נשים קחו דוגמא מרות המואביה עצבו את עתידכן על ידי למידת החוקים הטבעיים של היקום 

נפילתה ועלייתה של רות המואביה
או איך קיבלה כל מה שביקשה משום שפעלה בהרמוניה עם החוקים הטבע של היקום
מאת: אורלי בר-קימה

מיהי רות המואבייה, ואיך, כנגד כל הסיכויים, זכתה דווקא הגיורת המואבייה, האלמנה, הזרה והענייה, שחזרה עם חמותה נעמי לארץ יהודה, לעלות מתחתית הסולם החברתי, ולהינשא לאחד השופטים המכובדים בקהילה, בועז, ולהיות זו, שמזרעה נולד המלך דוד? איך הצליחה האישה העדינה והאצילית הזו, לברוא את המציאות שלה מחדש, ולא להיכנע לגורל מוכתב מראש שלי חיי אלמנות, עקרות, עוני ונידוי חברתי שציפו לה.
למעשה אין הרבה מידע על רות במגילה, לא על מראיה, ולא על גילה, ולא על חייה לפני ואחרי זמן המגילה. אם כי על פי מדרשי חז"ל, היא היתה אישה יפה מאוד, כבת 40 באותו הזמן. כל מה שאנו יודעים לגביה למעשה מתרחש בפרק זמן של 3 חודשים בזמן הקציר. וזה, כך מקובל לחשוב, גם ההקשר לחג השבועות, שנחגג אף הוא בזמן קציר החיטים.
כמאמנת של אנשים לצמיחה אישית ורוחנית, שמחתי לגלות שהתשובה לשאלה שהצגתי בפתיח למאמר, מקפלת בתוכה את מה שאני מעבירה למאומנים שלי בשיחות האימון: רות פעלה בהרמונה עם חוקי הטבע של היקום, וזה מה שהביא לה את מה שביקשה, והרבה מעבר לכך. דמותה המסקרנת, של מי שנחשבת ל"אם המלכות", האם המשמעותיות במקרא אחרי ארבע האמהות, שרה, רבקה, רחל ולאה,שמצאצאיה נולד דוד המלך, בורכה בחמישה ערכים ותכונות אופי בולטות, שהניעו אותה להיות מי שהיא: נאמנות נדירה, יושרה ואמירת אמת בכל מצב, אומץ לב, לקיחת אחריות, וראיית הטוב בכל דבר. בכך היא פועלת בהרמוניה עם חוקי הטבע, ומושכת לחייה את כל הדברים שהיא רוצה, משפחה, מעמד מכובד, כסף ושפע בכל תחום.

נאמנות נדירה
סיפור המגילה מתאר את קורותיה של משפחה מכובדת מיהודה, אלימלך, אשתו נעמי, ושני בניו מחלון וכליון, שיורדים מארץ יהודה לארץ מואב, בשל רעב כבד שהיה בארץ. במואב נישאים שני הבנים לשתי נשים מואביות, בנותיו של המלך, רות וערפה, וחיים שם במשך כעשר שנים. האב והבנים נפטרים בלי שהשאירו אחריהם ילדים, והאם נעמי, מחליטה לחזור לארצה, ושתי כלותיה מחליטות להתלוות אליה. נעמי, שיודעת שביהודה מחכים להם חיים קשים של עוני ומחסור, ושסיכוייהן להינשא שוב, כנשים זרות שואפים לאפס, עושה שלשה ניסיונות לשכנע אותן לחזור לארצן, ולבית אביהן, שם יחזרו לחיות כנסיכות מואב. אחרי שני נימוקים ערפה משתכנעת, נושקת לחמותה וחוזרת, ואילו רות, דבקה בחמותה בנאמנות נדירה, וטובעת את המשפט האלמותי שכמעט כולם יודעים לדקלם: "ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחוריך, כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין, עמי עמך ואלוהייך אלוהי. באשר תמותי אמות, ושם אקבר. כה יעשה לי אלוהים וכה יוסיף כי המוות יפריד ביני ובינך". (מגילת רות פרק א' טז-יז)
בכך היא מתחייבת לקשור את גורלה בגורל חמותה ומתחייבת לדאוג לה עד יום מותה. כמה נשים אתן מכירות שהיו אומרות משפט כזה, ועוד לחמות שלהן?
במשפט הזה, רות למעשה מפעילה את "חוק המשיכה", שעליו מבוסס הסרט המדובר בשנה באחרונה "הסוד", היא בחרה בשינוי חייה, ובאמצעות ההדבקות לנעמי, משכה לחייה את מה שחמותה ייצגה, שייכות לעם היהודי ולארצו, המשכיות המשפחה של בעלה המת, והאמונה החזקה באלוהים.

