דיבייטינג באקדמיה הישראלית ? מקרה מבחן של פעילות סטודנטיאלית בין אוניברסיטאית 

דיבייטינג באקדמיה הישראלית - סיפור הצלחה
מאת גיא יריב, מרצה לרטוריקה במכללת נתניה,
מהו דיבייטינג (Debating)
דיבייטינג, כפי שהוא נהוג באוניברסיטאות בארץ ובעולם, הוא ספורט אינטלקטואלי המאתגר קבוצות יריבות לשכנע קהל לתמוך או להתנגד להצעה מסוימת (למשל הקמת בית משפט לחוקה או שידורי טלוויזיה מבתי משפט). "חוקי המשחק" של הדיבייט נותנים לכל דובר פרק זמן קצוב לנאום, לרוב חמש או שבע דקות, במסגרתו עליו לשכנע את הקהל והשופטים. אחריו עולה נציג הקבוצה היריבה, שתפקידו להציג טיעונים נגדיים ולהפריך את טיעוני היריב . מטרת הפעילות היא לבנות אצל הסטודנטים כושר התבטאות בעל פה, המגובה בביטחון עצמי ויכולת דיבור בלחץ זמן. בנוסף, מסייעת הפעילות בפיתוח הבחנה בין עיקר וטפל, כושר ניתוח וחשיבה ביקורתית - מיומנויות שהן חשובות לכל אקדמאי ואיש מקצוע.

מצב הדיבייטיניג באקדמיה הישראלית
נכון להיום ישנם 8 מוסדות אקדמאים בארץ המעודדים ומקדמים פעילות דיבייטינג. מבחינה אקדמית ואדמיניסטרטיבית ניתן להצביע על שני מתווי פעולה עיקריים לקיום פעילות זו. מתווה אחד הוא מוסדות המעניקים הכרה אקדמית לפעילות, באמצעות מתן נקודות זיכוי אקדמיות לסטודנטים (בעיקר הקטנים, למשל המרכז הבינתחומי בהרצליה ומכללת נתניה). מתווה שני הוא מוסדות בהם הפעילות מרוכזת ומנוהלת על ידי אגודת הסטודנטים ( בעיקר הגדולים, למשל האוניברסיטה העברית והטכניון). באותם מוסדות בהם הקורס זוכה להכרה אקדמית, הוא נלמד לרוב כקורס בחירה, כאשר לעיתים הוא משוייך לחוג אחד (משפטים באוניברסיטת חיפה, מדעי ההתנהגות במכללה למנהל), ולעיתים יכולים סטודנטים מכל החוגים ללמוד בו (כיום הוא משוייך לדיקנאט הסטודנטים בחיפה, וקורס בחירה כללי במרכז הבינתחומי).
חשוב להדגיש כי ישנם מוסדות שבהם קיימת גם פעילות אקדמאית וגם פעילות לא-אקדמאית במקביל, כאשר האחת מעשירה ומפרה את האחרת. באוניברסיטת חיפה, למשל, התקיימו בשנה שעברה שני קורסים ברטוריקה (במסגרת החוג לתקשורת ובמסגרת תוכנית המצטיינים), ובמקביל פעלו מועדון ונבחרת תחרותית בחסות דיקנט הסטודנטים. במכללת נתניה צפוי להתקיים בשנה הבאה מועדון במקביל לקורס.

כנסים ופעילות בין-אוניברסיטאית
בשנים האחרונות התרחבה מאד הפעילות הבין-אוניברסיטאית בתחום הדיבייטינג בישראל, וכן גם הקשרים בין הסטודנטים הפעילים בתחום במוסדות השונים. מספר גדל והולך של כנסים ותחרויות מתקיימים לאורך שנת הלימוד, כאשר בשנתיים האחרונות ניתן להבחין בהיחלשות ההגמוניה של המועדונים הגדולים (חיפה וירושלים), לטובת המועדונים הקטנים יותר (הרצליה, שהיום כבר משתווה לגדולים, והטכניון). התחרות היוקרתית והחשובה ביותר היא אליפות ישראל לסטודנטים, המתקיימת באופן מסורתי בסוף חודש מאי, ואשר בכל שנה מארחת אותה אוניברסיטה אחרת. בנוסף, מתקיימת בפברואר תחרות ג'וניורים, המיועדת לסטודנטים שהם שנה ראשונה בדיבייט, וכוללת גם תחרות נאומים (?public speaking? - אינדיבידואלי וללא זכות תגובה). ב2002 החלה מסורת חדשה של אליפות ישראל בשפה האנגלית, שצפוי כי תזכה בשנים הקרובות למעמד נכבד מאד. בנוסף מתקיימים בכל שנה מספר כנסים בין-אוניברסיטאיים, בעיקר לקראת תחרויות בין-לאומיות גדולות, ובין הכנסים פועל גם פורום דיון מקוון.

