אם אתה רוצה להיות מלך- על העדר אני. 

בספרו "מה שלימד הבודהא", קובע המחבר, ד"ר ואלפולה ראהולה, כי ייחודו של הבודהיזם בתולדות המחשבה האנושית הוא בהכחשת קיומו של "אני" או כפי שהוא מכונה בסנסקריט "אטמן".
ע"פ ראולה, מושרשים במבנה הפסיכולוגי של האדם שני רעיונות: הראשון, הגנה עצמית - בשמה יצר האדם את האל המספק עבורו ביטחון והגנה כפי שמספק ההורה לילדו. והשני, הישרדות - בשמה הגה האדם את רעיון הנשמה האלמותית/הנצחית היא האטמן.
במאמר זה אנסה להראות כי בכל הקשור לתורה היהודית, קביעה זו אינה אלא עורבא פרח, שכן עיקרון "היעדר האני" עומד בלב לבה של המחשבה היהודית ולמעשה כל תכליתה של העבודה הרוחנית היהודית מכוונת להכנת האדם ל"יום שאחרי" - כלומר לרגע בו תתמוסס אשליית ה"אני" ותודעת האדם תתאחד עם האין סוף.

היעדר "אני" - Non self
מקורה של תורת האנטה - היעדר ה"אני" אותה הציג הבודהא, בניתוח מנגנון הקליטה העיבוד והתגובה של האינפורמציה החושית - חמשת המצרפים.
לשיטתו, מורכב האדם מחמישה מצרפים: הראשון, הגוף ואילו ארבע הנותרים: הכרה, תפיסה, תחושה ותגובה, מהווים יחדיו את ה Mind.
כאשר בוחנים את שרשרת האירועים המתרחשת בחמשת המצרפים, למן קליטתה של אינפורמציה חושית בתחנה הראשונה ועד הבשלתה לכדי תגובה, אנו נוכחים לדעת כי מנגנון זה פועל לפי עיקרון המכונה במשנה הבודהיסטית "ההתהוות המותנית" - כל תחנה מתנה את פעולתה של זו הבאה אחריה. אופן פעולת חמשת המצרפים מנוסח בכתבים הבודהיסטים בקצרה באופן הבא:
כאשר זה - גם זה,
כשזה מופיע - גם ההוא מופיע,
כאשר זה אינו - גם הוא אינו,
כאשר זה חדל - ההוא חדל.
הבודהא טען כי מה שאנו מכנים "אני" ומייחסים לו את היכולת לחשוב, להרגיש, להגיב, לתכנן... אינו אלא רושם מוטעה, אשליה, אמונה מסולפת חסרת כל אחיזה במציאות הנוצרת כנראה בגלל המהירות הרבה בה מתגלגלת האינפורמציה החושית בחמשת המצרפים.



עיקרון ההתבטלות
אל מול נימוקיו הבהירים והמנומקים של הבודהא לעיקרון היעדר ה"אני", מציגה היהדות בדרכה המיוחדת את מה שהיא מכנה "עיקרון ההתבטלות". במסכת סוטה כא ביררו חז"ל: "אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כאין" (אין הנו המצב התודעתי בו נתון האדם כאשר מתבטל בו הרושם בדבר קיומו של ה"אני", ראו הקשר בין הצמד אני=אינ [ע.ג]), שנאמר: "והחכמה מאין תמצא". "אם אין מתברר לאדם שלילת כוח עצמו, אם אינו מבין ששקר היא כל שאיפתו לסמכות עצמית, אז אי אפשר שהוא יקבל את התורה באמת..."
אולי בכדי להדגיש את מרכזיותו של עיקרון ביטול ה"אני" בשיטת החשיבה היהודית, מובא הרעיון במלוא חריפתו כבר בדיבר הראשון: "... לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ. לא תשתחווה להם ולא תעבדם..." (שמות כ, ב-ד).
הדיבר הראשון קובע שכל תופעה, רושם, אשליה של "אני", הנוצרים בתודעתנו, הנם בבחינת אלוהים אחרים! ותהא זו אשליה הנוצרת תוך חווית מציאות על חושית (בשמיים מעל), חווית מציאות חושית - שכלית (בארץ מתחת) או חוויה תת הכרתית (במים מתחת לארץ).
את כל אלו מצווים אנו לאתר, לנתץ, ולהשמיד, אחרת יהיו הם מכשול בפני קבלת התורה.

אלטרנטיבת הרועה
עיקרון היעדר ה"אני", על אף היותו אמת צרופה, עלול לטעת בלבנו חרדה גדולה, שכן הוא שומט מתחת רגלינו את האשליה כי אנו שולטים במציאות חיינו - אולי בכדי להתגבר על מכשול זה - הציב בפנינו הסופר המקראי, ברגישותו הרבה, את אלטרנטיבת הרועה.
לא רועה בשר ודם, הנוהג את צאנו, לא ישות מובחנת ומובדלת, אותה אנו מכנים "אני", אלא רועה בבחינת סגנון הנהגה, או במילים אחרות ביטוי לאופן בו אנו מנהיגים את חיינו. אלטרנטיבת הרועה, חשוב להדגיש, אינה סותרת בשום אופן את עיקרון היעדר ה"אני" אלא מהווה עבורנו מראה לאופן בו אנו - חמשת המצרפים - פועלים.
ואכן, אם נתבונן סביבנו, נראה שכל אדם רועה את חייו באופן שונה: יש בינינו מלכים, יש רודנים, יש עריצים, יש סגפנים, יש אדונים ויש מושלים...
מה מבדיל רועה מרועה? התשובה לכך מתבררת מניתוח המושג המקראי "מלך".