אומץ לב ואצילות נפש, בבחירות שעשתה בחייה
כבר במואב הפגינה רות את אומץ ליבה, ועצמאותה כשבניגוד למעמדה כנסיכה מואבייה בחרה להינשא דווקא ליהודי, ולא למישהו מכובד מבני עמה ולהתחבר אליו ואל משפחתו, למרות שלא הצליחו ללדת ילדים משותפים. בהמשך, כשבחרה לעזוב את משפחתה, אמונתה ותרבותה, ודבקה באצילות נפש בנעמי, חמותה, בעוד ערפה חוזרת למקום החם והנוח, היא ידעה שהיא הולכת אל גורל בלתי ידוע ובלתי בטוח כלכלית ואישית, ובעיקר, בהיותה זרה, ידעה שצפוי לה גם נידוי חברתי בארץ יהודה. יש המשווים את המעשה שלה לבחירה של אברהם אבינו, שעזב את ביתו ומולדתו לארץ כנען, מקום בלתי ידוע מבחינתו. יחד עם זאת המדרש רומז כי רות, התעלתה באמונתה על אברהם אבינו, משום שהוא הסכים ללכת, רק לאחר שקיבל הבטחה אלוהית כי יקבל ארץ זבת חלב ודבש, וכי זרעו ירבה כחול אשר על שפת הים, בעוד שרות עשתה בחירה מודעת ללכת את הלא-נודע, כשאין באמתחתה שום הבטחה לעתיד טוב יותר. להיפך, אפילו נעמי, אמרה לה כי מצפים להן שם חיים קשים. יחד עם זאת לאורך כל המגילה היא נשארת חיובית ופתוחה למרות הקשיים, מתנתקת מהעבר ללא פחד, ובלי להביט אחור, מאפשרת לדברים חדשים להגיע אליה.

לקיחת אחריות וראיית הטוב בכל דבר
נעמי, שבחרה מרצונה לרדת מהארץ עם משפחתה, ואיבדה את בעלה וילדיה ונכסיה, חוזרת בחוסר כל, ומאשימה את כולם, כולל אלוהים, ולא לוקחת אחריות על מעשיה. כשהיא פוגשת בנשות בית לחם, שמזהות אותה ונדהמות, איך האישה האצילית ועשירה, הגיעה לתחתית המדרגה, היא מקטרת בפניהם עד כמה התאכזר אליה הגורל. רות לעומתה, מקבלת את כל מה שקורה כחלק מתהליך השינוי שהיא עוברת, ובלי מילת קיטור אחת והיא מוכנה לשלם את המחיר הנדרש. היא זו שלוקחת אחריות על פרנסתן ומצבן הכלכלי בבית לחם, כשכדי להביא אוכל אל שולחנן, היא מציעה ללכת לשדות הקוצרים וללקט אחריהם את מה שנופל, כאחרונת העניים. היא, שהיתה נסיכה במואב, לא בוחלת בעבודה קשה ואפילו משפילה כדי להתפרנס ולפרנס גם את חמותה. רות מבינה שעל פי "חוק המחזוריות", כפי שקיימת מחזוריות בטבע , יום רודף לילה, גאות באה אחרי שפל, ואחרי החורף בא האביב, ואחריו הקיץ והסתיו, גם היא, שנמצאת כעת למטה, לא מרימה ידיים וממשיכה לדבוק בטוב ועשייה חיובית, ותגרום לכך שהגלגל יסתובב והיא תגיע למעלה.

