על ההבדל בין טיפולי גוף לפסיכותרפיה גופנית 

"אתה מסתכל על הבית הפיסי, וההוויה שחיה בבית איננה עוד בתוכו. אתה חוקר את הכלוב, אך הציפור פרחה ועפה. לחקור את הכלוב זה לא לחקור את הציפור. ובכל זאת, הגוף מכיל בתוכו את האלוהים". (אושו, גוף-נפש, 2008, עמ' 33)

כמי שעובדת במערכת הבריאות, אני נתקלת לא פעם בהרמת גבה מצד אנשי הרפואה הקונבנציונאלית, בנוגע לתחום לימודיי שהנו פסיכותרפיה גופנית. הרמת גבה מאפיינת לא רק את אנשי הרפואה, שבתרבות המערבית איננה מפתיעה כלל, אלא גם אנשים רבים מן השורה ומדיסיפלינות שונות, הנוטים להתבלבל (ובצדק) ולחשוב בטעות שפסיכותרפיה גופנית הנה סוג של עיסוי או טיפול רפואי כגון פיזיותרפיה. גם אני תהיתי, בקורטוב של מבוכה ובסקרנות רבה, על ההבדלים הללו. ולקח לי לא מעט זמן להגדיר לעצמי מהי בעצם פסיכותרפיה גופנית ומה מבדיל אותה מטיפולי גוף גרידא.

במאמר זה אתייחס להבדלים בין טיפול גוף לפסיכותרפיה גופנית ולחוט השני המחבר ביניהם.

לא אני המצאתי את הגלגל בנוגע לחשיבות הקשר ההדוק בין גוף ונפש, ולא אתיימר להמציאו בהמשך. דיאלוג מסוג זה עתיק יומין הוא. עוד בתקופת הרמב"ם הכירו בערך של יחסי-הגומלין בין גוף האדם ונפשו - "נפש בריאה בגוף בריא". הם טענו כי איכות המזון משפיעה על איכות הדם הזורם בעורקינו, על מצבנו הגופני והנפשי. ואף תקבע את דפוסי התנהגותנו, מחשבתנו והרגשתנו.

"נפש בריאה בגוף בריא"- חרטו היוונים ילידי ספרטה על דגלם. כבר אז הם הבינו שהאדם מקשה אחת, הוליסטי. המילה "הוליזם", שמקורה במילה היוונית הולוס = שלם, מתייחסת לכל הרבדים המרכיבים את האדם השלם. כבר אז הבינו שאם רוצים לתפקד היטב, רצוי שיתוף פעולה הדוק בין כל החלקים: הגוף, הנפש והרוח - המרכיבים את האדם השלם.

גם בתרבויות המזרח הרחוק, נתפסים הגוף והנפש כשני צדדים בלתי נפרדים של אותה מהות אנושית. "למרבה הצער", כפי שכותב אושו בספרו איזון גוף-נפש, (אושו, 2008, עמוד 16) "מאז ומעולם היו הדתות לגמרי נגד הגוף.... זו אחת הטעויות הגדולות והחמורות ביותר שנעשו אי פעם".
ואכן, בעולם המערבי טעות זאת נפוצה והקשר בין הגוף והנפש נותר תלוש ומופרד מזה שנים רבות. פיצול זה החל מהרפואה והפסיכיאטריה אשר עסקו בגוף. כאשר במקביל, מדעי ההתנהגות התמקדו בכל מה שקשור לנפש. ההפרדה הביאה לפיצול בתפיסת האדם שגרמה למגבלה בגישה הטיפולית ובתוך כך לפיצול וניתוק בין הראש החושב לגוף המרגיש והחש. הרב קוק, כמו הבודהיזם, זיהה את הפיצול הזה "כמקור הסבל האנושי".

הפסיכותרפיה ההוליסטית והגופנית טוענת, שעל מנת להבין את האדם השלם, עלינו להתייחס לכל היבטיו ? השכלי, הגופני, האנרגטי, הרגשי והרוחני. רק אז יתאפשר שינוי מהותי אמיתי.

