סיפור המקרה:
יבואן הגיש תביעה כספית כנגד מחסן רשוי בנוגע לשני אירועים. האירוע הראשון מתייחס לסחורה שאוחסנה אצל המחסן, הוכרזה כסחורה בלתי נתבעת (סב"ן) ונמכרה במכרז לצד שלישי. היבואן טען כי המחסן לא הודיע לו על הכוונה למכור את הסחורה כסב"ן, ודרש פיצוי הכולל הן את עלות הסחורה, הן את אובדן הרווחים וכן השבת דמי אחסון. האירוע השני מתייחס לסחורה אשר לטענת היבואן עוכבה על ידי המחסן שלא כדין כאמצעי לחץ לפרעון חוב אחסנה, וכתוצאה מהעיכבון שלא כדין לא יכל היבואן להחזיר את הסחורה לספק. לגבי סחורה זו תובע היבואן את עלות הסחורה.
פסק הדין:
הסחורה שנמכרה כסב"ן
בית המשפט ניתח את הוראות התאמ"ו (תדריך אגב המכס ומע"מ – נוהל של רשות המכס) ומצא כי המחסן מחויב לשלוח הודעה בדואר רשום לבעל הטובין לפי הכתובת האחרונה הידועה, ובה יודיע שהטובין הוכרזו כסב"ן. מטרת המשלוח בדואר רשום הינה לוודא כי בעל הטובין יידע על מכירת הטובין הצפויה. בית המשפט מצא כי המחסן לא הוכיח שההודעה בדבר מכירת הטובין הצפויה כסב"ן נשלחה בדואר רשום, ואף לא הוכיח שהיבואן ידע בפועל על מכירת הטובין הצפויה (מאחר ומטרת משלוח ההודעה בדואר רשום הוא שבעל הטובין ידע על המכירה, הרי שאם מוכח שבעל הטובין ידע על המכירה, אין עוד חשיבות לשאלת המשלוח בדואר רשום).
בית המשפט הדגיש את חשיבות הודעת הסב"ן, ואת חשיבות המשלוח בדואר רשום, נוכח המשמעויות הכלכליות שיהיו למכירה כזו על בעל הטובין.
בהתאם, קבע בית המשפט כי המחסן אחראי כלפי היבואן בכך שלא שלח אליו הודעת סב"ן בדואר רשום ובכך שלא הפנה תזכורת עדכנית בכתב.
עם זאת, קבע בית המשפט כי יש לייחס אשם תורם בשיעור של 50% ליבואן, מאחר ועל בעל טובין לעקוב באופן עקבי ושוטף אחר מצב הסחורה, תקופת האחסנה ותשלומי המכס.
בכל הנוגע לסכום הפיצוי, קבע בית המשפט, כי הפיצוי ישולם עבור ערך הסחורה בלבד (בניכוי 50% אשם תורם). בית המשפט קבע כי אין לפצות את היבואן עבור אבדן רווחיו מן הטעם שהיבואן לא הוכיח את נזקו, שכן היבואן לא הציג הצעות מחיר או פניות קונקרטיות של לקוחות שביקשו לקנות את הסחורה, אלא מחירון כללי בלבד, ובכך אין די. בנוסף, הסחורה הושמדה על ידי המכס בטענה שהינה מזויפת, באופן שהיבואן לא הוכיח שהסחורה היתה כשרה למסחר עתידי. בית המשפט גם קבע כי אין להשיב ליבואן את דמי האחסון, שכן שירותי האחסון ניתנו בפועל על ידי המחסן (גם אם בסופו של דבר הסחורה הנכרה כסב"ן).
עכבון סחורה על ידי מחסן רשוי
בית המשפט קובע, כי זכות העיכבון של המחסן כלפי סחורה מוגבלת לחוב הנובע מסחורה זו. אם קיים חוב דמי אחסנה בגין סחורה מסוימת, ניתן לעכב בגין חוב זה רק את הסחורה שיצרה את החוב ולא סחורות אחרות אשר לגביהן אין חוב. בית המשפט קבע, כי חייבת להיות זיקה בין הטובין המעוכבים לבין העסקה נשוא הטובין. בענייננו לא היה קשר בין הסחורה שעוכבה לחוב, ולכן העכבון הוטל שלא כדין. היבואן הוכיח, כי הטובין היו פגומים והוא ביקש להחזירם לספק וכתוצאה מהעכבון לא יכול היה לעשות כן, ולכן איבדו הטובין את ערכם. בהתאם חוייב הנתבעת המחסן לשלם ליבואן את ערך הטובין שעוכבו שלא כדין.
ת"א 7743/03 אס.די.אר שריון יבוא ושיווק בע"מ נ` דקל מחסני ערובה, בית משפט השלום בראשון לציון.
