פרשת בשלח: מים, תלונות ושירה גדולה 

פרשת בשלח: מים, תלונות ושירה גדולה / מוטי לקסמן, תשע"א

מים, הרבה מים יש בפרשת השבוע, פרשת בשלח.

גם תלונות יש , ושירה אחת גדולה, מאוד גדולה.

פרעה מתחרט שאישר לבני ישראל לצאת.

הוא רודף אחריהם ומשיג אותם חנים על הים.

העם נכנס לחרדה, משה מעודד אותם, ומבטיח להם ישועה מיוחדת שהיא חד-פעמית בעולם [1].

משה מניח את ידו על הים. רוח קדים עזה כל הלילה, שאלוהים מחולל, יוצרת נתיב יבש בין קירות מים [2]. המצרים בראשות פרעה, רכבו ופרשיו, נוהרים אחרי בני ישראל אל תוך הים.

מתח רב.

אבל, אלוהים מונע קרבה כלשהי בין בני ישראל למצרים הרודפים אחריהם [3].

ומלאכים שירה אומרים [4].

אלוהים מעורר מהומה ובלבול בתוך מחנה מצרים, אשר בתוך הים.

המצרים, מלאי חרדה, מנסים לסגת ולהימלט [5].

ואז, משה, לפי הנחית ה', שוב מניח את ידו על הים, והמים שבים למהלכם הרגיל ומכסים את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים, וכל צבא מצרים טובע [6].

חרדת בני ישראל נמוגה, כעת הם מאמינים בה' ובמשה, כך ממש כתוב [7].

המלאכים רוצים שוב לשיר.

אבל, אלוהים, שאינו שמח במפלת רשעים, מונע זאת מהם בגינוי חריף ביותר [8].

למשה ולבני-ישראל, לעומת-זאת, אין שום מניעה מלשיר והם פותחים בשירה עזה: "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים" [9].

שירת משה ובני ישראל [10] מלאת תשבחות לאלוהים על אשר הציל אותם והטביע את חיל פרעה אשר ירדו במצולת כמו אבן וצללו כעופרת במים אדירים.

משה והאנשים שרים באמונה רבה ומצהירים  בחגיגיות רבה: "ה' ימלך לעלם ועד" [11]!

ולא רק האנשים, גם הנשים שרות: "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת. ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים" [12].

המדרש יודע לספר שכולם, אבל ממש כולם, השתתפו בשירה: "דרש רבי יוסי הגלילי: בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה, וכיצד אמרו שירה? עולל מוטל על ברכי אמו ותינוק יונק משדי אמו, כיון שראו את השכינה, עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דד מפיו, ואמרו: "זה אלי ואנוהו" (שמות טו, ב), שנאמר: "מפי עוללים וינקים יסדת עז" (תהלים ח, ג) היה רבי מאיר אומר: מנין שאפילו עוברים שבמעי אמן אמרו שירה? שנאמר: "במקהלות ברכו אלהים, ה' ממקור ישראל" (תהלים סח, כז).: (והרי לא ראו! אמר רבי תנחום: כרס נעשה להן כמראה  המאירה וראו) [13].

שירה אדירה, ביטוי לאמונה מלאה, הלא נאמר כבר: "ה' ימלך לעלם ועד" [14].

בהתחשב באמירות הספק המרות לפני בקיעת הים [15], יש לשירה אדירה זו משנה תוקף.

והמים המשיכו לזרום, גם השמש לא נעצרה, יום חלף, לילה, ועוד יום.

שלושה ימים [16], ולא מצאו מים!

במדבר, ללא מים המצב קשה.

שלושה ימים, אין מים. ופתאום מוצאים מים, אבל לשתות אותם אי-אפשר. המים מרים המה, לא לשתייה [17].

נו, איך הייתם אתם נוהגים?

העם פונה אל המנהיג: "וילנו העם על משה לאמר מה נשתה" [18].

אמנם, יש פרשנים שמבקרים את דברי העם ורואים בהם שלילה בלבד [19], אבל האם זה לא מובן?

נראה לי, שדווקא משה מבין את העם ואינו מבקר אותו, להיפך: "ויצעק אל ה'" [20].

מעניין, פרשנים רבים כלל לא מתייחסים לצעקתו של משה, הבודדים רואים בכך תפילה [21].

בכל אופן, גם בתשובת ה' אין כל ביקורת לא על פניית העם גם לא על צעקת משה. משה מקבל הנחיה להשליך ענף עץ למים והמים ימתקו, כך עושה משה [22].