במאמר זה אין בכוונתי כלל לדחות או לקרוא תיגר על ערכו הרב של המודל הרפואי המשוכלל ויכולותיו המופלאות של המוח האנושי. כלל וכלל לא. שכן בני האדם חוללו פלאים ויצרו פריצות דרך דרמטיות בתחומי המדע, הרפואה, המוסיקה ובכלל. אך למרבה הצער, בדרך... בדרך שכחו הם את גופם ודיכאו את רגשותיהם.

אציין, כי בשנים האחרונות רופאים ואנשי מדע למדו להכיר בקשר בין הגוף לנפש ועל השפעתו העמוקה על הבריאות הגופנית ועל רווחתנו הנפשית. בישראל נצפתה מגמה של עלייה בשימוש בטיפולים משלימים. סקר שנערך בארץ (Shmueli&Shuval.1993) השווה נתונים משנת 1993 לנתונים משנת 2000 ומצא שיש עלייה בשימוש ברפואה המשלימה.

אז מהי בעצם פסיכותרפיה גופנית?

פסיכותרפיה גופנית הנה זרם של הפסיכותרפיה ההומניסטית ששמה דגש על הקשר שבין הגוף לנפש באמצעות גופנו.
גישה טיפולית זו פותחה בשנות ה- 20 המאוחרות על ידי ד"ר וילהלם רייך, שהיה תלמידו של זיגמונד פרויד ונחשב לאבי הפסיכותרפיה הגופנית. רייך היה הראשון שהביא לעולם המערבי את בשורת קשרי הגוף-נפש ופיתח את התיאוריה לפיה האנרגיה, שכונתה גם בשם "אורגון", קיימת וזורמת בכל אורגניזם בטבע, אשר מוצאת את ביטויה במיניות האדם ובאורגזמה המינית שלו. רייך גרס, שכל אירוע בחיים אשר חוסם באופן כלשהו את הזרימה הטבעית של אנרגית החיים, נאגר במערך השרירי של הגוף בצורה של כיווץ שריר, היוצר מבנה גוף אופייני והופך לשריון, ובתוך כך מעכב זרימה חופשית של אנרגית החיים בגוף.

"כשילד לא מקבל את האהבה והתמיכה שלהן הוא זקוק, טען ג. שירז במאמרו "לבני אדם יש מוח רגשי במערכת העיכול" (2004), הגוף שלו מתכווץ ומתחילות להיווצר בעיות גופניות ורגשיות. הגוף מתחיל להתכווץ ברגע שאנחנו מדחיקים איזשהו רגש, כמו כעס, פחד, צער וכד', השרירים אז מתקשים ונוצר מעין שריון, שאותו צריך לפרק כדי להגיע לאישיות המקור, שזה המקום הטבעי לנו, שאליו היינו מחוברים כשנולדנו ובו נמצאים היכולות והפוטנציאל שלנו".

פסיכותרפיה גופנית, בניגוד לגישת הטיפול הקלאסית אשר שללה באופן מוחלט וגורף מגע בין המטופל למטפל, כוללת בחלק מן המקרים גם מגע אשר נתפס כבעל חשיבות רבה לתהליך הטיפולי. ושמה דגש רב הן על נפש המטופל והן לתהליכים וורבאליים, כאשר הגוף הוא הכלי המרכזי שנעבוד עימו.

חוויותיי כמטופלת בפסיכותרפיה גופנית, העניקו לי את הכר הבטוח בו ננגעתי ונגעתי. בו יצרתי קשר מחודש עם גופי וספקטרום התנועות והרגשות שבי הורחב אף הוא. היכולת שלי כיום לאהוב ולקבל את גופי שלי, היא זאת שמאפשרת לי במידה רבה לאהוב גוף של אדם אחר ולקבלו, ומתוך כך ליצור אינטימיות נדירה עם הזולת והיקום כולו. רייך טען שזה חלק מאד חשוב באישיות, וכדי שאפשר יהיה לעבוד עם הטרנספרנס (העברה), הוא עבר לשבת מול המטופל. ברגע שעבר לשבת מול המטופל היו יחסים אותנטיים, היתה שיחה על מערכת היחסים. זו היתה פריצת הדרך הראשונה שלו.