יושרה ואמירת אמת
בועז, שופט מכובד ביהודה, והבעלים של השדה שבו היתה מלקטת שעורים, הגיע לביקור בשדה, ונעצר לדבר עם האישה הזרה, כשהוא מחלק לה מחמאות על נאמנותה לחמותה, מבלי להתייחס למוצאה הזר, והיא, ישרה כסרגל וצנועה, אומרת מיד את האמת לגבי מוצאה: מ?ד?ו?ע? מ?צ?את?י ח?ן ב??ע?ינ?יך? ל?ה?כ??יר?נ?י--ו?א?נ?כ?י, נ?כ?ר?י??ה?
הוא, בהיותו איש אצילי והגון, ממשיך לחלק לה שבחים, ואף נותן הוראה לאנשיו לנהוג בה בעדינות ובחסד. לאחר שהוא מבהיר שמוצאה אינו מהווה מבחינתו שום בעיה, היא מבקשת ממנו בצורה ישירה, לקבל אותה כאחת השפחות, ולגאול אותה, כלומר לעשות לה ילד ולהמשיך את זרעו של בעלה המת, ולסייע לה בכך להתקבל בקהל יהודה.

באותה התקופה שנאת הזרים היתה מאוד חזקה בקרב היהודים, ושנאה זו נסמכה על פסק הלכה שהיה נהוג, ומוזכר בספר דברים "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל יהווה". נעמי ורות ידעו זאת וחשו זאת על בשרן כשחזרו ליהודה, וזכו לקבלת פנים צוננת מידי נשות העיר בית לחם "ותהם כל העיר עליהן, ותאמרנה, הזאת נעמי?" המעשה של רות, כאמור, נחשב כחריג, ומעורר מחלוקת.
כשנעמי שומעת מרות על התעניינותו של בועז בה, היא נזכרת שהוא קרוב משפחה רחוק של בעלה המת, אלימלך, ומתעוררת בה תקווה, שהוא יהיה הגואל של רות, והיא מצווה עליה ללבוש את בגדיה היפים, להתאפר ולהתבשם, וללכת אליו לגורן לפתותו. רות, עושה כמצוותה, אבל לא הסכימה לרדת לגורן מקושטת כאחת הזונות, אלא ירדה בלבוש רגיל לגורן, ורק לכבודו של בועז התקשטה.
היא שוב בוחרת ללכת בדרך האמת ולא לשקר לו ולגרום לו לשכב איתה ולגנוב את זרעו. רות ממשיכה להיות נאמנה לעצמה, וליושרתה, וזהו סוד הצלחתה, מחשבותיה, רגשותיה, ופעולותיה, הן בהרמוניה עם האמת שלה. היא לא בונה את חייה החדשים, על סיפוק מיידי, על ידי שקר או אמירת חלק מהאמת, להיפך, היא מתכננת לטווח ארוך, ובהיותה מודעת לחוקי הטבע, גם פה היא פועלת בהרמוניה עם החוק הבסיסי "סיבה ותוצאה", היא לא "מעגלת פינות", וכשהוא שואל אותה "מי את בתי" היא אומרת את האמת בצורה גלויה, "אני היא רות המואבייה, אמתך", ומיד שמה את הדברים על השולחן, ומבקשת ממנו שוב, להיות הגואל שלה. באינטואיציה שלה ידעה שהיא צריכה לדאוג לסיבות, לשלוח את האנרגיה הנכונה ליקום, ולשחרר, מתוך וודאות, שהתוצאות הרצויות, בוא יבואו.
בועז מעריך את יושרה, ולמרות שהיה יכול לקחתה מיד כשפחה או כפילגש, מחליט במודע, לעשות מעשה, ולהסיר מעליה את הכתם שדבק בה בגלל מוצאה המואבי. ולהעניק לה הכרה מלאה.

