איציק נוהג לצאת לפעילות להפצת אור על פי משנת הרבי.
בימי לימודיו בירושלים, נהג לצאת לבסיסי צה"ל שונים לחזק את רוחם ועמידתם האיתנה של חיילי צה"ל בפעולות ההגנה, השמירה וההצלה.
בנסיעותיו הוא נפגש רבות עם חייל אחד אשר לאחר תקופה של קשר ביניהם החל להתעניין במשנתו של הרבי ובקיום הוראותיו. והנה, חלף זמן והחייל הגיע לסיום השרות הצבאי.
למסיבת הפרידה הוזמנו איציק וחבריו שהיו חלק מהנוף המרענן בבסיס הצבאי. רגעי הפרידה היו אפופי התרגשות. החייל דיבר עם איציק וביקש מזכרת, משהו בסגנון של מדליה מהרבי. "דולר" מהחלוקה המפורסמת של ימי ראשון במרכז חב"ד העולמי המלווה בברכת הרבי, כבר היה ברשותו. גם מכתבי ברכה מהרבי שנכתבו באגרות קודש, הוא זכה לקבל. כעת הוא חש צורך נפשי, במזכרת שהתקבלה מהרבי. על "מזכרות" כאלה, גם אם מוצאים, קשה לבעליהם "לוותר" עליהם. "מזכרות" כאלה הם לא "מעשים שבכל יום"... אבל איציק ענה מתוך אמונה ובטחון שאם החייל יוסיף להתחזק בלימוד תורה וחסידות קביעות מסוימת, הוא יזכה לקבל מדליה.
אחר כך פנה איציק לדאוג לכיסוי ל"הבטחה" שלו ופנה במכתב בקשה לרבי באגרות קודש. הוא שטח את בקשתו לקבלת מדליה עבור החייל, ואגב בקש גם עבור עצמו.
ברכת הרבי בנושא, התממשה בדרך מיוחדת:
איציק ישב ללמוד עם חבר, ולפתע הלא שולף מכיסו מדליה שהוא קבל מהרבי שחולק בל"ג בעומר תש"נ. איציק התעניין על מדליות נוספות... והנה... מספר הידיד ש"משום מה" הגיעו לידו אז 2 מדליות נוספות.
הידיד הבין את ההשגחה הפרטית של ה' שהובילה לענין בברכת הרבי באגרות קודש ומסר את שתי המדליות, לחייל ולאיציק. איציק העביר את המדליה לחייל כאשר נפגשו בימים הסמוכים. החייל היה נרגש כולו לקבל את המדליה שציפה לה כל כך...
וכך המשיך החייל להתקרב עוד ועוד לאורו הגדול של הרבי ומנהיגותו.
