הוא מחליט מתי? איך וכמה? לאן הולכים וכמה זמן נשארים! אפילו המשחק הסוציודרמטי של הילדים בגן השתנה, היום האב או האם בתפקיד התינוק ואילו הילד הוא הגדול החזק והשולט.
כבר לא אומרים לסבתא או לסבא בוקר טוב או מה שלומכם כי זה לא אין, וגם בכלל לא מעניין.
מהר מאוד הילדים מבינים שלא את הכל ההורים יודעים והם גם רצים ובודקים באינטרנט כדי לספק הוכחות.
פעם לימדו לקרוא, לא נתנו לנו "כלים להתמודדות עם טקסטים", פעם לימדו חשבון לא פיתחו יכולות.
המורים לא היו חברים שלנו, ולא זכור שהיו להם שמות פרטיים.
תפקיד ההורים והמורים (ובקיצור - המבוגרים) היה לדאוג לילדים, וזה כלל אחריות רבה לחנך וללמד אותם.
היום הכל השתנה.
הילד הוא המרכז, ויותר מזה - הילדות היא המרכז.
תפקיד המערכת היא לשעשע את הילדים, לאפשר להם חופשות, מנוחה.
הילד אמור רק לפתח כלים להתממודדות עם...
הילדים היום לא הולכים כמעט לבקר חברים, הם לא מכינים שיעורים יחד, הם כמעט לא משחקים בחוץ - רוב הזמן הם נמצאים בבית מול מסך הטלוויזיה והמחשב.
בעקבות הופעתן של גישות חינוך שונות שבהן הילד נתפס כישות בעלת רצון,אינדיוידואליות ועצמאות כבר בגיל צעיר ,המציאות המודרנית הביאה לתמורות אדירות באופן בו גדלים ילדינו.
השפעה דרמטית על החינוך נוצרה על ידי ההתפתחות הטכנולוגית,הסביבה בה גדלים
כיום ילדים מושפעת מהתפתחות הטכנולוגיה במידה גדולה יותר מהשפעתה של אידיולוגיה או גישה
חינוכית זו או אחרת.
הורים רבים חשים בנוח עם מגמת המודרניזציה של עולם הילד.לרוב ההורים נראה הדבר מובן
מאליו שמודרניזציה זו,המשרתת כל כך טוב את עולם המבוגרים, לא תפסח גם על הילד.הגישות החינוכיות הגורסות התייחסות לילד כאל מבוגר, בודאי רואות בתהליך זה חלק מהשתלבותו של הילד
בעולם המבוגרים. אולם בחינה עמוקה יותר מציבה סימני שאלה רציניים ביותר.
האם לא מתחייב מאיתנו לעצור לרגע ולחשוב על השלכות המודרניזציה הטוטאלית בחינוך על
המנטליות של ילדינו, אנשי העתיד?
המציאות המודרנית מעמידה אתגרים רבים בפני ההורים . רוב האתגרים אינם אלה הנראים לעין בראיה שטחית. שילובו של הילד במציאות זו צריך להיעשות בתבונה. כל הורה צריך כיום לראות-בנוסף ליתרונותיה העצומים של המציאות הטכנולוגית והכלים רבי הערך שהיא מעניקה לאדם-גם את העובדה שמציאות זו מתקיפה למעשה את הילדות ומצמיתה אותה אם איננו שומרים על הילד בצורה נכונה.
פרץ נטלי.
