עברה שנה מאז מלחמת לבנון השנייה, עדיין הפצעים לא הוגלדו, המסקנות (אם ישנם) לא הופנמו והושמו, המדינה עדיין מדממת וכואבת, כאילו לא מעקלת את המחזות והמראות הקשות שנראו כאן, רק לפני שנה סך הכול. היום המדינה מתייחדת עם הנופלים, החיילים היקרים שנשלחו לשדה הקרב ולא חזרו וגם עשרות תושבי הצפון שברגע אחד נגדע חייהם. אלה שהשאירו אחריהם כאב ושכול, ומדינה מוכת הלם. דווקא ברגע כה טעון וקשה, התבשרנו כי ראש הממשלה לא השתתף בטקס (בטקס שנערך בתאריך טז' בתמוז תשס"ז - 2.7.07).
בעיניי אין זה עוד כותרת, אלא משהו פגום, עמוק בבסיס התנהגותו של ראש הממשלה. כוונתי לבריחה של מנהיג ממציאות, בשעה שכולם מצפים דווקא ממנו להיות אתם בשעתם הקשה. את זה לא מבין מר אולמרט. פשוט התעלמות.
אכן, זוהי שאלה מהותית, מי ראוי להיות מנהיג? שאלה אקטואלית ורלוונטית, בכל עת.
המדרש מספר, על משה רבנו,שבטרם קיבל עליו את השליחות להיות מנהיגן של ישראל, בהיותו רועה צאן, ראה משה כי כבשה אחת קשה לה ללכת כמו אחיו הכבשים, ריחם עליו, נטלו על כתפו, האכילו והשקהו והביאו אל מקום חפצו... חז"ל קבעו, כי מעשה זה הכשיר את משה להיות מנהיגן של ישראל. "...אמר הקב"ה, אם לכבשה אתה עושה כך, ראוי אתה משה להיות מנהיגן של ישראל...".
משה אינו היחיד בתולדות עם ישראל ששימש כרועה בטרם היבחרו למנהיג מוביל. קדמו לפניו האבות אברהם, יצחק ויעקב ולאחריו דוד המלך.
אומר הרש"ר הירש זצ"ל, כי היותם רועי צאן, זה הכשיר אותם למנהיגות.
כי מנהיגותו ואופי אישיותו של המנהיג, נמדדת דווקא במעשיו הקטנים.
מנהיג זקוק לתכונות סותרות המשלימות זו את זו, ההופכו למנהיג בעל שיעור קומה. זה המשלב בין חוזק לרכות. כאשר הוא חייב להתנהג בחוזק וביד רמה כלפי האויבים מסביב, אך עליו להיות רך לעם, להיות קשוב אליהם ולרגשותיהם ולהיטיב עמם. אחרת, הוא חוטא לתפקיד שניתן לו.
אין לך שעה קשה מזו, כמו שזקוקים ההורים השכולים לחיבוק חם וליד מלטפת של האיש בעל התפקיד והמעמד הביצועי הגבוה ביותר בממשלה - ראש הממשלה. עם כל הכישלונות שהיו במלחמה זו ועם כל הקושי שיש לרוה"מ להסתכל להורים אלה בעיניים, חובתו היא לעמוד לצדם ולהיות אתם בטקס זה. זוהי גדלות השעה בו היה הוא קונה את עולמו. שהרי המלחמה היא על הבית, והאבל הוא של כל בני הבית. אם ראש הבית יברח, הרי שמשמעות הדבר הינה קשה ובלתי נסלחת.
האם חמור הדבר פחות מאסון צאלים ב, בו אירע תאונה קטלנית במהלך תרגיל של יחידת סיירת מטכ"ל, כאשר בראש הפרשה עמד הרמטכ"ל אהוד ברק? בעיניי במידה מסוימת היא אף חמורה יותר (וא"כ המקום להרחיב, וד"ל).
