המשחק אצל ילדים 

המשחק מוגדר כפעולה המרחיקה את האדם מהמציאות לשם עשייה משהו שגורם סיפוק, שעשוע. זהו פסק זמן שנוטלים ממשימות יומיומיות על מנת לבצע פעילות שמטרתה היחידה, היא הפקת הנאה.

אריקסון תאר את משחק כ"חופשה מן המציאות". אריסטו טען ש"משחק הוא האושר בעשיית דבר שאין לו מטרה". רפ (1980) טען כי אחד האלמנטים החשובים ביותר של המשחק הוא שבני אדם יוצרים לעצמם עולם בשליטתם ולא בשליטתו של כוח חיצוני).

בני אדם משחקים במשך כל חייהם, אך התקופה האינטנסיבית ביותר של המשחק מתרחשת בגיל הגן, בין גיל שנתיים עד שש שנים , לכן גיל זה מכונה "גיל המשחק" .

תקופה זו מאופיינת בדמיון עשיר וביכולת ייצוגית (פיאז'ה 1970)

המתפתחת אצל הילד.

מאפייני משחקי ילדים

לכל פעילות משחקית תכונות המאפיינות אותה:

· המשחק הינו מניע פנימי, ילדים משחקים כי אוהבים לעשות זאת, התנהגות זו אינה תלויה בהשפעה של חיזוק מבחוץ ילדים משחקים מרצונם החופשי ללא לחץ חיצוני ומבלי שאף אחד ילמד אותם ומבלי שיגמלו להם על כך, כי עצם המשחק הוא הגמול.

· המשחק מכוון לגרום הנאה הוא נעשה שלא מתוך לחץ וללא כוונה להשיג מטרה, אלא לשחק בשביל לשחק . הילד אינו מתעניין בתוצאות המשחק אלא מתמקד בהנאה שמפיק במהלך המשחק.

· המשחק מאפשר לילד וגם למבוגר לברוח מהמציאות היומיומית וליצור עולם פרטי בו ניתן לבטא משאלות לב עמוקות

· המשחק מאפשר לאדם להתנסות בחוויה של פעילות והשקעת אנרגיות שנאגרות בגוף האדם, בניגוד למצבי שיעמום שגורמים תיסכול .

סוגי משחק

מתוך מכלול המשחקים של הילד מבחינים החוקרים בארבעה סוגי משחק שבדרך כלל נהוג להתייחס אליהם ברצף התפתחותי , אם כי חלקם מתרחשים בחפיפה:

1. משחק תרגול, משחק סנסומוטורי, המשחק הפונקציונלי,

משחק זה אופייני לשנה הראשונה של התינוק ומתבטא בתירגול פעולות מוטוריות. תפקידו למלא פונקציה מסוימת (מכאן שמו משחק פונקציונלי), כגון: תירגול שרירים שמוביל לשכלול .

תחילה משחק התינוק באיברי גופו ומאוחר יותר בחפצים שבסביבתו ויסתפק מההנאה שבפעילות.

2. משחק בנייה , או משחק קונסטרוקטיבי, מאפיין את הילד מעל גיל שנה, שנתיים.

המשחק מתבטא בבניית מבנים מקוביות. בשלב זה הילד איננו מסתפק בפעולת הבנייה אלא שואף לתוצר הסופי. לדעת פיאז'ה תפקיד המשחק הזה הינו קוגניטיבי, ויש בו ביטוי מובהק של פעילות שכלית ספונטנית של הילד.

במשחק זה קיים רצף התפתחותי: בגיל 4 בונה הילד מבנה כלשהו במטרה שזה יהיה בית אך עדיין אינו נותן שם ליצירתו. מאוחר יותר הוא מגדיר את הבניה בשם כלשהו (בניתי בית) ואינו מוטרד מכך שאין הבית דומה לבית מציאותי. בגיל 5 הוא מתכנן, משקיע מחשבה ושואף שבנייתו תהיה דומה למבנה המציאותי .

3. משחק תפקידים, משחק סמלי, משחק דרמטי ,משחקי "כאילו",

משחק זה מכונה על ידי בר-אל ונוימאיר (1992) משחק פיקציונלי, מהמילה פיקציה, מראית עין. זהו משחק אופייני לגיל הגן, בין שנתיים וחצי עד שש שנים. במשחק הזה הילדים עסוקים במעין "הצגות" שבהן יש לכל ילד תפקיד מסוים- כמו אבא ואימא, רופא וחולה, גננת וילדי הגן- וכן בנושאים אחרים שבנויים על דימיון ופעילות דרמטית-משחקית של הילד .

משחק ה"כאילו", המכונה גם "משחקי נגיד ש.." מתפתח במקביל לרכישת השפה

4. משחקים עם חוקים וכללים.

משחקי חברה (קלאס, מחניים) בהם הילד משחק לפי חוקים ברורים . מכונה גם המשחק החברתי והוא מאפיין ילדי בית הספר. שלב נוסף ברצף ההתפתחותי של משחקי חוקים קרוי המשחק השכלי והוא מאפיין ילדים בוגרים יותר. וכולל למשל: שחמט, דמקה ומשחקי שולחן נוספים .

שרידן (a 1996) מחלקת את כל אלה לשתיי קבוצות עיקריות והן:

· "מישחק יכולת" או "משחק לשם מיומנות" (תירגול ובנייה)

· "משחק תיקשורת" או "מישחק לשם סוציאליזציה" (משחק "כאילו", חוקים).

לרוב יש מהלך התפתחותי ברור בסוגי המשחק החל מהמשחק הסנסומוטורי, דרך משחקי בנייה ומשחק דרמטי, למשחקי חוקים (1997סולברג). כל צעד קדימה תלוי בהשגתם של הישגים קודמים. אך למרות זאת כל סוגי המשחק הופכים במהרה משולבים זה בזה (שרידן, a1996).