לא אשכח את הטיסה לברלין לפני שלוש שנים. התיישבנו אני וחברתי על המושבים, שמחים ומאושרים שהצלחנו לגייס מספיק כסף כדי לטוס לחו"ל, ודיסקסנו מה נעשה, איך נעשה ואיפה נעשה. חיכינו לחופשה הזו כמו שבנאדם צמא במדבר מחכה לכוס מים צוננים שהובטחו לו. דקות ספורות לאחר ההמראה בעודי נשען אחורנית ופותח את חגורת הבטיחות, קלטתי מראה מוזר: חברתי, שעד לפני כמה דקות ציחקקה אתי, רועדת בכל הגוף.
"את בסדר?" שאלתי אותה בבהלה, "מה עובר עלייך?"
"אין לי אוויר" היא לחשה, דמעות בעיניה, "לא טוב לי, אני רוצה לצאת מפה".
צחקתי ולקחתי לה את היד, שהיתה קפואה.
"את פוחדת להתרסק, יא פחדנית", צחקתי עליה.
"לא, טמבל! יש לי התקף חרדה", היא אמרה.
התקף של מה? ניסיתי להיזכר אם אי פעם שמעתי אותה מדברת על זה.
"מה זה?" שאלתי, "את כאילו מפחדת ממשהו?"
"אולי אני אתן לך עכשיו הרצאה מלומדת?" היא צרחה, "לא, כי זה בדיוק הזמן עכשיו!"
"אוקיי תירגעי שששש" ניסיתי להרגיע אותה, אבל היא צרחה "אני רוצה לצאת מהמטוס, אין לי אוויר! אין לי אוויר".
כמה אנשים בשורות שלפנינו הסתובבו בסקרנות לראות מי צורח, והדיילת התקרבה והביטה בי, למרות שמן הסתם נראיתי חסר אונים יותר מכולם.
"מה הבעיה?" היא שאלה בענייניות, "התקף חרדה?"
הנהנתי.
"נראה לי", אמרתי, "זה מה שהיא אמרה. התקף חרדה".
"קורה כל טיסה", אמרה הדיילת, "קחי, תבלעי".
היא הגישה לחברתי כדור ובינתיים הלכתי להתאושש בעצמי בשירותים. התזתי מים על עצמי והזכרתי לעצמי שנלחמתי בלבנון, וכל זה קטן עלי. כשחזרתי חברתי חייכה אלי.
"איפה נאכל היום?" היא שאלה.
"מה?..." הייתי המום.
"בערב". היא משכה אליה ספר תיירות קטן שהחזיקה בתיק יד שלה ופתחה אותו במקום בו היתה סימניה, "יש איזה מקום שאח שלי המליץ לי עליו... נראה טוב, מה אתה אומר?"
"הכל בסדר?" סקרתי את פניה בתמיהה.
"כן, למה?" היא שאלה.
"לא היית באיזה..." לא היה לי נעים להשלים את המשפט.
"מה, התקף חרדה?" היא גיחכה. "כן, זה קורה לי לפעמים".
"אבל אף פעם..."
"אף פעם זה לא מתפרץ כי אני מקבלת טיפול הומיאופתי טוב", היא אמרה, "התקף חרדה יכול להיות כלוא שנים רבות ולא להתפרץ. מזל שגם הדיילת הולכת לד"ר אסתר יוגב, ומזל עוד יותר גדול שהיה לה את הכדורים הטבעיים האלה".
"אה, את לוקחת כדורים..." ניסיתי להגיד בטבעיות.
"זה צמחים", היא אמרה, משועשעת, "תרופות על בסיס טבעי, לא כדורים פסיכיאטריים".
"זה אומר שתוכלי לקחת אותם גם כשתהיי בהיריון?" שאלתי...
"זה אומר שאתה מציע לי חתונה?" היא שאלה.
"זה אומר שאת מסכימה?"
"כן!!!"