השתלבות הסטודנטים בפעילות אקדמית בין-לאומית
במקביל לפעילות בארץ משתתפים המוסדות הישראליים בכנסים ותחרויות בינלאומיים מול מיטב האוניברסיטאות בעולם. ב2002 זכתה האוניברסיטה העברית באליפות העולם לקבוצות ESL (קבוצות שאנגלית אינה שפת האם שלהן), שנערכה באוניברסיטת טורונטו, כשבגמר השתתפה גם קבוצה תל-אביבית. באליפות אירופה של 2001 העפילו שלוש קבוצות חיפאיות לחצי הגמר, וקבוצה אחת לגמר. גולת הכותרת של ההשתלבות הישראלית במקום של כבוד בעולם הדיבייטינג העולמי הייתה אירוח אליפות אירופה לשנת 2002 באוניברסיטת חיפה. במסגרת התחרות הגיעו לארץ נציגים של למעלה מ40- אוניברסיטאות אירופאיות, בהן מהיוקרתיות ביותר (קיימברידג' ואוקספורד למשל) לאירוע שהוגדר לאחר מכן בפורמוים מקצועיים כאחת התחרויות שאורגנו בצורה הטובה ביותר ואשר רמתה המקצועית נחשבת לגבוהה ביותר. בכל השנים מאז 2001 ועד היום דורגו קבוצות ישראליות במקום הראשון (חיפה ב2001, 2003, 2005, ירושלים ב2002, והרצליה ב2004).

התרומה האקדמית של הדיבייט לסטודנטים
האתגר האמיתי בדיבייט הוא היכולת להביע דעה ולהביא טיעונים אודות מגוון רחב מאד של נושאים - החל מדת ומדינה, עבור בהתרת המתת חסד או עונש מוות, וכלה בהצטרפות ל-ICC. כדי להצליח בכך, הסטודנטים בסדנה רוכשים כלים רטוריים ולוגיים אפקטיביים, כמו גם מפתחים התעניינות ורוכשים ידע בתחומים נרחבים. אולי משום כך הניסיון בעולם מלמד כי דיבייטורים מגיעים להישגים משמעותיים באקדמיה ובפוליטיקה (כך למשל, 75% מחברי הקונגרס היו דיבייטורים, וכן גם המסבירנים הישראלים הטובים ביותר - אבא אבן וביבי נתניהו). ראוי לציין, כי דיבייטינג מקדם במידה רבה נשים (אשר פעמים רבות חוששות לדבר בפני קהל), ולראייה, 50% מהנשים שכיהנו כראשי ממשלות בעולם היו דיבייטוריות בעברן.
סיבה אפשרית נוספת להצלחתם של דיבייטורים בפוליטיקה היא שפעילות זו מחייבת את הדובר לטעון בעד או נגד עמדה מסוימת, ללא קשר לעמדתו האישית. כורח זה מעודד פתיחות לדעות שונות ויוצר תרבות דיון מתקדמת, מהסוג שנחוץ מאד בישראל. לשם כך החוקים הנהוגים בדיבייט מחייבים כבוד ליריב, המתבטא, בין היתר, באיסור על הפרעה לנאומים, למעט הזכות להציג 2 קריאות ביניים. קריאות ביניים אלו מחזקות אצל הסטודנטים את היכולת לחשוב "על הרגליים" ולהגיב במהירות.
ראוי לציין כי גם סטודנטים שאינם משתתפים בפועל בדיבייט, נוטלים חלק בפעילות, שכן עליהם מוטל התפקיד לשפוט את הדיבייט ולהעריכו. כתוצאה מכך מפתחים השופטים כושר ניתוח והערכה לנאומים ולטיעונים, כמו גם יכולת הקשבה ביקורתית, וזיהוי "מניפולציות רטוריות" ודמגוגיה. כחלק מההשתתפות בסדנה יימלא כל סטודנט את שני התפקידים, על מנת לפתח את כל סוגי המיומנויות.