גוף נפש - בפועל אין גוף - הגוף אינו יישות נפרדת 

"בפועל אין גוף -  הגוף אינו יישות נפרדת"

זו אמירה שאפשר לשמוע אותה בכיתה, לקרא עליה בעבודה של רייך או של דיכטוולד, או של נירה נאמן וזה דבר אחד. להבין את האמירה הזו באמת, לחוש אותה, לדעת את עומק המשמעות שלה ניתן רק דרך החוויה' וזה דבר אחר לגמרי. את הגוף אנחנו מתארים בדרכים שונות, אנחנו מתארים את הכאב, את העונג, את התנוחה, את היציבה, את שפת הגוף.

אבל האמת היא שאנחנו מתארים את נפתולי הנפש ואת מכאובי הנשמה או את השמחה שבה.

כאשר אנחנו אומרים פיק ברכיים אולי אנחנו מדברים על הברכיים ברמה הפיסית, אבל מתכוונים לפחד שנמצא בברכיים. כאשר אנחנו אומרים "צרות עין" רובנו כבר לא רואים עניים צרות ברמה הפיסית אנחנו כולנו רואים את החושך שעולה מצרות העין. גם הביטויים "חרון אף", "לשון חדה", "ארשת פנים", "הלמות לב", "כאב גב", "חריקת שיניים", "קשה עורף", "היקשה ליבו", "שפתיים קפוצות" ,"הדם עולה לראש" וביטויים רבים אחרים מבטאים מצב נפשי ולא מצב גופני.

"כשיש לילד עצירות, מזמינים את רופא הילדים. מדוע לא תדע האם, הגננת או המורה לגיל הרך לטפל בעצירות שמקורה בחסימה רגשית של המעיים." רייך, ו. (1991) ממקור ראשון בעריכת אדם, ג. עמ' 6.

אין ספק הגוף אינו יישות נפרדת, הגוף הוא ביטוי של הנפש כמו שהנפש מבטאה את עצמה דרך הגוף. הגוף הוא הבית של הנשמה, או מקדש של הנשמה על פי הבודהיזם והיהדות. הגוף מספר את סיפור הנפש, הגוף מפטפט ללא הרף, לעיתים הוא גם צועק בקול רם ולעיתים הצעקה היא באמצעות השקט המחריש אוזניים.

דברים אלה ששמעתי במהלך האינטנסיב ההדהדו באוזני בעוצמה גדולה ועל אף שאני מכיר באופן אישי היבטים שונים של עבודת גוף נפש, כפי שהדברים נאמרו, היכן שנאמרו הם היו כמו סכין חדה שחתכה את המחשבה ופילחה לה מקום של קבע.

יצאתי מהעבודה הזו למחוזות רחוקים, אל המקורות היהודיים ואל עולם האינטליגנציות כפי שחקר אותו גרדנר ובמיוחד אל החוויה האישית שהיא הייתה במלוא עוצמתה.

הגוף מבטא את עצמו בדרכים שונות: דרך פעימה, מרכוז, קרקוע, מיקוד, נשימה, החזקה, תנועה, קשרים ויחסים. הגוף מבטא תכנים וגם את מסגרת התכנים – מה ואיך. שפת הגוף היא חדה, אינטואיטיבית, היא חסרת פשרות, ללא מסכות. הגוף חוקר ונובר, הוא נוכח ומשתתף גם כאשר אינו נע. הגוף מבטא את עצמו באמצעות שפת הגוף שהיא הביטוי של התנאים החברתיים והתרבותיים. וכן דרך תנוחות הגוף, היציבה וההבעה ואלה מבטאים את תפיסות העולם, האמונות וההשפעות החינוכיות. הגוף רושם הכל, כל מצב נפשי נרשם בתווי הגוף, בתנוחות הגוף, בשפת הגוף ובאחיזה של הגוף. הגוף הוא הבית של הנשמה, אלא שלא תמיד חשים בבית בתוך הגוף, לעיתים חשים כמו בתוך בית שכור, לעיתים חדר מסויים בבית לא אוהבים ויש בבית גם מחסן ויש מקומות בבית שלא מתקרבים אליהם. הבית הוא הגוף והוא גם האנשים שנמצאים בבית ומבקרים אותו, האנשים שמחבקים אותו – ההורים, האחים, החברים, בן ובת הזוג. הגוף מקבל וזוכר את משמעויות ה"בית". החיים הם סוג של תנועה גם כאשר אין תזוזה. החיים הם תנועה ושינוי. התנועה בגוף נוצרת דרך פעימות. על פי רייך (1991) צריכה להיות התאמה בין קצב הפעימות לבין הסביבה. חוויות יוצרות התכווצויות שרירים ומועברות דרכם כזיכרון. טראומות מקובעות בשרירים והופכות ל"שריון" השריון בגוף דומה למנגנוני ההגנה בפסיכולוגיה. את השריון כמו את מנגנוני ההגנה יש להסיר בזהירות ולאט. הסרת השריון ייתן את התוצאה של האיכויות בגוף – יציבת גוף.

