דחייה צורבת, ללא ספק, לכל אחד, יש כאלו שהיא צורבת להם יותר ויש פחות,
זה תלוי בשבריריות הדימוי העצמי, תלוי באורך התקופה שבה רצית אותה, בכמות וטיב הפנטזיות שבהן ראית את עצמך חולק איתה עינוגים או אהבה הדדית, אם אתה חולם עליה כבר שנים, זה ממש יכאב, כי היא הפכה לחלק מההוויה שלך, אם הכרת אותה רק אתמול, זה יכאב קצת פחות... ועדיין זה יכאב...
לא סתם קשה לנו לעשות את הצעד הראשון ולהיות ישירים, מנגנוני הרציונליזציה עובדים שעות נוספות במקרים שכאלו, מתרצים למה עדיף לא לגשת, למה עדיף לא להיפתח, היא לא בדיוק הטיפוס שלי, בטח יש לה מישהו, זה לא מרגיש לי נכון, עם אינטואיציה הרי אי אפשר להתווכח...
אז כדי לשמור על השלמות העצמית שלי, להימנע מכאב אפשרי ולא לזעזע את עולמי יותר מדי, אני בוחר/ת לעשות כלום.
אין ויכוח, זה מפחיד, זה כואב.
אבל מה יכול להיות יותר כואב, יותר מתסכל, אם ארבעים שנה מהיום נסתכל אחורה, עייפים מהחיים, נמנה את כל אותן הזדמנויות שהיקום העניק לנו לחיים יותר שלמים, לצבירת חוויות מרתקות ומעצבות, לאושר, לאהבה, להרפתקה... נסתכל אחורה ונבין שכל מה שחלמנו עליו יכל לקרות, אבל אנחנו לא אפשרנו את זה, היינו עסוקים בתירוצים, בלשמור על עולם הרגש שלנו מפני טלטלות.
העדפנו לחיות את חיינו בין שחור ללבן וגוונים של אפור, במקום ליהנות מהכתום, הכחול, הירוק, הזהב והמנצנץ, חווינו שטחיות יציבה במקום לטעום מכל קשת הרגשות: שמחה גדולה, התרגשות, היי, איבוד שליטה, חופש, כאב משחרר אולי גם עצב.
החיים מזמנים לנו אינספור הזדמנויות לחיות אותם כמו בחלומות הכי ורודים שלנו, אנחנו ורק אנחנו, מחליטים איזו הזדמנות לנצל ואיך יראו חיינו כשנסתכל אחורה.
המוטו שלי בחיים הוא שאפשר להצטער רק על דברים שלא עשינו, על הזדמנויות שהתעלמנו מהן, אין על מה להצטער אם ניסינו ולא הצלחנו, מזה אפשר ללמוד איך אפשר לעשות את זה יותר טוב בפעם הבאה ואז לטפוח לעצמנו על השכם בגאווה, על האומץ, על זה שניצחנו את הפחדים, על זה שלא נתנו לעצמנו לדשדש בביצת הבינוניות.
דחייה צורבת, ללא ספק, לכל אחד, יש כאלו שהיא צורבת להם יותר ויש פחות, אבל זה לא סוף העולם, זה הרבה פחות מפחיד ממה שאנחנו מדמיינים.
יותר מזה, דחייה היא לא האפשרות היחידה, היא קיימת, ולצידה קיימת הזדמנות לחיבור, להרפתקה חדשה, לאהבה גדולה, לא נדע עד שלא ננסה.
החלט שמחר אתה ניגש אליה, לזו שעובדת במשרד לידך, לסטודנטית שיושבת שתי שורות מקדימה, לידידה שבה אתה חושק, מלא את ריאותיך באויר והרגש את הכיף שבריגוש, אם היא תדחה אותך, זה סימן שאתה צריך לעבור הלאה ולא לבזבז יותר מדי זמן ואנרגיה במחשבות עליה, כי יש ויהיו הרבה הזדמנויות אחרות, אבל אם היא חיובית.... דמיין איך זה יגרום לך להרגיש...