פסיכותרפיה גופנית אם כך מעודדת קשר ויצירה של אינטימיות בשדה הטיפולי. רייך היה הראשון באסכולה הפסיכואנליטית שזיהה את הקשר בין אישיות ואופי האדם - ליציבת הגוף וטונוס השרירים. טענה זו פרסם בשנת  1931 בספרו Analysis  Character (ניתוח האופי).

לטענת רייך, מצבים ותהליכים נפשיים מוצאים ביטויים גופניים. וחוויות רגשיות מוצאות ביטוי והן שמורות ונמצאות בגוף הפיסי. " United States Association for Body Psychotherapy (USABP), (2009). הוא החל להשתמש בהתבוננות גופנית ובמגע כחלק מהטיפול.
הגוף, שמכיל וזוכר את היסטוריית חיינו וסיפורה בתוכו, אם רק נקשיב לו יספר לנו בדיוק מופלא מה קורה איתו ואיתנו בכל רגע נתון. יספר לנו על הדרך שבה אנו חיים את חיינו - על הקונפליקטים הפנימיים והחיצוניים, על הרגשות והתחושות שלנו, טראומות מודחקות ועל הקשרים שלנו עם האחר.

רייך טבע את המשפט: ש"רגשות מודחקים מתהווים למתח שרירי בגוף ויוצרים שריון".
אך מהו אותו שריון עליו דיבר רייך?!
דמו לעצמכם שבלול, עם השריון שלו, שנושא אותו לכל מקום אליו הוא הולך עד שכמעט ואי אפשר להפריד בין השריון לשבלול עצמו. השריון מצביע על החשש שלו להיחשף לעולם. הוא מהווה כמעטה הגנה המספק מחסה מפני הפגיעות השונות. כמוהו, גם אנו עוטים על עצמינו שריון שמגן עלינו שנים רבות מפני פגיעות וכאב, ואותו אנו נושאים עימנו לכל מערכות היחסים שלנו. השריון היה חלק חשוב בציודו של הלוחם לאורך ההיסטוריה, ואם נתבונן בגוף ובשריון ? נמצא מתחתיו את הפצעים ההתפתחותיים שלנו.

קטע משירו של אריק איינשטיין מתאר לטעמי את התהליך הכואב הכרוך בהסרת ההגנות שלנו לקראת היציאה לעולם הגדול:
"איזה מן חיה זה שבלול?
נו כבר תצא משם
רק להביט בך
צא כבר שבלול.
אל תפחד כל כך,
כלום לא יקרה לך.
צא כבר ונראה מה... "

מטרת התרפיה אם כך הייתה לשבור (על פי רייך) או להמיס (על פי גרדה בויסן) - את השריון. לחדור לתוכו, להיכנס מתחת להגנות ולשחרר את אנרגית החיים שנכלאה וקפאה בגוף. השימוש בטכניקות ותרגילים פיסיים, שחלקם דורשים מגע, היה חלק מובן מאליו של התהליך.
כיום קיימות גישות ביניים בתוך קצוות הציר שמטרתן שחרור חסימות רגשיות וגופניות - ממגע אגרסיבי ועד לעבודה אנרגטית קלה כנוצה.

מה בין הפסיכותרפיה הגופנית לטיפולי גוף?
פסיכותרפיה גופנית, בשונה מטיפולי גוף, תופסת את האדם כשלמות המורכבת מביטויים נפשיים, גופניים ורוחניים גם יחד, הנמצאים באינטראקציה מתמדת. היא גורסת כי טיפול חייב לתת מענה למכלול המרכיבים הללו ושואפת להגיע לאיזון. הכלים הטיפוליים בפסיכותרפיה גופנית מגוונים וכוללים בין היתר: שיחות, עבודה מדיטטיבית, טכניקות מגע, הרפיה, נשימה מודעת, תנועה, יצירה, דמיון מודרך וחשיבה חיובית.

