על פי הלכת קמור של בית המשפט העליון (ע"א 6080/97), מס ששולם אגב מחאה יוחזר ליבואן רק אם היבואן יוכיח כי לא כלל את המס במחיר המכירה לקונים. אם היבואן לא יצליח להוכיח כן, לא יוחזר לו המס, גם כאשר ברור שהיבואן צודק במחלוקתו מול רשות המכס.
פסק הדין בענין קמור התייחס לשאלה כיצד יוכל היבואן להוכיח שלא גלגל את המס על הקונים, וקבע שההוכחה אינה יכולה להיות בדרך של אומדן, וגם לא ע"י הצבעה על מדיניות מחירים, אלא בראיות.
מהו אותן ראיות שיש להביא? פסק הדין בענין קמור לא קבע קריטריונים בענין זה. ככל הנראה, יצטרך היבואן להוכיח, באמצעות מסמכים, את עלויות היבוא שלו, את מחירי המכירה שלו, ואת שיעור הרווח לאותם טובין. היבואן יוכל להראות שרווחיות מתאפשרת רק אם המס אינו נכלל המחיר. היבואן יוכל גם להשוות את שיעור הרווח על אותו מוצר למוצרים אחרים ולהראות על מדיניות תמחור אחידה שלא הביאה בחשבון את שיקולי המס. היבואן יוכל גם להראות כי תנודתיות בשיעור המס על אותו מוצר לא הובילה לשינוי במחיר המכירה.
פסק הדין בענין קמור התייחס לתיאוריות כלכליות הטוענות כי בשוק מחירים תחרותי כל מס מגולגל רק באופן חלקי על הקונה וחלקו האחר נספג על ידי המוכר. לפי תיאוריות אלו, כאשר יוכח כי מדובר בשוק בשוק תחרותי הרי שתהיה בכך הוכחה כי רק חלק מהמס גולגל. פסק הדין בענין קמור לא שלל, עקרונית, אפשרות זאת, אלא, שכאמור לעיל, היבואן יידרש להוכיח בראיות מהו סכום המס שלא גולגל על הקונים.
בענין זה נציין כי לפני שניתן פסק הדין בענין קמור קבע בית המשפט המחוזי בנצרת, בענין פלב"ם, כי גם כאשר העוסק מגלגל את המס על לקוחותיו אין הוא מתעשר במלוא גובה היתר שכן העלאת המחיר, בשוק תחרותי, מביאה לירידה במכירות. מכאן קבע בית המשפט המחוזי בענין פלב"ם כי על מנת להוכיח אי גלגול (או כדי להקים חזקת אי גלגול) ולזכות בהשבת המס, די לעוסק אם יראה שהטובין שבגינם שולם היתר שייכים לענף שפועלים בו מספר מתחרים, ושהטובין אינם בעלי ביקוש קשיח (דהיינו, שאינם מהסוג שהעלאת מחיריהם אינה פוגעת בהיקף המכירות). על פסק הדין בענין פלב"ם הוגש ערעור, הנדון בימים אלו בבית המשפט העליון בירושלים, ויש להניח כי לדברים שנפסקו בענין קמור תהיה השפעה גם על ענין זה.
לאחרונה נדרש שוב בית המשפט המחוזי בנצרת, הפעם - בענין מראפ מכשירים אוטומטיים בע"מ (ת.א. 537/99, פסק דין מיום 9.2.04), לשאלה כיצד יוכל היבואן להוכיח שלא גלגל את המס על הקונים. באותו מקרה טען היבואן כי התחייב בפני לקוחותיו, במכתב, לגבי מספר מוצרים, כי אם יקבל את המס בחזרה - ישיב את המס ללקוחות. לגבי מוצרים אחרים, טען היבואן כי לא כלל את המס במחיר המכירה.
בית המשפט לא קיבל את עמדת היבואן, תוך שהדגיש מהן הראיות הנדרשות מהיבואן לצורך קבלת המס.
אשר לאותה התחייבות להשיב את המס אל הקונים - בית המשפט, במישור העקרוני, היה מוכן לשקול השבת המס ליבואן במקרה זה, אולם קבע כי היבואן לא הוכיח שאכן ניתנה התחייבות כזאת. בית המשפט קבע כי
"מעבר לכך שלא הוכח ולו בראשית ראייה מי מהלקוחות, הנמענים באותם מכתבים, קיבל את המכתב בפועל, אף לא הוכח עצם קיומם של הלקוחות הנ"ל עובר לניהול ההוכחות, והסתמכותם על כך שיקבלו את החזר המס, אם וכאשר תזכה התובעת בתביעתה. ....
מעבר לכך התובעת לא הביאה כל ראיה ממשית לתמיכת טענתה כי מדובר בהתחייבויות כספיות אמיתיות שלה כלפי לקוחותיה. איש מהלקוחות הנ"ל לא הובא כאמור להעיד, וספרי החשבונות של התובעת, מהם היה ניתן ללמוד כי התחייבויות אלו רשומות כדין בספריה, לא הוצגו"
נציין כי נכונותו העקרונית של בית המשפט המחוזי בנצרת לבחון את השבת המס ליבואן אם הלה היה מחזיר את המס ללקוחות הסופיים - עולה בקנה אחת עם דבריו של בית המשפט העליון בענין טמפו. באותו ענין, הביע בית המשפט העליון את חוסר שביעות רצונו מהמצב שבו המס נותר בידי המדינה, והעיר כי "ראוי היה שהרשות תמצא דרך להשיב את הכספים שנגבו שלא כדין באופן שיגיעו לציבור ששילם את המחיר שכלל את מס היתר".
אשר למוצרים אחרים, לגביהם טען היבואן כי לא כלל את המס במחיר המכירה, קבע בית המשפט כי מדובר בהצהרה כללית שאין לה תמיכה בחומר הראיות:
"לא הובא בפני בית המשפט כל תחשיב מפי בעל מקצוע המציג את מחיר המכירה של המנגנונים הנ"ל, את סכום המס ששולם על ידה, את החישוב המדוייק המראה את היחס בין מחיר המכירה של כל מנגנון ומנגנון שהיה ברשותה לבין המס ששולם, חישוב ממנו היה ניתן ללמוד כי סכום המס אכן נספג על ידי התובעת כטענתה".
לסיכום: הרוצה לקבל מס ששולם ביתר יוכיח את אי גלגול המס בראיות ממשיות, כפי שפורט לעיל. טענות והצהרות כלליות לא יספיקו.
ת.א.537/99 (נצרת), מראפ מכשירים אוטומטיים בע"מ נ` מדינת ישראל, פסק דין מיום 9.2.04