מנהיג שבורח מהמערכה, משאיר את אזרחי המדינה בצערם, לבד, מבלי לחוש יחד אתם את כאבם, ביום זה כאשר על כולנו החובה לזכור את הבנים שהלכו מאתנו בטרם עת, אלה שמסרו את נפשם להגנתנו - אינו ראוי להיות מנהיג!
התפרסם באתר NFC
בעיניי אין זה עוד כותרת, אלא משהו פגום, עמוק בבסיס התנהגותו של ראש הממשלה. כוונתי לבריחה של מנהיג ממציאות, בשעה שכולם מצפים דווקא ממנו להיות אתם בשעתם הקשה. את זה לא מבין מר אולמרט. פשוט התעלמות.
אכן, זוהי שאלה מהותית, מי ראוי להיות מנהיג? שאלה אקטואלית ורלוונטית, בכל עת.
המדרש מספר, על משה רבנו,שבטרם קיבל עליו את השליחות להיות מנהיגן של ישראל, בהיותו רועה צאן, ראה משה כי כבשה אחת קשה לה ללכת כמו אחיו הכבשים, ריחם עליו, נטלו על כתפו, האכילו והשקהו והביאו אל מקום חפצו... חז"ל קבעו, כי מעשה זה הכשיר את משה להיות מנהיגן של ישראל. "...אמר הקב"ה, אם לכבשה אתה עושה כך, ראוי אתה משה להיות מנהיגן של ישראל...".
משה אינו היחיד בתולדות עם ישראל ששימש כרועה בטרם היבחרו למנהיג מוביל. קדמו לפניו האבות אברהם, יצחק ויעקב ולאחריו דוד המלך.
אומר הרש"ר הירש זצ"ל, כי היותם רועי צאן, זה הכשיר אותם למנהיגות.
כי מנהיגותו ואופי אישיותו של המנהיג, נמדדת דווקא במעשיו הקטנים.
מנהיג זקוק לתכונות סותרות המשלימות זו את זו, ההופכו למנהיג בעל שיעור קומה. זה המשלב בין חוזק לרכות. כאשר הוא חייב להתנהג בחוזק וביד רמה כלפי האויבים מסביב, אך עליו להיות רך לעם, להיות קשוב אליהם ולרגשותיהם ולהיטיב עמם. אחרת, הוא חוטא לתפקיד שניתן לו.
אין לך שעה קשה מזו, כמו שזקוקים ההורים השכולים לחיבוק חם וליד מלטפת של האיש בעל התפקיד והמעמד הביצועי הגבוה ביותר בממשלה - ראש הממשלה. עם כל הכישלונות שהיו במלחמה זו ועם כל הקושי שיש לרוה"מ להסתכל להורים אלה בעיניים, חובתו היא לעמוד לצדם ולהיות אתם בטקס זה. זוהי גדלות השעה בו היה הוא קונה את עולמו. שהרי המלחמה היא על הבית, והאבל הוא של כל בני הבית. אם ראש הבית יברח, הרי שמשמעות הדבר הינה קשה ובלתי נסלחת.
האם חמור הדבר פחות מאסון צאלים ב, בו אירע תאונה קטלנית במהלך תרגיל של יחידת סיירת מטכ"ל, כאשר בראש הפרשה עמד הרמטכ"ל אהוד ברק? בעיניי במידה מסוימת היא אף חמורה יותר (וא"כ המקום להרחיב, וד"ל).
מנהיג שבורח מהמערכה, משאיר את אזרחי המדינה בצערם, לבד, מבלי לחוש יחד אתם את כאבם, ביום זה כאשר על כולנו החובה לזכור את הבנים שהלכו מאתנו בטרם עת, אלה שמסרו את נפשם להגנתנו - אינו ראוי להיות מנהיג!
התפרסם באתר NFC
הכותב הינו עו"ד וח"כ לשעבר. מכהן כסגן נשיא הקונגרס העולמי של יהדות גרוזיה. לצד היותו רב ואיש ציבור, הוא כותב מאמרים ומרצה בנושאי אקטואליה, חינוך ומשפט.