טיפול גוף מאידך, הוא טיפול ספציפי המתמקד בדבר עצמו ? בגוף.
הבלבול לדעתי בין שתי הגישות, נובע מכך שפסיכותרפיה גופנית כרוכה בין היתר גם במגע, ולכן יש נטייה רווחת לכרוך פסיכותרפיה גופנית עם שיטות טיפול אלטרנטיביות שונות שהנן עבודת גוף בלבד, כגון: עיסוי, רייקי, שיאצו, ריקוד, כירופרקטיקה ועוד, שלמרות שרובן מייחסות חשיבות רבה לקשר שבין הגוף והנפש, הכלי המרכזי שעמם הם עובדים הוא ? הגוף וטכניקות המגע, אשר מהווים חלק בלתי נפרד ורציף של הטיפול. בעוד שפסיכותרפיה גופנית מציבה במרכז הטיפול את עולמו הפנימי והרגשי של המטופל, תוך התייחסות לגוף כחלק אינטגראלי מכלל הטכניקות המוצעות, ועבודה במגע היא בגדר אפשרות וניתנת לשינוי בהתאם לצורך המתעורר אצל המטופל ובהתאם להתהוות התהליך הטיפולי. גם אם מגע לא יתרחש בטיפול, כן תהיה התייחסות לחוויה הגופנית הכללית של המטופל אפילו על ידי הפניית תשומת ליבו למתרחש בגופו, ליציבתו ולנשימתו כבבועה למצבו הרגשי והנפשי.

בטיפול גוף אנו מזמינים את המטופל להתנסות בחוויה של עונג בגוף דרך מגע, עיסוי נעים, שחרור שרירים תפוסים וכואבים, על מנת להחיות את האנרגיה בגוף, להזרים דם ולהרגיש משוחרר ומלא וויטליות.
מטופלים שייפנו לעיסוי למשל, יגיעו בדרך כלל עם צורך מאוד ברור וספציפי לשחרור מקום תפוס בגוף ו/או להרפיה כללית של גופם ונפשם מלחצי החיים, ופחות יהיו במודעות על הקשר האפשרי בין השריר הכואב למתחים נפשיים. טיפול גוף יכול לעורר תחושות והעלאה של רגשות, אך איננו ממוקד לכך ואינו מציב בחזית את עולמו הפנימי-הרגשי של המטופל.

הפיצול בין הרגש לשכל רווח ותופס מקום מרכזי בחיינו ככלל ובתחום הטיפולי בפרט.
מי מאיתנו או מקרובינו שביקר אצל רופא המשפחה או במסדרונות בתי החולים, לא נתקל פעם באותו פיצול והניתוק בין הרגש לשכל בקרב הצוות הרפואי המטפל?
קטע שכתב ד"ר א. חי-עם לחוברת כנס שהתקיים בכנסת: "חמלה במערכת הבריאות: ביו מחויבות לחמלה" (2010), מתאר מכתב קורע לב של אמא זקנה וחולה - לבנה האהוב, וכך היא כותבת לו: "בביקור הרופאים הצלחתי, מתוך מצוקה נשימתית אמיתית, לשאול ? למלמל מה יהיה בסופי. הייתי כל כך מפוחדת מהלא נודע. הבנתי כבר שסופי מגיע. רציתי קצת יחס, קצת עידוד. תשובתו של הרופא היתה חצי עוקצנית ונטולת כל חמלה. גברת, הוא הסביר לי, לא חשוב מה יהיה בסופך. עכשיו הדבר היחיד שחשוב הוא שתנשמי. הבטתי בו בכוחותיי האחרונים בבוז ובחמלה... כמה שעות לאחר מכן חדלתי לנשום"- היא נפטרה. קטע זה ממחיש לטעמי באופן המובהק ביותר את ההבדלים לא רק בסוגי הטיפול השונים, אלא גם בגישה והמחווה הטיפולית האישית בין הרופא לפציינט, המותירה פעמים רבות את הפציינט כה בודד ומפוחד עד לכדי מוות. ניתוק זה מהשכל לרגש החליף את מוקד ההתעניינות בחמלה להתעניינות במחלה. וכך הפך העניין בחמלה לעניין במחלה.

ההבדל המהותי על פי תפיסתי בין טיפול גוף לפסיכותרפיה גופנית הוא בכוונה הטיפולית. עם איזו כוונה אני ניגש לטפל / לגעת? "הכוונה הטיפולית היא שתגרום לטיפול להתקיים"- אמרה גרדה בויסן.
וההבנה שהתחושה הטובה שלך עכשיו היא לא רק בגלל העיסוי או המגע. לא רק בגלל שחרור השריר התפוס, אלא התחושה הטובה שלך היא בתוכך ומגיעה משם והיא מהווה חוף מבטחים אליו תוכל לחזור.

