סכנה בגן השעשועים ? על פציעות ילדים 

אין זו סוד כי רובם המכריע של גני השעשועים בישראל אינם עומדים בתקנים ישראליים ועל אחת כמה וכמה בתקנים בינלאומיים. רובם של גני השעשועים אינם בפיקוח כלל ומהווים מקור סכנה ממוקד לילדים במקום להוות מום בטוח למשחקים. רבים נפצעים מדי שנה אגב משחק תמים באותם גני השעשועים ולרוב מגבים בתי-המשפט את ההורים בהליכים המשפטיים המתנהלים כנגד הרשויות בשל כך.

במקרה שהיה[1] נפגע ילד בן 7 שעה ששיחק על גבי מגלשה בגן ציבורי בשכונת גילה בירושלים. באותו מקרה עלה התובע על מתקן עץ גבוה שבקצהו הותקן צינור מתכת לגלישה לקרקע. לגרסתו גלש מצינור המתכת למטה ונחבט בגופו בבטון החשוף שבתחתית העמוד בגובה פני הקרקע. שנים לאחר מכן, בהיותו בשנות העשרים, תבע הילד את החברה שהקימה את המתקן ותחזקה אותו.

מומחה רפואי מטעם בית-המשפט קבע כי בשל האירוע הוסבה לתובע, בשל הצלקת שנותרה בברכו, נכות רפואית-קוסמטית בשיעור של 10% וללא נגרמה כלל נכות תפקודית[2]. בית-המשפט התייחס לאחריות ההורים בפיקוח על הילד בקובעו כי:

"על הורה מוטלת חובת פיקוח על ילדיו. חובה זו משתנה על-פי נסיבות המקרה: גיל הילד, תנאי השטח, ואופי הסיכון[3]. גן משחקים צופן בחובו סכנות[4]. יש בו מגלשות ומתקני משחקים אחרים שניתן להיפגע מהם, במיוחד שמדובר בילד שהיה בעת האירוע בן 7 והוא אינו מסוגל להעריך את הסיכון שבהחלקה על צינור למשטח בטון. סכנה זו ניתן היה למנוע לו... (האם היתה - ת.ר.) מתלווה לתובע בדרכו לגן המשחקים. מחובתם של הורים לבדוק שמקומות שאליהם הם מרשים לילדיהם הקטינים ללכת הנם בטוחים[5]".

באותו מקרה ראה לנכון בית-המשפט להוסיף 3 הסתייגויות:

"היקף האחריות משתנה בהתאם לגיל הילד, למקום שאליו הוא הולך ובמידת הסיכון ובהוצאה הנדרשת למנוע את הסיכון[6]".

בית-המשפט העמיד את אשמה התורם של האם על שיעור של 20% מהנזק שהוסב לתובע וקבע לתובע פיצוי (יתרת 80% הנזק) בשיעור כולל של 220,000 - בתוספת הוצאות המשפט ושכ"ט עוד בשיעור 20% נוספים מסכום הפיצוי.

במקרה אחר[7] נפצעה ילדה בת 8, אשר נפגעה בגן משחקים עירוני הנמצא בתחום שיפוטה ואחריותה של עיריית עכו כאשר תוך כדי ריצתה בגן חדר לתוך עינה השמאלית ענף קוצני זקוף ובולט של שיח אשר גבל בחצר הגן. באותו מקרה הוסבה לתובעת פגיעה חמורה, עקב פציעה קודמת בעינה השמאלית, שהתבטאה בקרע בקרנית, צניחה של הרשתית ופגיעה בעדשה. בית-המשפט קבע באותו עניין כי להורי הילדה "אשם תורם" בשיעור של 50% משהניחו לילדה לשחק בגן שעשועים שאינו מתאים לגילה.

במקרה נוסף[8] נפגעה התובעת, בת 8 בעת האירוע, בהיותה רכובה על אופניה, כאשר נתקלה במהמורה בכביש פנימי בכפר מגוריה, איבדה שליטה על האופניים ונתקלה בארגז תקשורת שהיה בעברו השני של הכביש. באותו אירוע נחבלה התובעת בפניה, סבלה מחתכים ושברים בעצמות הפנים, אושפזה ונותחה. נגרמו לה פגיעות ששינו את מבנה האף, חסמו את דרכי הדמעות וכן גרמו לה לזיהום כרוני בדרכי הדמעות. התובעת עברה ניתוחים פלסטיים והיא תצטרך לעבור גם בעתיד ניתוחים נוספים. באותו מקרה נקבע כי בשל האירוע הוסבה לתובעת נכות בשיעור של 12%.

