שלום לכולם, הנה לכם סיפור אמיתי – חברה טובה שלי לאחרונה אזרה אומץ, והחליטה שדי נמאס, הגיע הזמן להשיל מעליה את המשקל שיצטבר בירכיים בטוסיק ואיפה לא, ולהצטרף לשומרי משקל. נגמרו התירוצים- הלידה הייתה לפני יותר משנתיים , היא כבר ממזמן לא מניקה, והיא גם לא יכולה להאשים את זה שהיא יושבת בבית, כי מזה שנה היא עובדת. בקיצור כמו שהיא אמרה לי – אני פשוט אוהבת לאכול.
מכיוון שזוהי חברת ילדות טובה, שאני מאוד אוהבת ולא מעט פעמים היא עמדה לצידי באש ובמים, הסכמתי לפנות את יום שישי הלחוץ שלי וללכת אתה לקבוצת שומרי משקל בשכונה ( ככה זה בנות, כמו שבגן הלכנו לשירותים יחד גם פה צריך להחזיק את היד אחת לשניה).
אז הלכתי אתה לפגישה ראשונה של שומרי משקל או כמו שהם קוראים לעצמם מומרי משקל, וישבנו לשמוע את ההרצאה שהתחילה פונקט בזמן. המדריכה היתה מקסימה, והיא דיברה על כמה חשוב לשמור על אורח חיים בריא הכולל תזונה נכונה והתעמלות, וכמה חשוב שעכשיו שט"ו בשבט מתקרב לא כדאי להתפתות לפיצוחים ופירות יבשים אפילו כשאנחנו מארחים, וכמה נעים וטעים לשמור על התפריט המגוון של שומרי, סליחה, מומרי משקל. Wow! חשבתי לעצמי אולי גם אני אצטרף? גם אני כמו רוב הנשים אחרי ההיריון, חזרתי כמעט למשקלי הקודם, אבל רק כמעט.... ההבדל הוא שעד לאותו רגע לא כל כך הפריע לי.
כל מה שהמדריכה אמרה היה נכון אבל דבר אחד היא שכחה לציין- שלשמור על הגזרה זה פשוט לא טעים, אין אפס! לאכול גזר זה פחות מענג מ..נניח.. שוקולד! ולאכול פתית זה פחות מספק, מאשר למשל מאפה קטנטן עם גבינה. מה, אני לא זוכרת איך זה היה לשמור על 57 קילו על פני כמעט מטר שבעים? זוכרת גם זוכרת, הרבה פחות כיף מאשר להשלים עם מה שאני היום, ולאכול מה שבא לי.
יחד עם זאת יתכן ואני מגזימה, עובדה שאחד המאכלים שאני הכי אוהבת זה סושי. גם טעים וגם משביע וגם בריא. הרבה אנשים לא יודעים אבל סושי הוא עשיר באומגה שלוש ואומגה שש בגלל הדגים שבתוכו, והוא גם מכיל את כל אוצרותיו התזונתיים של האורז (מיליארד סינים יסכימו איתי) והוא גם מכיל אצה שהיא מאוד בריאה (אבל אל תנסו לאכול את זה לבד בלי כלום). סושי מגיע גם בצורות שונות – סשימי שזה דומה מאוד לסושי, מגיע כמו סושי הפוך- האצה בפנים והדג בחוץ. ויש גם את הנגרי שהוא סושי בצורה של קוביות ( קל יותר לאכול אותו עם צ'ופסטיקס כי הוא צר יותר מאשר סושי). כל אלו מגיעים עם רוטב סויה טעים ללא שומן, ומי שאוהב קצת חריף יכול להוסיף לרוטב שמגיע עם סושי וואסבי (חרדל חריף).
באותו רגע המדריכה דיברה על כמה חשוב לסגל הרגלי אכילה נכונים, כמו לא לאכול בעמידה ולסדר את האוכל יפה על הצלחת... ושוב חשבתי לעצמי על סושי. סושי תמיד מגיע כשהוא מסודר כמו יצירת אמנות על הצלחת, גם בלי סידור המגשית עליה היפנים כל כך מקפידים, סושי נראה יפה כשלעצמו – הצבע הלבן של האורז עם האצה השחורה, וצבעוניות של הדג בתוך סושי, והצורה העגולה של סושי... כל אלו, בעיני, מאוד מעוררי תאבון, כנראה שאיזה יפני אחד חשב בדיוק כמוני.
בכל מקרה, בסיום השיעור כל הדיבורים האלה על אוכל עשו את שתינו רעבות והלכנו היישר לטייקאווי בקניון ושברנו כלל ראשון של מומרי משקל ואכלנו להנאתנו בעמידה סושי. טוב לפחות על הסושי נקבל נקודת זכות...