למטופלים בפסיכותרפיה גופנית, בשונה מטיפולי גוף, תפקיד אקטיבי בריפוי ובהחלטות שמתקבלות לגבי הטיפולים, ומערך הסטינג הטיפולי גם הוא שונה בתכלית. מגע פיזי בפסיכותרפיה גופנית הוא כאמור בגדר אפשרות, כאשר המגע מודרך על ידי החומר המוצג על ידי המטופל מתוך עולמו הפנימי. פסיכותרפיה גופנית הנה תהליכית ומעודדת תנועתיות בין מכאובי הגוף למכאובי הנפש. בין הנאות הגוף להנאות הנפש. והריקוד המשותף הזה מוצא את ביטויו במרחב הטיפולי ובמערכת היחסים הייחודית הנרקמת בין המטופל למטפל.

הפסיכותרפיסטית הגופנית ליאורה בר-נתן כותבת בהקשר לכך במאמר "לגעת בגוף לגעת בנפש" (2005) כי:
"ההבדל בין עבודת גוף לבין פסיכותירפיה גופנית הוא שפסיכותירפיה גופנית שמה במרכז ההתעניינות את המציאות הריגשית של המטופל. והגוף, הוא אחד האמצעים להגיע למציאות הזו. הפוקוס הוא על עולמו הפנימי של המטופל המודע והלא מודע. בעבודת גוף כמו רפלקסולוגיה או שיאצו הדגש הוא על הגוף, זרימה בריאה ומאוזנת של אנרגיה, שחרור חסימות ושחרור מתח. האיזון הרגשי הוא אחת התוצאות הרצויות, אבל הדגש הוא לא על עולמו הפנימי של המטופל."

פעמים רבות מתעוררת השאלה מה קדם למה? האם הנפש משפיעה על הגוף או האם הגוף משפיע על הנפש? לעניות דעתי, תהייה זו יוצרת בלבול ומבוכה בנוגע לשאיפה הפנימית שלנו לאמת דיכוטומית אחת. האם נוכל לוותר על הצורך שלנו בקיומה של אמת אחת? ובכלל, האם קיימת אמת אחת?

קן דיכטוואלד בספרו "גופנפש" כותב בהקשר לכך:

"כאשר אנו מנסים לשאוב מידע על הדרך שבה חוויות וביטויים רגשיים מתקשרים למבנה הגופני, מתעורר קושי נוסף: מדובר בשאלה העתיקה של מה קדם למה: הביצה או התרנגולת. האם חוויות רגשיות ואמונות פסיכולוגיות מעצבות את הרקמות ואת מיבנה הגוף, או האם מיבנה הגוף גורם לנטייה למערכות ספציפיות של רגשות וגישות" נראה שהתשובה היא... שני הדברים כאחד". "לכן, הוא הוסיף, "בניסיון לפענח את שפת הגוף או את מבנהו או את הנפש, כל שאנו מסוגלים לעשות הוא להיות מודעים ליחסים ולהודות שלפעמים אי אפשר כלל להפריד בין הביצה והתרנגולת".

ק. דיכטוואלד. (1992). גופנפש. (פרק 2. עמוד 30). 

אני מוצאת ערך רב בטיפולי גוף, שלמרות שאינם מציבים במרכז את עולמו הפנימי של המטופל, גורמים בדרך כלל לתחושות חיוביות עבור מטופלים רבים, ועובדה היא שיותר ויותר אנשים נוהרים לקבלת טיפולים מהסוג הזה. ולשאלה שהוזכרה לעיל, האם קיימת אמת אבסולוטית אחת? הנה שתי השקפות מנוגדות, שלמרות השוני ביניהן יכולות לטעמי לדור בכפיפה אחת.