הוא מכנס עשרה מזקני העדה בשער העיר, ועורך משפט וטקס גלוי, כשהוא מכריז באופן רשמי, שהוא הגואל שלה, וישא אותה לאישה כדת וכדין וימשיך את זרעה וזרעו של אלימלך. כשופט הוא גם היה אחראי לשינוי פסק ההלכה ששינה את מעמדה, שקבע כי הכוונה בספר דברים ל"עמוני, ולא עמונית, למואבי ולא מואבית". בכך אפשר את קבלתה והפיכתה לאישה מכובדת ומהוגנת. עד כדי כך עלה מעמדה בעיני הציבור לאחר נישואיה לבועז והולדת בנה, שנשות בית לחם, הן אלו שנתנו לבנה את שמו, עובד, וציינו בפני נעמי: "כלתך אשר אהבתך, היא ילדתו, אשר היא טובה לך משבעה בנים". (פרק ד' פסוק יד).
בהיפוך הגורל של רות, אפשר לראות בצורה ברורה, כיצד מתממש חוק העל של כל חוקי הטבע, שתחתיו פועלים כל חוקי המשנה (שחלקם צוינו במאמר זה), "חוק האנרגיה הקיימת", שקובע כי כל דבר הקיים ביקום זה אנרגיה, הכל רוטט. גם לעץ ולכוס יש רטט בתדר מסוים, כמו גם למחשבות, ולרעיונות, שהינם זרעים רוחניים הרוטטים בתדר גבוה. ובמידה שהפעולות, כמו בסיפורה של רות, נעשות בהתאמה עם חוקי היקום, בסופו של דבר הם המתגבשים לתוצאות גשמיות, שאותן רואים במציאות שהיא הצליחה ליצור בחייה.

כדי לסיים ב"רטט חיובי", אביא את אחד הסיפורים המשעשעים בהקשר הזה שמופיע במגילה, סיפורו של "פלוני אלמוני", אותו קרוב משפחה של אלימלך, שזכותו לגאול את רות, קדמה לזכותו של בועז. בועז כאיש הגון, קורא לבחור, ומציע לו בפני טריבונל זקני העיר שכינס, את העסקה, לקבל את כל אדמותיו ונכסיו של אלימלך, פלוני כמובן לא מתנגד לקבל את ההטבות, אולם כשהוא מבין שביחד עם האדמות יש לו גם מחויבות לגאול את רות ולתת לה ילד, במסגרת אותה העסקה, הוא מיד נסוג ומודיע קבל עם ועדה כי הוא מוותר על זכותו, כדי שלא לחלל את זרעו ולהשחית את נחלתו. לזה בועז מחכה, ואז הוא מבצע טקס כדת וכדין, שמשחרר את הפלוני, ומכריז כי הוא, בועז, יהיה גואלה של רות.
כפי שאולי כבר שמתן לב, לשמות במגילה יש משמעות מיוחדת. מחלון וכיליון, ששמותיהן מעידים יותר מכל על גורלם המר למות, ערפה, שהפנתה עורף לנעמי וחזרה לארצה, נעמי, החמה הנעימה והאוהבת, בועז, שמשמעות שמו כוח (בוא עוז) ורות, שמשמעו של השם באנגלית הוא שורש, שממנה יצא שורש לגזע ישי, אבי דוד המלך. ואחרון חביב, פלוני אלמוני, שויתר על הזכות לשאת את רות, והפסיד בכך את הזכות, שמזרעו יצא דוד המלך, ולכן אפילו שם לא נתן לו כותב המגילה, והוא נשאר "פלוני אלמוני".
ולסיום בדיחה קטנה, שהזכיר לי הסיפור על פלוני אלמוני. הבדיחה מספרת על הילרי וביל קלינטון, שנסעו במכונית, והגיעו לתחנת דלק במדינת ארקנסו שבה גדלו והכירו שניהם. בעודם ממלאים דלק, זיהה המתדלק את הילרי, כחברתו מימי התיכון והם צחקו והעלו זיכרונות משותפים. כשהם המשיכו בנסיעתם, אמר ביל להילרי: את רואה, אם היית מתחתנת איתו, היית היום אשתו של מתדלק בתחנת דלק. והיא חייכה אליו בחזרה ואמרה לו, לא יקירי, אם אני הייתי מתחתנת איתו, הוא היה נשיא ארצות הברית.

אורלי בר-קימה
עיתונאית ומאמנת אישית לחיים באמצעות תקשורת
barkima@netvision.net.il
נייד: 050-8383904