השריון יופיע בין חגורות הרוחב בגוף לבין חגורות האורך. כמו על פי הגישה ההוליסטית גם על פי רייך קיימות 7 חגורות רוחב בגוף והם מקבילות לאזורי האנרגיה על פי הצ'קרות. השריון מופיע בין חגורות הרוחב (הצ'קרות) ובין חגורות האורך (מרידיאנים) השריון הוא חסימה שמופיעה בצורת התכווצויות או כאב בגוף ובדרך זו ניתן לאתר ולאבחן אותו.

חסימה היא כמו סכר אשר משני צידיו מופיע חוסר איזון, בצד אחד יש הצפה ובצד שני יובש. את החסימה (הסכר) יש לשחרר באיטיות.

על פי קלמן שריון נוצר כתוצאה מהעלבות. ואילו על פי לואן ורייך השריון נוצר כתוצאה מטראומות התפתחותיות וכתוצאה מחוויית המילה "לא"

חווית העלבון על פי קלמן היא פגיעה רגשית "אינך מבין דבר" כדרך להדגשת נחיתות הילד וניצול רגשי כדי לספק צרכים נרקסיסטיים. העלבון נשאר בזיכרון הגופני ויוצר את השריון.

הגמשה, המסה, או פירוק השריון אפשרי דרך עבודת גוף – מגע, תנועה, נשימה וקולות.

העבודה שנעשית בגוף תהייה ברמות שונות כולל עבודה באמצעות תוקפנות ואגרסיה שכן רק מי שמכיר וחווה תוקפנות יכול לבחור להניח לתוקפנות.

אדם שאינו מכיר את הצד התוקפני שבו, לא תהייה עבורו דרך להתמודד עם "אויב" שאינו מכיר והוא גם לעולם לא יוכל להיות אדון על התוקפנות שלו.

פיתוח האסרטיביות, כלומר הכרות עם התוקפנות שבך באמצעות קרקוע עשויה למנוע תוקפנות, במקרה זה קרקוע ימנע "נפילה".

על פי קלמן נפילה היא חרדה ראשונית ובסיסית, היכולת לנפול היא גם היכולת להתמודד

עם פחד וחרדה. קרקוע דרך עבודת גוף מאפשר פיתוח אסרטיביות ויכולת התמודדות טובה עם הפחד מ"נפילה". קלמן אומר שהמנוע של האנרגיה הוא הקרקוע, הטענה אנרגטית בצורת הליכה, אחיזת רצפה. למעשה הורדת אנרגיה כלפי מטה כדי לקבלה בחזרה כלפי מעלה.

עקרונות הריקוד, במיוחד ריקוד אינדיאני או ריקוד אפריקני שבהם הרגליים "נכנסות" בחוזקה לקרקע הם צורה יעילה לקרקוע.

ניתן להבין את הצורך ב"קרקע" בטוחה דרך תיאוריית התפתחות האבולוציה על פי דארווין. האדם היה בתחילת דרכו דג, אחר כך זוחל, אחר כך עמד על ארבע ולבסוף עמד על שניים. בדרך זו גם בני אדם מתפתחים בהתחלה הם כמו דג בבטן אימם, כאשר הם יוצאים לעולם הם זוחלים, הולכים על ארבע ובסוף על שניים. ה"קרקע" שקיבלנו במהלך ההתפתחות שלנו היא האחיזה, זו העמידה על שתי הרגליים - קרקוע. ללא מגע וללא עמידה איתנה על הקרקע כמו אין אדמה מתחת לרגליים "תלוי". כאשר ילד מתבונן במבוגר  הילד רואה את עצמו. כאשר המבוגר רואה את עצמו במקום לראות את הילד, הילד לא יוכל לקבל את עצמו בחזרה. מצב זה יוצר קרקע חסרה להתפתחות הילד. אלה הם חוויות שהגוף זוכר והם יופיעו בצורת התכווצויות וכאבים בגוף. כאשר אדם מתעלם מהתחושות שלו ומהחוויות שחווה ומסתיר אותם במחסן האחורי, במקום להוציא אותם דרך הלב הם יופיע בחלק האחורי של הגוף – הם יופיע בצורת כאב באגן האחורי, בגב, בצוואר מאחור, ובראש.

ההתבוננות

חווית ההתבוננות וההתעסקות עם הגוף מחוללת שינוי בלתי הפיך בגוף וכן בגישה אל הגוף,

אל "הבית שלי" ואל הרצון שלי לחזור "הביתה" אל ה"גוף שלי". העבודה בקבוצה בראה צורך עמוק לחזרה אל הבית המוכר והידוע, אל האהבה הישנה אל "אמא אדמה" אל הידיעה שיש גוף והוא מקדש הנשמה.

