כבר יומיים שאני מתכנן את רכיבת הסינגלים הזו, כולל דמיון מודרך של סדר הסינגלים אותו אחבר לכדי רצף מושלם של הנאה רכובה וצרופה. איזון לא יאמן של עליות וירידות, כך שהעליות ירגישו כאילו נגמרו מהר, והירידות ירגישו כאילו נמשכו לנצח. חלום.
כבר יכולתי להרגיש את האוויר הקריר של הבוקר מקפיא את קנה הנשימה וחודר אל הריאות, את אגלי הטל, שנחים על עלים ירוקים ורעננים בצידי השביל, מרטיבים לי את שרירי התאומים.
כבר יכולתי לראות בעיני רוחי את הסלעים המתקרבים במהירות, נבלעים תחת גלגלי האופניים, ואת סדרת הסיבובים המהירים והעוקבים, מאתגרים את סף האחיזה של קוביות הצמיגים.
הצלחתי אפילו לשמוע את מנגנון שיכוך הכיווץ בולע מכות גדולות וקטנות, במין "וווסססס" קצבי ומשכר, את צליל השרשרת נלחצת אל תוך מגרעות גלגלי השיניים, ואת רחש קוביות הצמיגים, המתגלגלים על אדמה כבושה ומהודקת.
לרגע קצר אפילו הרחתי את קסדת-הרכיבה-הנוטה-להצחין שלי, ואת ריחם הלא רגיל של מאות ואלפי הרקפות המציצות מבין לסלעי היער.
כבר בחרתי את האופניים המתאימים למאורע (סינגל-ספיד, אלא מה?), וכבר ניפחתי אוויר בצמיגים ובדקתי לחצי אוויר בבולם הזעזועים. תיק הרכיבה כבר נתמלא במים, פנימיות ומשאבה, ונעלי הרכיבה והקסדה כבר חיכו באוטו.
ובחזרה למציאות...
ארוחת הבוקר המזינה והמהירה כבר נבלעה בשלמותה, ואני יוצא לדרך.
מגיע לרחבת החניה, פורק את האופניים, נועל נעלי רכיבה, חובש קסדה (מצחינה), מרכיב משקפיים, נועץ את הקליטים בדוושות, ודוהר אל הסינגל הראשון.
האדמה נראית כהה מהרגיל. מממ... מעניין. הצמיגים לא מייצרים את הצליל לו ייחלתי בחלומי.
במהרה מתמלאים החללים שבין קוביות הצמיגים בחומר דוחה ולח, והרכיבה הופכת איטית וגמלונית יותר ויותר. 40 מטרים אל תוך הסינגל- ואני עומד במקום, תקוע, ובא לי לבכות.
החלום ושברו, או איך שאני קורא לזה- בוץ. אוי ואבוי לי.
נכתב ע"י חנוך רדליך עבור MTBsuisse