אם אתה רוצה להיות מלך
המושג מלך הנו מרכזי בהגות היהודית, וגדרו נמתח הרחק מעבר להגדרתו המילונית. מלך - מושל עליון המשמש בתפקידו כל חייו ומעביר את שלטונו בירושה - לדעת מפרשים תכלית המלכות לסייע בהמלכת האל בלבבות ישראל, ומשמעות הדבר (כפי שראינו בפירוש הדיבר הראשון) שמלך הוא זה, המנהיג את עמו/עצמו מתוך ביטול ה"אני", כלומר תוך התעלות על יצרו, על הרגליו ועל כבודו העצמי.
מלך אם כן, הוא שליט שאינו שולט - צינור להעברת רצון האל - לא "אני" מפוחד המנסה להטיל את מרותו ולשנות סדרי בראשית.
השפה העברית, כהרגלה, מצפינה במילה מלך את שלושת היסודות הדרושים לתפקיד, מלך ראשי תיבות: מוח - משכן החכמה, לב - משכן הרגש, כליות - היכל המוסר.

כאשר החכמה שופעת, הרגש נשלט והמוסר נר לרגלנו, כל גירוי הנקלט בחושינו מתורגם בהכרח לתגובה נכונה, שקולה ומאוזנת. אך אם החכמה חסרה, הרגש גואה והמוסר לוקה אזי עשוי הגירוי החושי הנקלט בגופנו להיות מתורגם לתגובה חריפה, אלימה, כזו שתפגע בעצמנו או באחרים.
ומה צריך לעשות בכדי לרכוש את שלושת התכונות? בפשטות, להיות אדם: אדון בביתך, דורש דעת ותבונה, מושל ברגשותיך.

להיות אדון ביתך משמע, לאמץ אורח חיים המשקף רמה מוסרית עליונה, כזו המתוארת גם בתורה היהודית וגם בדרך הבודהיסטית כשמירה על דיבור נכון: כזה הנמנע משקרים ורכילות, שמירה על פעולה נכונה: ככזו הנמנעת מהרג, מפגיעה בסביבה, מגניבה, מהתמכרות. שמירה על התנהגות מינית נאותה: כזו המקדשת מערכת יחסים עם בן/בת זוג אחד בזמן נתון, שמירה על פרנסה נכונה: בחירת מקצוע שהעיסוק בה לא פוגע בנו בזולת ובסביבה, וכן שמירה על כללי אכילה וטהרה נאותים.

לדרוש חכמה ותבונה משמע, לא להסתפק בחכמה הנרכשת באמצעות החושים והשכל אלא לחתור לרכישת חכמה הנרכשת דרך חוויית מציאות לבבית בעת תפילה או תרגול מדיטציה, כזו הידועה כחכמה יש מאין, המורכבת מתובנת טבעה הארעי, חסר הוודאות והבלתי נשלט של המציאות, מתובנת חוק הקארמה, תובנת פעולת מנגנון חמשת המצרפים ומתובנת סגנון ההנהגה המלכותי שהנו הלכה למעשה יישומם של דרך השמונה הבודהיסטית או לחילופין עשרת הדברות בחיינו.

למשול ברגשות משמע, לדעת כיצד להתמודד עם התגובות הרגשיות המאיימות להשתלט שוב ושוב על תודעתנו. למשול מלשון שלום, לדעת כיצד לקבל בשוויון נפשבשלום כל גאות רגשית, לשקפה בעדינות ולאפשר לה לחלוף כלעומת שבאה.

אם אתם רוצים להיות מלכים כל מה שצריך לעשות הוא להיות אדם, לא "אני" - אגו מנופח מחשיבות עצמית, שליט כל יכול המטיל את מרותו ואימתו - פשוט אדם, לא יותר.



כאלפיים וחמש מאות שנה לאחר מותו של הבודהא, כתב הרבי נחמן מברסלב בשירת העשבים:

"דע לך כי כל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד
לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם,
כי כל עשב ועשב יש לו שירה
ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה".

דעו לכם, אמר הרבי, כי כל אחד מאתנו הוא רועה, לא "אני" מובחן ומובדל, אלא אדם הנוהג את חייו בסגנונו הייחודי. סגנון ניגון רעייתנו, קובע הרב, מושפע משניים: הראשון, מהמקום בו אנו רועים, לתפיסתי מידת אמונתנו במקום - באל. והשני, משירת העשבים*, מהנשמה השוכנת בגופינו, לא נשמה במובן אטמן אלמותית ונצחית, אלא זרם התודעה שבחר לקבוע את משכנו בגופנו ושלו שירה
? תיקון ייחודי.

מי ייתן וכל אחד ואחת מאתנו על פי סגנון רעייתו וניגונו המיוחד יזכה לתקן את שזקוק לתיקון, בעבור שנהיה פחות ופחות, עד להתבטלותנו השלמה, אמן.