פרשת השבוע יתרו - ואתה תחזה - מחשבות על גבולות - מאת אוריה זמיר 

פרשת יתרו - גבולות - אוריה זמיר

אחד העיקרים המשמעותיים בתורה, הינו עקרון השמירה על גבולות המלכות (הרשות). כל אדם ואדם הינו מלכות שלימה לפני הקב"ה וכך צריך שיהיה בעינינו.

ועוד רב מכך, שהאיש ואשתו מלכות אחת המה, וכך האיש וחמורו וביתו וכל אשר לו.

אכן יש כאן כללים המאפשרים חיי חברה תקינים ושמירה על חיים, כבוד ורכוש. אך מטרות אלו הינן רק תוצאה של הפן הרוחני הרואה בשלימות ערך עליון וממליך את הקב"ה ואת התורה עלינו. הטעם הרוחני של שמירה על גבולות כל מלכות ומלכות, הינו שלימות הבריאה וכל פרט שבה ומערכת האיזונים המפוקחת ע"י הקב"ה (השגחה הפרטית).

יוצא שכאשר אדם מפר את הכלל המקודש של שמירה על גבולות המלכויות, הוא גוזר על עצמו את העונש הקצוב לכך מלכתחילה.  וזה גם כן טעם "צורי ולא עולתה בו", שדינו דין צדק והשכר והעונש ידועים מראש.

וכבר אמרו חז"ל :

אבות ב-י : רבי אליעזר אומר , יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך.

אבות ב-יב : רבי יוסי אומר , יהי ממון חברך חביב עליך כשלך .

ד-יב : רבי אלעזר בן שמוע אומר , יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך, לב : ומורא

         רבך כמורא שמים :

ת.בבלי - סנהדרין ח-א : אמר ריש לקיש שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה ..

שמות כ :

יג : לא ת?רצח:

לא ת?נאף:

לא ת?גנב:

לא תענה ברעך עד שקר:

יד : לא תחמד בית רעך לא תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך:

_____________________________________________________________________

שמן המשחה וסממני הקטורת היו והנם מהסודות השמורים ביותר שהופקדו בידי ישראל {ועונשם "חייב מיתה"}. כל זמן שעמד בית המקדש על תילו ונעשתה בו עבודת הקודש, נשמרו הסודות ועברו מפה לאוזן ע"פ העקרון של "צריך לדעת מתוקף תפקידו" (on the base of need to know  ).

תלמוד בבלי מסכת יומא דף לח עמוד א :

אמר רבי יוחנן בן נורי: פעם אחת מצאתי זקן אחד ומגילת סממנין בידו,

אמרתי לו: מאין אתה?

אמר לי: מבית אבטינס אני.

ומה בידך -

אמר לי: מגילת סממנין {רשימת סממני הקטורת א.ז.}.

{אמרתי לו א.ז.} הראהו לי !

אמר לי: כל זמן שבית אבא היו קיימין - לא היו מוסרין אותו לכל אדם, ועכשיו - הרי הוא לך והזהר בה. וכשבאתי וסחתי דברי לפני רבי עקיבא,

אמר לי {רבי עקיבא א.ז.}: מעתה אסור לספר בגנותן של אלו {שאין לדון אדם אם לא אוחזים בכל המידע א.ז.}.

מכאן אמר בן עזאי : [רש"י : ממעשה בית גרמו ובית אבטינס שבקשו חכמים לדחותם ממקומם ולא יכלו]

בשמך יקראוך [רש"י : לא ידאג אדם לומר: פלוני יקפח פרנסתי, כי על כרחך, בשם יקראוך לבא ולשוב במקומך],

{קהלת ז-א : טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו : השם שיוצר לו אדם בחייו, הוא השם שבו ובאיכויותיו נקרא, שנאמר, ישעיה נח-ח : אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד יקוק יאספך: א.ז.}

ובמקומך יושיבוך {שהמקום ששמור לו לאדם בעולם הבא, הוא המקום אותו הכין והציע בעולם הזה, שנאמר, שמות ג-ה : ויאמר אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא:}

ומשלך יתנו לך [רש"י : כלומר: לא משלהם הוא מתנה, אלא מזונות קצובים לך מן השמים] {ע"פ רש"י בעולם הזה, וע"פ קהלת בעולם הבא - שם : ויום המות מיום הולדו א.ז.}