יתר על-כן, הכתוב מספר שבהמשך הדרך נמצאו מים רבים: "ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו שם על המים" [23].

חודש ימים ומחצה חולפים [24] ואז פורצת תלונה, המנוסחת באופן חריף ביותר, מצד העם כלפי משה ואהרון: "וילונו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר. ויאמרו אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב" [25].

תלונה זו חמורה כי אין לפניה תיאור על מחסור כלשהו במים או במזון.

אז למה התלונה החריפה? הכתוב אינו מספק תשובה.

בכל אופן, משה אינו פונה אל ה'.

ואילו ה', אינו מבקר ואינו מגנה, להיפך, כמו אב רחום שמבין וסולח, מציע פתרון למזון: הוא מביא להם את השלו, ומוריד את המן [26].

חולף זמן לא רב, בני ישראל ממשיכים בתנועה ושוב אין מים: "ויחנו ברפידים ואין מים לשתת" [27].

הפעם העם נרגן מאוד ומביע תרעומת קשה ביותר: "וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה [...] ויצמא שם העם למים וילן העם על משה ויאמר למה זה העליתנו ממצרים להמית אתי ואת בני ואת מקני בצמא" [28].

משה מאבד את סבלנותו ומביע כעס על פניית העם: "ויאמר להם משה מה תריבון עמדי? מה תנסון את ה'" [29]?

גם כלפי ה' הוא פונה בחוסר סבלנות: "ויצעק משה אל ה' לאמר: מה אעשה לעם הזה, עוד מעט וסקלני" [30].

ושוב, ה', כמו אב רחום וחנון; אינו מגנה לא את העם, ולא את משה אלא מציע פתרון ומנחה איך למצוא מים [31].

הרבה מים, מים שמגנים, מים שמטביעים ומים שמרווים צמאים.

גם תלונות בוטאו: על צמא, על רעב, ובעיקר על אכזבה.

ושירה אחת גדולה, שנושאת בכנפיה אמונה רבה.

שירה גדולה מול תלונות אכזבה.

ובכל האירועים ה' עוזר, מסייע ואינו מגנה.

"וידבר ה' אל משה לאמר: שמעתי את תלונת בני ישראל" [32].

התלונות נשמעות, ה' מקשיב.

אבל, הן אינן משפיעות על אלוהים?

ניתן לומר שה' בודק איזה עם נוצר: "למען אנסנו הילך בתורתי אם לא" [33].

למען האמת אין זה מפליא: המון עבדים יוצאים לחירות, האם הם מבינים מה טעמה של חירות ומהי האחריות שהיא נושאת בכנפיה?

אבל, גם העם עדיין לא בטוח, מבטא זאת משה: "מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'" [34]?

גם הכתוב עצמו: "ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסתם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין" [35].

ה' אל רחום וחנון.

אבל, בני ישראל, האם אין כל מחויבות לשירה האדירה שהם נשאו ובה הצהירו: "ה' ימלך לעלם ועד" [36].

האמנם אין תוקף לשירה אדירה כזו?

האם אין לקחת ברצינות הצהרות טקסיות בעת אירוע גדול ומפעים?

כנראה שלא.

מדוע?

לאה גולדברג שרה: "האם זע ענבל זהב ברקיע עליון? / הנטף אגל טל על צמרת הברוש הגבה? /
שירו לנו משירי ציון! / איך נשיר שיר ציון על אדמת ציון / ועוד לא התחלנו לשמע?" [37]. 

ושלונסקי מצהיר: "הדור שלמד להשמיע / ושכח להקשיב: / שהצליח לרדת עד חקר / ולעוף לא זכה" [38].

יש שיודעים להשמיע הרבה, אבל, מעט מאוד להקשיב.

אכן, לפני ששרים ברום גרון, כדאי מאוד לשמוע.

במלים אחרות, שירה טקסית ככל שתהיה גדולה ומפוארת, אינה ערובה להתנהגות ביום יום.

טקסים מפוארים ומרגשים, כבודם במקומם מונח.

אבל, החיים מעוצבים ומנוהלים על פי השמיעה וההקשבה וההתנהגות ביום יום...

ואם כך מקשיבים, אז לאמת מגיעים: "הקשב, הקשב למשב / הרוח בנוף הזיתים. / איזו צמיחה ענוה! /  התשמע? הם אומרים עכשו / דברים נבונים ופשוטים" [39].

