הרהורים על מגמות באמנות 

הרהורים על מגמות באמנות

הנבואה ניתנה לשוטים... ובכל זאת בבואנו לחשוב על העתיד לבוא במרחב האמנות הפלסטית העולמית- קיימים שני גורמים אשר נראה כי משפיעים על אופיה של האמנות המוצגת (שאנו כבר נישאים על גליהם):
האחד –
טכנולוגיה מתקדמת שמתבטאת באפיקי יצירה ממוחשבים – תכנות עיבוד תמונה, וידאו ואחרות שבאות על חשבון הטכניקות המסורתיות.
אפשרות ליצור ז'אנרים חדשים ללא נסיון ביצועי רב ברישום, צבע, אור וצל או פרספקטיבה – הם קיימים ולרשותנו גם אם לא נלמדו לעומק.
השני-
בעולם הנוכחי האינדיבידואל הוא ערך מקודש, כמו גם תרבות הצריכה, ובעלי ההון מכתיבים את התרבות.

שאלה נוספת העולה לאור הקדמה הטכגית והחשיפה של האמנות לעולם באמצעים וירטואליים:
האם זהו סוף עידן התערוכות כמקום לרכישת אמנות?
תערוכות בחללים אלטרנטיביים עונות על צורך של האמן וצרכן התרבות למפגש של צפייה ולא של קניה. מעטים הם האמנים היכולים להרשות לעצמם את הלוקסוס הנפשי של עוני תמורת חופש אמנותי.
לכן אם הם בוחרים בחופש אמנותי הם סמוכים על אפיקי הכנסה נוספים.
זאת לעומת אמנות לא עכשוית של אמנים חיים (ברוך השם – יבדלו לחיים ארוכים) נמכרת ומוצאת קונים בחברה המטריאליסטית הבורגנית.
המוזיאונים - הופכים לגורם מתווך בין אמנים לאספנים בבורסה של האמנות – תערוכות שם הן מקום בעיקר להעלאת ערך ולא למכירה לקונה הסופי. המשמעות היא שהאמן צריך להשביע את רעבונו של כביר הכח- איל ההון – להגדלת ממונו ויש לכך השפעה על מה שהוא עושה.
הצורך בהגעה ליצירה יחודית, מפיקת "וואוו", פרובוקטיבית – עונה על ייצר הגורמים המשלמים. מה שמשתמש בידע על העבר ומשבש, מה שדינאמי, כוחני, עמוס אפקטים, מה שלא תראה במציאות כי הוא גדול ממנה – זה המוצר החדש והמלהיב.

המגמה המתגבשת- "מאנייריזם מחודש"? נקודה למחשבה.