ואין שכחה לפני המקום, {שנאמר, תהילים צב-טז : להגיד כי ישר יקוק צורי ולא (עלתה) עולתה בו:  

מצודת דוד על תהילים צב-טז : להגיד . למען יודע לכל כי ישר ה' ואין בו עולה בראותם כי סוף הדבר שמקבל כל אחד גמול מעשיו : א.ז.}

אין אדם נוגע במוכן לחבירו,

ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא [רש"י : משהגיע זמן המלכות ליפול ותעמוד אחרת - לא יאחר זמן כמלא נימא, אלא מי שזמנה ליפול בלילה נופלת בלילה].

{וכן הפרדת הרשויות בשבת (רשות היחיד, הפרט ורשות הרבים), וייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ואיש ואשתו, ואיסור עבודה זרה, ואיסור על העריות, וחובת שמירת השבת לעם ישראל ואיסורה על הגויים, וחמשת הדיברות של לא תעשה, ראה לעיל ועוד א.ז.}

_____________________________________________________________________

שם יט-יב : והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו כל הנגע בהר מות יומת:

יט-כג : ויאמר משה אל יקוק לא יוכל העם לעלת אל הר סיני כי אתה העדתה בנו לאמר הגבל את ההר

          וקדשתו:

בשני הפסוקים לעיל, אנו רואים כי מחד הקב"ה מצוה את משה להגביל את העם בקרבתו להר ולקודש,

מאידך אומר משה רבינו ע"ה לקב"ה "אתה העדתה בנו לאמר הגבל את ההר וקדשתו".

לכאורה יש שוני בהגבלות המצויינות (הגבלת העם והגבלת ההר), למעשה אלו שתי זוויות שונות של מבט על אותו הגבול שבין העם לקודש.

בדיוק באותה שיטה ניתן להביט על חמש הדיברות של "לא תעשה". כך שמכל זווית אפשרית האיסור וההיתר תקפים.

דוגמה :

אדם קונה ברשתות המזון וליד הקופה הוא לוקח לעצמו כמה שקיות ניילון עודפות.

הוא מתרץ לעצמו כמה תירוצים. האחד : "הלקיחה" מחושבת במחיר המופרז אותו גובה הרשת (כאילו היה חייב לקנות באותה רשת "מפקיעת מחירים").

השני : הקופאית ראתה והרשיתה לי לקחת (כמו היתה בעלת הבית ומשלה נתנה לו).

השלישי : שווי השקיות אפסי ואין הרשת ניזוקה "מהלקיחה" כלל. ועוד נימוקים ותירוצים כיד המלך.

האמת "המרה" הינה אחת, המעשה הינו מעשה של גניבה אשר לא יעשה.

כ-ב : אנכי יקוק אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים:

ג : לא יהיה לך אלהים אחרים על פני:

ד : לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ:

ה : לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי יקוק אלקיך אל קנא פקד עון אבת על בנים על שלשים ועל

       רבעים לשנאי: ו : ועשה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי מצותי:

ז : לא תשא את שם יקוק אלקיך לשוא כי לא ינקה יקוק את אשר ישא את שמו לשוא:

ח : זכור את יום השבת לקדשו: ט : ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך: י : ויום השביעי שבת ליקוק אלקיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך: יא : כי ששת ימים עשה יקוק את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי על כן ברך יקוק את יום השבת ויקדשהו:

יב : כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר יקוק אלקיך נתן לך:

חמש הדיברות הראשונות מנוסחות יפה ע"י הנביא ירמיה,

ב-ב : הלך וקראת באזני ירושלם לאמר כה אמר יקוק זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה :

רש"י : ומה הוא חסד נעוריך לכתך אחר שלוחי משה ואהרן מארץ נושבת יצאתם למדבר ואין צדה לדרך כי האמנתם בי :

מצודת דוד : אהבת כלולתיך . האהבה שהיה לי עליך בעת היית ככלה בזמן חופתה וזהו במעמד הר סיני לקבל התורה :

לכתך . ר''ל זכור לפני ההאמנה שהאמנת בי שהלכת אחרי במדבר בארץ שאין בה זרע זרוע ואין מה לאכול :

וזוהי בדיוק מערכת היחסים של עם ישראל עם הקב"ה על אופיה וגבולותיה וייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה.