הגדרה
מחלת האוסטאופורוזיס היא אחד המצבים הגופניים הקשורים בהזדקנות, ושכיחותה הולכת ועולה עם הגיל. מקור שם המילה "אוסטיאופורוזיס" לקוח מהשפה היוונית, ומשמעותו "עצם מחוררת", 'אוסטיאו' – עצם, 'פורוזיס' – מחוררת. ארגון הבריאות העולמי הגדיר את מחלת האוסטיאופורוזיס כהפרעה מערכתית של השלד, המאופיינת באיבוד מסת העצם (במרכיביה האורגניים והמינרליים) ובהידרדרות מבנה רקמת העצם, הגורמת לעלייה בשבירות העצם . הירידה במסת השלד והפגיעה במבנה הארכיטקטוני של העצם נגרמות כתוצאה מפגיעה בכמות המינרל בעצם ובמסה החלבונית.
אוסטיאופורוזיס מוגדרת על פי ערכי צפיפות העצם ביחס לשיא מסת העצם הצפויה במבוגרים-צעירים. מצב תקין הוא צפיפות עצם של עד סטיית תקן אחת מתחת לשיא מסת העצם. צפיפות עצם של יותר מסטיית תקן אחת, אך פחות משתיים וחצי סטיות תקן מתחת לשיא מסת העצם, מהווה מצב של אוסטיאופניה. צפיפות עצם של יותר משתיים וחצי סטיות תקן מתחת לשיא מסת העצם מהווה מצב של אוסטיאופורוזיס.
אפידמיולוגיה
ההערכה היא שאחת מכל שלוש נשים, לעומת אחד מכל שניים עשר גברים, יסבלו מאוסטיאופורוזיס בשלב מסוים בחייהן. כ-23% מקרב הנשים מעל גיל 50 בארה"ב מאובחנות באוסטיאופורוזיס, ובקרב 50% נמצאה צפיפות עצם דלה (אוסטאופניה). כ-% 35 מקרב הנשים המאובחנות באוסטיאופורוזיס צפויות לסבול משבר לפני הגיען לגיל 70, וכ- % 60 צפויות לסבול משבר במהלך חייהן .
שכיחות השברים האוסטיאופורוטיים עולה עם הגיל. השברים הטיפוסיים לאוסטיאופורוזיס הם שברי חוליות, שבר צוואר הירך ושבר רדיוס דיסטלי (שורש כף היד), זאת מאחר וסוג העצם באזורים הללו מאופיין במבנה דק וספוגי ובקצב איבוד עצם המהיר יותר מיתר האזורים בגוף . הסיכוי לאירוע של שבר אוסטיאופורוטי במהלך חייה של אישה אמריקאית מעל גיל 50 הוא 17.5% לשבר בירך, 15.6% לשבר בעמוד השדרה ו-16% לשבר באמה . לנתונים אלה חשיבות מיוחדת לאור העובדה כי בשנת 2015 כ-50% מהנשים בארה"ב תהיינה מעל גיל 45.
שבר צוואר הירך הוא השבר הבעייתי ביותר מבחינת תמותה ותחלואה בקשישים, הוא הגורם ליותר ימי אשפוז ממחלות שכיחות, כמו התקפי לב, סוכרת ומחלות ריאה. פחות משליש מהחולים יחזרו למצב תפקודי קודם וביתר תהיה ירידה בניידות ונכות, וכתוצאה מכך ירידה באיכות החיים ועלייה בתחלואה. התמותה בתוך השנה הראשונה לאחר השבר היא כ – 20%. בשנת 1989 דווח כי אחוזי התמותה משבר בצוואר עצם הירך בקרב נשים לבנות בארה"ב זהה לאחוזי התמותה מסרטן השד.
שכיחות שבר צוואר הירך עולה באופן אקספוננציאלי עם הגיל. בהתאם לכך, השכיחות מוכפלת עם עלייה של חמש שנים בקבוצת הגיל. שברים בחוליות הינם שברי דחיסה. שני שלישים מהם אינם סימפטומטיים, כנראה בשל ההתפתחות הדרגתית שלהם. השברים עלולים לגרום לכאבים, לעיוותים ולאיבוד גובה. עלולה להתפתח קיפוזיס גבית הגורמת, בנוסף לבעיה אסתטית, להפרעה במערכת העיכול ובמערכת הנשימה, לדיכאון ולעלייה בתמותה. לנשים שסבלו משבר בחוליה יש סיכוי לחוות שבר נוסף בחוליה בשנה הקרובה הגבוה פי חמישה מנשים שלא היה להן. כמו כן, נמצא ששבר בחוליה מעלה סיכון לשבר צוואר הירך.
מטרת הטיפול באוסטיאופורוזיס הינה בעיקר מניעת שברים. מטרה זו מושגת על ידי הפחתה בגורמי הסיכון לשבר ואם יש צורך, על ידי טיפול תרופתי אקטיבי. בנשים ללא שבר, הערכה וקביעת הטיפול יעשו על סמך חומרת הירידה בצפיפות העצם ובהתחשב בכלל גורמי הסיכון הקיימים. בנשים שחוו שבר אוסטיאופורוטי, על הטיפול להיות אינטנסיבי, במטרה למנוע שברים נוספים בזמן הקצר ביותר. הטיפול התרופתי נמצא יעיל בהפחתת ההסתברות לשברים בעיקר בחוליות. על אף הידע המצטבר, עדיין מספר רב של אנשים הצפויים ללקות באוסטיאופורוזיס אינם מאובחנים ומטופלים.