מתחדדת היכולת להבין שהגב הכלכלי, הגב המשפחתי, הגב של בת הזוג, הגב של הילדים, כל אלה הם בעצם הגב הפיסי של אדם.

הידיעה שיש גב בעבודה שאדם מגובה בשליחות שלקח על עצמו, זה הגב האמיתי והוא אשר מחזיק את הגב הפיסי. הגב הנפשי הוא הגב הפיסי.

אין קיום נפרד לגב הפיסי כמו שאין קיום נפרד לגב הנפשי שאדם מקבל מהסביבה שלו.

זו משמעות הכלי והאור. הכלי אינו יכול להתקיים ללא האור ומה יעשה האור אם אין לו כלי למי לתת.

כאשר הגב כואב ניתן לבדוק את הגב הנפשי ואת הסביבה המספקת אותו או לטפל בגב הנפשי ובעמדות לגבי מהו גב ומי הגב באמת דרך הגב הפיסי. העבודה על הגוף אפשרית באמצעים רבים ומגוונים. אפשר לדבר עם הגב, לנהל איתו שיחות של ממש.

אפשר כמובן לשוחח דרך הגב עם גב של אדם אחר ובדרך זו להבין מהי המשמעות של "גב". שיחה גב אל גב היא לא כמו שיחה פנים אל פנים. בגב אל גב זה נראה כאילו אף אחד לא רואה.

אבל האמת היא שגב אל גב זו האמת במערומיה, זה הילד הקטן שמתחנן למגע וליטוף מבלי שיתבייש מבלי שיהיה צורך להתחבא, כי שיחת גב אל גב כבר ממילא מחביאה ולא מאפשרת חשיפה. דווקא העובדה שלא ניתן יותר לחשוף אז נחשפים. כמו לעשות אהבה בחושך, זה תמיד "עובד" יותר טוב. כמו הביטוי העוצמתי של החולשה.

כאשר הגב שלי כואב

כאשר הגב שלי כואב אני יכול לדבר עם הגב שלי,

אני יכול לצייר את הגב שלי,

אני יכול להביט בגאווה בגב שלי,

אני יכול לכתוב על הגב שלי שרים וסיפורים,

אני יכול לעשות מדיטציה עם הגב שלי,

אני יכול לעשות דמיון מודרך אל הגב שלי,

כאשר הגב שלי כואב אני יכול לצעוק ולשחרר את הגב שלי,

אני יכול להבטיח לו מחר טוב יותר

אני יכול ללטף את הגב שלי,

אני יכול לבצע הילינג ולשלוח אנרגיה חיובית אל הגב שלי,

אני יכול להשמיע צלילים מרגיעים אל הגב שלי,

אני יכול לנשום לתוך הגב שלי,

אני יכול לשחרר אותו מהצורך לדעת כל דבר ותמיד להיות צודק

כאשר הגב שלי כואב אני יכול להתכוון אליו ולתת לו את היחס המגיע לו,

אני יכול לעסות את הגב שלי ולענג אותו,

אני יכול לקבל אותו כמו שהוא בלי הרצון הקבוע שלי לשנותו

אני יכול להניע את הגב שלי ולאפשר לו להשתנות לפי הרצון החופשי שלו.

בכלל אני יכול לאפשר לגב שלי להיות מה שהוא רוצה להיות,

כאשר הגב שלי כואב, אני יכול להפסיק לאמץ אותו בלי סיבה

אני יכול לבנות על הגב שלי,

אני יכול להבין אותו ולפרגן לו

אני יכול לסמוך עליו,

אני יכול ללמוד לקבל אותו

אני יכול לכבד אותו

אני יכול לרקוד איתו

אני יכול להיות מחויב לו כפי שהוא מחויב לי,

אני יכול לאפשר לעוד אנשים לתת לי גב ,

אני יכול לתת לו עזרה מפעם לפעם,

ואז אני יכול להיות הגב של עצמי ובשבילי,

אני יכול להיות שמח שזה הגב שלי,

אני יכול לומר לו שהוא אחד יחיד ומיוחד,

אני יכול לאהוב את הגב שלי ולהיות גאה בו.

אם אני אתרגל את כל זה בהתמדה ובסבלנות

הגב שלי יהיה גב חזק

והוא יהיה גם הגב של הרבה אנשים שחסרים גב להישען עליו.

ד"ר דני לוסקי, יוצר ומפתח שיטת לוסקי
ראש מכללת לוסקי - לימודי רפואה משלימה www.lousky.co.il

מקורות

רייך, ו. (1991) ילדי העתיד. בתוך אדם, ג. (עורכת) וילהלם רייך ממקור ראשון. ירושלים (תרגום מאנגלית: אדם, ג.)

דיכטוולד, קן. (1992) גופנפש/ המקשר בין הגוף והאופי למען הבריאות השלמה. אלפא/זמורה ביתן.