בית-המשפט קבע כי הכביש בו נפגעה התובעת, היה במצב תחזוקתי גרוע ביותר ובמידה גבוהה יותר מכבישים פנימיים אחרים. תחזוקת הכבישים והטיפול בענייניהם של התושבים, הינו באחריותה של הרשות המקומית אשר מחובתה לדאוג לקיומם של כבישים תקינים וסילוק מפגעים שיש בהם כדי לסכן את בטחונם ושלומם של התושבים עליהם היא אחראית ואשר לשם כך היא גובה מהם מסים. בית-המשפט אף סירב להטיל כל אחריות שהיא על הורי הילדה מאחר שלתובעת ולילדים בגילה אין כל מקום מוסדר בישוב כגן משחקים או כל מקום בילוי המיועד לילדים בגילה. בשל אותו מקרה חייב בית-המשפט את הרשות המקומית לשלם לתובעת סכום של כ- 260,000 - בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מהסכום הנפסק.

במקרה בו נפל ילד בן 6.5 במהלך משחק על מתקן משחקים אשר נמצא במתחם "חוצות המפרץ" בחיפה ושבר את ידו קבע[9] בית-המשפט לזכותו, לאחר שהפחית מהסכום 10% "אשם תורם" של הוריו, סך של כ- 65,000 - ובנוסף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 11% מהסכום שנפסק. זאת לאור העמדת נכות התובע בשל האירוע על שיעור של 10%.

במקרה בו שיחקה התובעת, בת 4.5 לערך, בלווית אמה בגן ציבורי שבשכונת מגוריה, החליקה, נפלה ונחתכה בכף ידה משברי זכוכית שהיו פזורים בדשא, פסק[10] בית-המשפט לזכותה פיצויים בסך 18,000 ?. זאת לאחר שקבע כי נותרה לה נכות בשיעור של 5% בשל הצלקת הקטנה שנותרה על כף ידה.

במקרה בו איבדה התובעת, בת 5.5 בעת האירוע, את ראייתה בעין אחת לאחר שנפגעה מברזל שהזדקר בגן שעשועים באזור מגוריה כאשר עליה משגיחה אחותה בת ה- 10, קבע[11] בי-המשפט כי נכותה התפקודית עומדת על 40%. באותו מקרה חייב בית-המשפט את הרשות המקומית לפצות התובעת בסך של כ- 870,000 - ובנוסף הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מהסכום הפסוק.

בתי-המשפט אינם מקלים עם הרשויות המקומיות והאחראים לתקינותם של מתקני השעשועים ופוסקים פיצויים ריאליים לילדים הנפגעים - ובצדק. עם זאת, מתייחסים בתי-המשפט גם לאחריות ההורים בפסיקת הפיצוי - כאות לכך שרשלנות מתקיני ומתחזקי המתקנים אינה פוטרת את ההורים מחובתם להשגיח כראוי על ילדיהם.

______________________________________________________________________

[1] ת.א. 1535/96 (מח'-י-ם) אוחנה נ' מדינת ישראל ואח', פסק-דינו של כב' השופט משה רביד

[2] ראו לעניין נכות בגין צלקת שאינה תפקודית ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג, פ"ד מג(1) 137, 152; ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792, 799

[3] ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן, פ"ד נ(2) 111, 125; ע"א 310/89 כהן נ' לנטוש, פ"ד מו(1) 402, 4051

[4] ע"א 343/74 גרובנר נ' עירית חיפה, פ"ד ל(1)141, 157

[5] ע"א 621/71 נחום קטין נ' עירית ראשון לציון, פ"ד כו(2) 751, 753; ע"א 441/59 אגד (א.ש.ד.) אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, נ' אראמי, פ"ד יד 1302, 1304

[6] ע"א 587/73 שאולי נ' מזרחי, פ"ד ל(1) 533,537; ע"א 343/74, עניין גרובנר הנ"ל, עמ' 158 ואילך; ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1), 113, 131-132

[7] ת.א. 3948/01 (שלום-קריות) סלאמה חנאן (קטינה) נ' עיריית עכו ואח', פסק-דינו של כב' השופט ערן נווה מיום 21/11/02

[8] ת.א. 3529/01 (שלום-עפולה) חרדאן מרים חאתם נ' מועצה מקומית בסמ"ה, פסק-דינה של כב' השופטת ג'אדה בסול מיום 18/10/04

[9] ת.א. 21386/00 (שלום-חיפה) שמאי נ' שמאי ואח', פסק-דינו של כב' השופט רץ חרסונסקי מיום 12/9/03

[10] ת.א. 22021/98 (שלום-י-ם) בת אל כהן (קטינה) נ' עיריית י-ם, פסק-דינו של כב' השופט א. פרקש מיום 25/8/00

[11] ת.א. 12474/96 (שלום-חיפה) יעל גוטריימן (קטינה) נ' עיריית עכו, פסק-דינו של כב' השופט יצחק כהן מיום 14/2/00