זה תלוי בשבריריות הדימוי העצמי, תלוי באורך התקופה שבה רצית אותה, בכמות וטיב הפנטזיות שבהן ראית את עצמך חולק איתה עינוגים או אהבה הדדית, אם אתה חולם עליה כבר שנים, זה ממש יכאב, כי היא הפכה לחלק מההוויה שלך, אם הכרת אותה רק אתמול, זה יכאב קצת פחות... ועדיין זה יכאב...
לא סתם קשה לנו לעשות את הצעד הראשון ולהיות ישירים, מנגנוני הרציונליזציה עובדים שעות נוספות במקרים שכאלו, מתרצים למה עדיף לא לגשת, למה עדיף לא להיפתח, היא לא בדיוק הטיפוס שלי, בטח יש לה מישהו, זה לא מרגיש לי נכון, עם אינטואיציה הרי אי אפשר להתווכח...
אז כדי לשמור על השלמות העצמית שלי, להימנע מכאב אפשרי ולא לזעזע את עולמי יותר מדי, אני בוחר/ת לעשות כלום.
אין ויכוח, זה מפחיד, זה כואב.
אבל מה יכול להיות יותר כואב, יותר מתסכל, אם ארבעים שנה מהיום נסתכל אחורה, עייפים מהחיים, נמנה את כל אותן הזדמנויות שהיקום העניק לנו לחיים יותר שלמים, לצבירת חוויות מרתקות ומעצבות, לאושר, לאהבה, להרפתקה... נסתכל אחורה ונבין שכל מה שחלמנו עליו יכל לקרות, אבל אנחנו לא אפשרנו את זה, היינו עסוקים בתירוצים, בלשמור על עולם הרגש שלנו מפני טלטלות.
העדפנו לחיות את חיינו בין שחור ללבן וגוונים של אפור, במקום ליהנות מהכתום, הכחול, הירוק, הזהב והמנצנץ, חווינו שטחיות יציבה במקום לטעום מכל קשת הרגשות: שמחה גדולה, התרגשות, היי, איבוד שליטה, חופש, כאב משחרר אולי גם עצב.
החיים מזמנים לנו אינספור הזדמנויות לחיות אותם כמו בחלומות הכי ורודים שלנו, אנחנו ורק אנחנו, מחליטים איזו הזדמנות לנצל ואיך יראו חיינו כשנסתכל אחורה.
המוטו שלי בחיים הוא שאפשר להצטער רק על דברים שלא עשינו, על הזדמנויות שהתעלמנו מהן, אין על מה להצטער אם ניסינו ולא הצלחנו, מזה אפשר ללמוד איך אפשר לעשות את זה יותר טוב בפעם הבאה ואז לטפוח לעצמנו על השכם בגאווה, על האומץ, על זה שניצחנו את הפחדים, על זה שלא נתנו לעצמנו לדשדש בביצת הבינוניות.
דחייה צורבת, ללא ספק, לכל אחד, יש כאלו שהיא צורבת להם יותר ויש פחות, אבל זה לא סוף העולם, זה הרבה פחות מפחיד ממה שאנחנו מדמיינים.
יותר מזה, דחייה היא לא האפשרות היחידה, היא קיימת, ולצידה קיימת הזדמנות לחיבור, להרפתקה חדשה, לאהבה גדולה, לא נדע עד שלא ננסה.
החלט שמחר אתה ניגש אליה, לזו שעובדת במשרד לידך, לסטודנטית שיושבת שתי שורות מקדימה, לידידה שבה אתה חושק, מלא את ריאותיך באויר והרגש את הכיף שבריגוש, אם היא תדחה אותך, זה סימן שאתה צריך לעבור הלאה ולא לבזבז יותר מדי זמן ואנרגיה במחשבות עליה, כי יש ויהיו הרבה הזדמנויות אחרות, אבל אם היא חיובית.... דמיין איך זה יגרום לך להרגיש...
שרית (רנג'י) פלג - מאמנת ומדריכה ב- LoveAcademy בית הספר להצלחה עם המין שני, המתמחה באימון אישי וסדנאות מעשיות להצלחה בין המינים.