הבהרות ומראה מקום

[1] "ויאמר משה אל העם אל תיראו. התיצבו וראו את ישועת ה', אשר יעשה לכם היום. כי אשר ראיתם את מצרים היום; לא תסיפו לראתם עוד עד עולם" (שמות יד, יג).

[2] "ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים. ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חמה מימינם ומשמאלם" (שמות יד, כא?כב).

[3] "ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה כל הלילה" (שמות יד, כ).

[4] באשמרת הבקר - שלשת חלקי הלילה קרויין אשמורות, ואותה שלפני הבקר קורא אשמורת הבקר. ואומר אני לפי שהלילה חלוק למשמרות שיר של מלאכי השרת, כת אחר כת לשלשה חלקים, לכך קרוי אשמורת" (רש"י לשמות יד, כד).

[5] "ויהי באשמרת הבקר וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם את מחנה מצרים. ויסר את אפן מרכבתיו וינהגהו בכבדת ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים" (שמות יד, כד?כה).

[6] "ויט משה את ידו על הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו ומצרים נסים לקראתו וינער ה' את מצרים בתוך הים. וישבו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים לא נשאר בהם עד אחד" (שמות יד, כז?כח).

[7] "וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו" שמות יד, לא).

[8] "לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים, [...] באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא, אמר להן הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני?" (בבלי, סנהדרין לט, ב).

[9] שמות טו, א.

[10] שמות טו, א?יט.

[11] שמות טו, יח.

[12] שמות טו, כ?כא.

[13] "והא לא חזו! אמר רבי תנחום: כרס נעשה להן כאספקלריא המאירה וראו" בבלי, סוטה ל. ב; לא, א.

[14] שמות טו, יח.

[15] "ופרעה הקריב, וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'.

ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר? מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים? הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו ונעבדה את מצרים כי טוב לנו עבד את מצרים ממתנו במדבר" (שמות יד, י?יב).

[16] "ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר" (שמות טו, כב).

[17] "ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם" (שמות טו, כג).

[18] שמות טו, כד.

[19] "יספר הכתוב בגנותם כי באו בריב, ואין הכתוב מקפיד אלא על תלונותם, אבל על פרט אומרם מה נשתה לא יקפיד ה' אם היו אומרים כדרך שואל חסרונו" (אור החיים לשמות טו, כד).

"היה ראוי שיתפללו אל ה' שיתן להם מים, והם באו בתרעומות על משה, שזה סימן שלא היה לבבם שלם עדיין" (מלבי"ם לשמות טו, כד). "מה נשתה - שאלה המביעה כאן רוגז ותרעומת [...] כל שלושת הימים שהלכו  במדבר עד כאן לא התרעמו, משום שהאמינו במשה וקיוו שיביאם אל מקום מים טובים. אולם לאחר שהלכו שלושה ימים במקום שאין מים כלל, ולבסוף באו אל מים שאינם רואיים לשתיה, נשברה רוחם, והתרעמו על משה. ומסתבר, שטענו כנגדו, שאינו בקי בדרכי המדבר ושהוליכם בדרך לא טובה" (עמוס חכם, ספר שמות א, ירושלים תשנ"א, עמ' רצ).

[20] שמות טו, כה.

[21] "ויתפלל לפני יי" (כתר יונתן לשמות טו, כה).  "משה התפלל בקול רם ובבכי אל ה'" (עמוס חכם, ספר שמות א, ירושלים תשנ"א, עמ' רצ).

[22] "ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים" (שמות טו, כה).

[23] שמות טו, כז.

[24] "ויסעו מאילם ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים" (שמות טז, א).

[25] שמות טז, ב?ג.

[26] "ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו" (שמות טז, ד). "ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה" (שמות טז, יג).

[27] שמות יז, א.

[28] שמות יז, ב?ג.

[29] שמות יז, ב.

[30] שמות יז, ד.

[31] "ויאמר ה' אל משה עבר לפני העם וקח אתך מזקני ישראל ומטך אשר הכית בו את היאר קח בידך והלכת. הנני עמד לפניך שם על הצור בחרב והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם ויעש כן משה לעיני זקני ישראל" (שמות יז, ה?ו).

[32] שמות טז, יא?יב.

[33] שמות טז , ד.

[34] שמות יז, ב.

[35] שמות יז, ז.

[36] שמות טו, יח.

[37] לאה גולדברג, לילה.

[38] אברהם שלונסקי, זה לזה.

[39] לאה גולדברג, עצי זית.