על פי השקפתי, הבחירה בין טיפול אחד למשנהו היא אינדיווידואלית מאדם לאדם ומשתנה מעת לעת בהתאם לנסיבות החיים. אישית, אני מאמינה שמערכת היחסים הנרקמת בין מטופל למטפל היא זאת שתקבע באופן משמעותי את חשיבות והצלחת הטיפול, שהרי ההוויה שלנו מתחילה בקשר. אנחנו נולדים אל תוך קשר, ומכאן אני מאמינה כי תיקון ואיחוי הפצעים ההתפתחותיים שלנו צריכים להתחיל בתוך קשר שמבוסס על הזנה, הכלה, אמפטיה והקשבה - זהו קשר שאין שני לו. וזה כשלעצמו חשוב לי יותר מסוג טיפול / כלי טיפולי כזה או אחר.

נטיית ליבי אם כך, מופנית לתחום הפסיכותרפיה הגופנית, שעל פי ראייתי רצויה יותר ומאפשרת דיאלוג מודע ולא מודע. מילולי ובלתי מילולי - על המקומות הכואבים עוד לפני הגחתן של המילים לאוויר העולם. והתחושה שמלווה היא תחושה של אחדות. שאיננו לבדנו בעולם. שיש לידי מישהו שמכיל אותי בבדידותי ומעיז להיות בבדידותו הוא.

פסיכותרפיה גופנית נוגעת בנבכי הנשמה פעמים רבות לפני שהיא נוגעת במימד הפיסי. ומקשיבה לגוף במקום בו למילים אין קול ואבדה המשמעות. פסיכותרפיה גופנית בכוחה להפיח חיים במקום בו אבדה התקווה ומחברת אותנו למהות הראשונית שלנו, לכמיהות העמוקות ולפוטנציאל הגלום בכל אחד מאיתנו, שבלעדיהם אנו מאבדים את הקשר החיוני הטבעי שלנו עם עצמנו ועם הזולת.

פסיכותרפיה גופנית בעבורי היא שביל הזהב לאהבה. היא המזמינה תקשורת של לב אל לב בין שני אנשים, מגשרת בין עולמות שונים ובין תרבויות ומנהגים שונים. עצם טבעה של אהבה לחבר בתבונה וברגישות עדינה כל-כך בין המילים לחומר, בין מציאות לדמיון, בין הגוף והנפש, בין הביצה לתרנגולת.
אהבה טיפולית הנה אהבה מקרבת ומקצועית העטופה בגבולות טיפוליים. ועבור אנשים רבים הכמיהה לאהבה. לחיבוק. למגע - טומנת בחובה בושה רבה וכרוכה במאבק ובכאב גדולים מנשוא. הכמיהה לאהבה ובו בזמן ההימנעות ממנה, נתפסת בעיניהם כמשהו תלוש ומעמידה אותם במקום הנזקק והחלש שהם כה פוחדים להיות בו. אהבה כמו זאת מושיטה יד לפצעי ילדות כואבים ויוצרת עבור אנשים רבים את ההזדמנות לחוויה מתקנת עם אפשרות לריפוי וגדילה. פסיכותרפיה גופנית מזמינה אותנו למסע בו שניים נפגשים ? למסע שלם שהוא קסם !

ואתה...
"אתה מסתכל על הבית הפיסי, וההוויה שחיה בבית איננה עוד בתוכו. אתה חוקר את הכלוב, אך הציפור פרחה ועפה. לחקור את הכלוב זה לא לחקור את הציפור. ובכל זאת, הגוף מכיל בתוכו את האלוהים".

מקורות:

אושו, (2008). איזון גוף-נפש
בתוך המאמר (אושו 2008, איזון גוף-נפש), נשלף 25 נובמבר 2010  

שירז, ג. (2004). לבני אדם יש מוח רגשי במערכת העיכול, מעריב ?
בתוך המאמר http://www.nrg.co.il/online/15/ART/935/712.html

דיכטוואלד, ק. (1992). גופנפש ? הקשר בין הגוף והאופי למען הבריאות השלמה, בתוך המאמר

שפירו, דבי. (1998). גוף נפש ? כיצד מחשבותיך ורגשותיך משפיעים על בריאותך

בר-נתן, ל. (2005). פסיכותרפיה גופנית-לגעת בגוף לגעת בנפש. [גירסא אלקטרונית]. נשלף ב 20 נובמבר 2010 ? בתוך המאמר