"אפשר לומר שתפיסתך היא בגדר 'תפסת מרובה - לא תפסת.'" "הגדרה נאה הבאת למצב.", "נהרסה הגדר הטובה", "יצא נכלל גדר טמא." - מה משותף לכל הביטויים הללו? בכולם מופיע השורש גד"ר ולא בכדי.
במה דברים אמורים?
השורש גד"ר מציין בעברית גורם מפריד בין א ל?ב. הגורם המפריד הזה עשוי לבוא באופן פיזי?ממשי בצורת מחיצה, קיר או יריעה מפרידה אחרת, או באופן מושאל (מטפורי) - מעין בידול בין משמעויות וייחודן. במובן הראשון נשתמש במילה "גדר" ובמובן המושאל - "הגדרה" ו"בגדר".
רוצה לומר: הגודר (או המגדר, אם תרצו) את גינתו מקים סביבה מחיצה התוחמת ומפרידה אותה מהשטחים הגובלים/הסמוכים לה, והמגדיר הגדרות מציב גדר דמיונית, מחיצה סמנטית שתוחמת במילים את המוגדר (למשל מילה, משפט).
ומהו אותו "בגדר" של "זה בגדר טעות" או גדר שב"יצא נכלל גדר טמא"? לשון הגדרה ותיחום יש כאן - בגדר טעות = תחימת הדברים שאמרת בגדר של "טעות" ו"גדר טמא" - תחימת (או שיוך) בעל החיים הנדון בתוך קבוצת הטמאים.
תהליך דומה חל גם במקבילה הארמית לגדר, הלוא היא סייג. סייג היא גדר, ואני מניח שכולכם מכירים את הביטויים "עשו סייג לתורה!", "סייג לחכמה - שתיקה" ואפילו "סוגה בשושנים" - ביטויים הבאים לבדל דבר א מ?ב, ובמילים אחרות - להציב מחסום, גדר דמיונית. "עשו סייג לתורה!" מתכוון ל"עשו גדר לתורה", כלומר תתחמו את התורה בתחום סגור (מוגדר, אם תרצו), "סייג לחכמה - שתיקה" מתכוון "גדר לחכמה - שתיקה", כלומר תציבו חיץ בין טיפשות לחכמה, והחיץ הזה הוא השתיקה - השותק נראה חכם ו"סוגה בשושנים" היא "גדורה בשושנים".
משאומצה המילה סייג אל תוך העברית, נוצרו גם פעלים: מסתייג - מביע התנגדות, מתבדל מהכלל; לסייג - להציב גבול, לחצוץ חיץ, להגביל; מסיג -חסום, מאופק, חסום, וייתכן שאף: נסוג (שורש סו"ג!) - נרתע, שב על עקביו (הקים מעין מחסום דמיוני המבדיל בינו לסביבה).
יאיר בן-חור, עורך לשון
