"אוף, איך התרחבתי", "יוהו, איך אני נראית שמנה", "אני לא סובלת את עצמי ככה"...מיואשת כבר מעצמך? מרגישה רגשי אשמה על מראך? לא יכולה להביט בראה ולראות בה את דמותך המלאה?
אז מה? אז מה, אם את מלאה? מי קבע שצריך להיות רזה בעולם הזה? מי אמר שרזה זה יפה? מי אמר שרזה זה בריא? האם זה כל כך נורא להיות מלאה? שאלתם? - אני עונה: ממש לא! הייתי מגדילה ואומרת, נהפוך הוא, להיות אשה מלאה, גם בתקופתינו אשר מרובה במודלים דקיקים, זה יפה, נשי וסקסי.
כמה אפשר לרוץ כל החיים אחר דיאטה מהירה שתציל אותנו מרגשי האשם האלו ומהדמות המלאה שניבטת אלינו כל יום מן המראה? כמה אפשר לנסות לעמוד בסטנדרטים החברתיים של להיות יפה ורזה? למה פשוט לא להשאר מלאה אשר שומרת על המשקל? לא יותר קל?
אז, מה אם את מלאה? אז מה? במאה ה- 19 נשים מלאות היו מחוזרות מאד בחברה, עצם היותן מלאות הן נחשבו כנשים פוריות, בריאות, נשיות, סקסיות ומוצלחות.
ציירים רבים ומפורסמים במאה ה- 19 הרבו להשתמש כמודל באשה עבת מימדים, אצל חלק מהציירים נחשבת האשה המלאה כחיננית, בשלה, מינית ונחשקת, כאידיאל הנשיות, ואפשר להרגיש זאת בציור, איך נהנה הצייר משיוט מכחולו על הבד, בציירו את האשה המלאה.
דיאטה מהירה לא הייתה מנת חלקן של נשים מלאות בזמנים ההם, לעומתן, נשים רזות נחשבו נחותות יותר, עניות, חולות ולבטח פחות מושכות, בניגוד להיום.
כתוצאה מכך, נשים מלאות הפגינו הרבה חוזק, ביטחון ונשיות, ביודען שאוהבים את הלוק שלהן, לא דיברתי עם אף אחת מהתקופה הזו (:, אך, גם בסרטים וגם בציורים ובתמונות, אפשר לראות את שפת גופן, מלאת ביטחון, אצילית, סקסית וחושנית.
במעבר חד מאירופה לאפריקה, האשה המלאה באפריקה, למשל, מלאה בכפייה, כיוון שמפטמים אותן באוכל על מנת שישמינו, משום ששם מאמינים שאשה מלאה נחשבת כוחנית, מלאה ופוריה, וגם שם המחשבה על דיאטה מהירה לא עולה, משום שגם שם, נשים רזות נחשבות לא בריאות או פוריות.
את מלאה? אז מה? לימדי לקבל את עצמך, התלבשי במיטב בגדייך, הפגיני ביטחון והאמיני בעצמך שאת הכי יפה גם אם את מלאה.
עדיין לא מרוצה? אז אל תוותרי, לכי אל המטרה, תגרמי לשינוי, עשי טוב לעצמך, אך, בינתיים, קבלי את עצמך כמו שאת עכשיו, כי זו עובדה, וקשה להתווכח עם עובדות, יהיה לך יותר קל אם תחשבי על עצמך כמלאה ולא כשמנה, כי הרי הרגע ממש סיפרתי, שנשים מלאות, לעומת רזות ושדופות, הן יותר חושניות, סקסיות, שופעות ויפות, זו אמנם דעתי, אבל, נראה לי שיש משהו בדבריי, לא?
הכותבת היא סיגל דביר, מנהלת בלוג מצליח על שמנה לשעבר אשר מספרת את סיפורה האישי כשמנה, משתפת את רגשותיה, תחושותיה וכאביה כבחורה עבת בשר ובנוסף מחלקת עיצות אישיות להצלחה.www.seesigal.com
