפשרי לצאת נגד השפעת הסביבה שתעורר, בסופו של דבר, דרישה להמליך מלך: "ואמרת, אשימה עלי מלך, ככל-הגויים, אשר סביבתי" (דבר' יז, יד).
מלך כן, אבל, המלך הישראלי, אסור שיהיה ככל המלכים.
ראשית, אלוהים צריך לבחור בו (דבר' יז, טו; ואכן, בהמלכת שאול ודוד, מעורב האלוהים בבחירת המלך).
אבל, כפי שנראה אלוהים אינו מסתפק בכך ואף מנסח התניה מרכזית נוספת להתנהלות המלך "לבלתי רום-לבבו מאחיו, ולבלתי סור מן-המצוה ימין ושמאל למען יאריך ימים על-ממלכתו הוא ובניו, בקרב ישראל" (דבר' יז, כ). המלך ישלוט, אבל הוא אינו צריך לראות עצמו כאדם עליון, מעל לאנשים עליהם הוא שולט.
איך מגשימים זאת?
להגשמת צניעות המלך מוצעים שני כוונים:
א. "רק, לא-ירבה-לו סוסים [...] ולא ירבה-לו נשים, ולא יסור לבבו; וכסף וזהב, לא ירבה-לו מאד" (דבר' יז, טז?יז), כלומר, הוא לא צריך לדרוש הגזמה בתנאים: 'לשכה', 'נהגים', 'מזכירות', 'מכוניות', 'רכוש'. על המלך, על השליט להסתפק רק בנדרש לביצוע תפקידי המנהיגות.
ב. "והיה כשבתו, על כסא ממלכתו וכתב לו את-משנה התורה הזאת, על-ספר, מלפני, הכוהנים הלווים. והייתה עמו, וקרא בו כל-ימי חייו למען ילמד, ליראה את-ה' אלוהיו, לשמר את-כל-דברי התורה הזאת ואת-החוקים האלה, לעשותם" (דבר' יז, יח?יט). כלומר, הוא צריך לנהוג על-פי חוקה שמקורה אמונה, ערכים ומוסר.
האם המלכים המתוארים במקרא נהגו כך?
נדון בסוגייה לקראת סיכום, לאחר הצגת ההיבט השני, מערכת המשפט.
בחברה מאורגנת כלשהי צריך להיות סדר, צריך להיות ארגון. פרשת ש??פ?ט?ים נפתחת במינוי "שפטים ושוטרים" אשר תפקידם "ו?ש??פ?טו? א?ת-ה?ע?ם" לשפוט את העם ולאכוף את פסקי הדין: "שופטים, דיינים הפוסקים את הדין. ושוטרים, הרודין את העם אחר מצותם. [...] עד שיקבל עליו את דין השופט" (רש"י לאתר).
הכתוב אינו מסתפק בהגדרת התפקיד אלא גם באופן שצריך למלא את התפקיד: "ושפטו את-העם, משפט-צדק. לא-תטה משפט, לא תכיר פנים; ולא-תיקח שחד" (דבר' טז, יח?יט).
המקור לכך הוא, כפי שקראנו בפרשת עקב, דמותו ותכונותיו של אלוהים: "כי, ה' אלוהיכם [...] לא-יש?א פנים, ו?ל?א ייקח שחד. עושה משפט יתום, ואלמנה; ואהב גר, לתת לו לחם ושמלה" (דבר' ט, יז?יח).
הכתוב בפרשה מנמק את דרישותיו: שוחד מערער את מבנה המשפט ואת אפשרות ניהולו התקין: "ולא-תיקח שחד כי השוחד יעוור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקם (דבר' טז, יט).
ויש הנמקה נוספת: צדק אינו מותרות. צדק הוא תנאי בסיסי לאפשרות של הקיום, של החיים: "צדק צדק, תרדוף למען תחיה" (שם, כ); וגם של ההתיישבות בארץ "וירשת את-הארץ, אשר ה' אלוהיך נותן לך" (שם, כ).
האם המלכים והתהליך השיפוטי בימי המקרא התנהלו כך?
תוכחות הנביאים מתארות מצב אחר: "שריך סוררים וחברי ג?נבים כלו אהב שחד ורדף שלמונים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם" ישעיהו א, כג); "שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה" (ירמיהו ה, א); "שמעו זאת הכוהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו כי לכם המשפט כי פח הייתם למצפה ורשת פרושה על תבור" (הושע ה, א). מפרש רד"ק: "ואתם הייתם פח ומכשול לעם כי הם רואים שאתם עושים מעשים רעים ולומדים מכם והנה אתם להם בהפך מה שהיה ראוי להיות ואתם להם כמו הפח והרשת שלוכדים בהם החיות והעופות כן הם נלכדים במעשיכם הרעים שעושים בכם וזכר מצפה ותבור שהם הרים גבוהים בארץ ישראל והציידים פורשים עליהם" (רד"ק להושע ה, א).
כלומר, מערכות המלוכה והמשפט, גם בימי קדם לא התנהלו לפי דרישות ותנאי התורה.
והמנהיגים היום, האם הם נוהגים לפי הדרישות הערכיות שבתורה? האם המציאות בחברה שלנו (וגם בחברות אחרות בעולם) משקפת חברה כזו?
התשובה היא, ברור, שלילית.
אם-כך, מה לנו כי נלין, אולי טבעו של האדם, כפי שאלוהים קובע, לאחר המבול: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (ברא' ח, כא).
ומכאן זה בלתי אפשרי לצפות, לקוות, לייחל למציאות המתוארת בדרישות התורה.
האם זו רק אוטופיה?
איני יודע.
אבל, יש לא מעט אנשים ברחוב, בשכונה, בקהילה שמיישמים דרישות התורה לחיים ערכיים-מוסריים.
יש לא מעט מתנדבים שעושים מלאכתם קודש.
גם בין המנהיגים, יש לעתים, דמות אחרת מהמצוי בשלטון ובשררה.
לכן, למרות שהכתוב בתורה, לא נכתב במקלדת, הוא אינו פרימיטיבי ומיושן.
חשוב לא לשכוח את דמות החברה המתוארת בתורה, ולא להרפות מאזכורה.
כי אם אין אידיאל, אם אין מצב רצוי אז באמת אין תקווה אין למה לשאוף.
ויש, יש ויש, למה לייחל ולקוות, וזה שלנו, בתורה שלנו.
היש עת טובה יותר להאמין בכך, מאשר פתיחתו של חודש אלול, השבוע?
אז, לא אבדה התקווה.
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה