איך בא לידי ביטוי בקבוצה הצורך לדעת והפחד מאי ידיעה? 

כניסה לקבוצה מלווה בשאלות רבות, שהרי איננו יודעים מה מצפה לנו,  מי האנשים שיהיו, מי המנחה, האם יקבלו אותנו,  האם נהיה בשליטה,  האם אנחנו באמת מוכנים לגעת בדברים פנימיים או מה עלול לקרות לנו כאשר נבוא במגע עם הדברים שיעלו מתוכנו?

כל התנסות בקבוצה יוצרת תחושת חוסר וודאות.

אנחנו רגילים לשלוט בדברים, לנהל אותם כדי להשיג תוצאות ומטרות בחיינו ומעדיפים להימנע ממצבים של אי ידיעה שבהם אנו שולטים פחות במצב.  בגלל הקושי לשהות באי ידיעה אנו מחפשים תשובות ברורות, טיפים, אנו מנסים להבין את ההיגיון שעומד מאחורי הדברים, את הסדר- אם אפעל בצורה א' יקרה ב'.  

אנו פוחדים משינוי, מאיבוד שליטה.

לפחד מאיבוד שליטה ושינוי יש תפקיד חשוב בחיינו, הוא נועד להגן עלינו מפני פגיעה, כאב או הפסד, אולם חלק גדול מעולמנו מורכב ממה שאיננו יודעים, שאיננו שולטים בו.

 יש דברים:

 -שאנחנו יודעים שאנחנו יודעים

-שאיננו יודעים שאנחנו לא יודעים

-שאנחנו מאמינים שהם אמת ולמעשה אינם כאלה.

סביר להניח שכאשר נכנס לקבוצה נחווה חשש, חוסר בטחון, התנגדות, רצון לברוח ולחפש תשובות ברורות מהמנחה.  כל מה שנרגיש באותו הרגע יהיה נכון ואמיתי לסיטואציה ולשלב שבו אנחנו  נמצאים ואין טעם להילחם ברגשות העולים, אלא לקבל אותם כנכונים לאותו רגע ולאותו מצב נתון.

עם זאת, ניתן להתבונן על מצב האי ידיעה בקבוצה כמאגר מידע שכאשר אנו מציגים לו שאלה הוא מבהיר ומאפשר הערכה מדויקת יותר של איפה אנחנו מבחינה אינדיבידואלית וחברתית ויכול לקדם אותנו לעבר מה שאנו רוצים. אי הידיעה מעודדת את היצירתיות, הצמיחה וההתפתחות שאינן יכולות להיות מסודרות.   אי ידיעה הוא מצב לא נוח, הדורש מאיתנו להיות ערים לגמרי, הוא מביא אותנו לחקירה מודעת ופתוחה ולמתיחות הנובעת מהאי ידיעה בעולם שמאמין כי עלינו לדעת. 

לעיתים אנו נדרשים לוותר, לקבל את העובדה שאיננו יודעים מה לעשות, למה לצפות ואז כשאנו לא יודעים מתעוררות שאלות. שאלות פתוחות סקרניות, נאיביות. בירור פתוח וסקרני מאפשר לנו לשחק ברעיונות שמעולם לא היינו שוקלים לפני כן.