תיקוני חקיקה - פקודת המכס-מספיחי התוכנית הכלכלית - הקשחה והחמרה של הוראות בפקודת המכס
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

תיקוני חקיקה - פקודת המכס-מספיחי התוכנית הכלכלית - הקשחה והחמרה של הוראות בפקודת המכס 

מאת    [ 03/07/2007 ]
מילים במאמר: 1855   [ נצפה 3673 פעמים ]

 
 

תיקוני חקיקה - פקודת המכס


העברת התוכנית הכלכלית בכנסת (1.6.03) שימשה לרשות המכס הזדמנות לביצוע תיקוני חקיקה בפקודת המכס, ולטובת הקוראים, נסקור בקצרה את עיקרי השינויים. למי מהקוראים שלא יוכל לעמוד בפיתוי וירצה כבר עתה לדעת "לאן הרוח נושבת", נספר כי מדובר בהקשחה והחמרה קיצוניות של הוראות ענישה וגביה בפקודת המכס.

1. כללי

 תחילתו של העניין בתזכיר חוק לתיקון פקודת המכס שהוכן על ידי משרד האוצר והופץ בחודש אוקטובר 2002.

התזכיר הסביר כי מטרת התיקון הינה "לסייע במלחמה נגד הברחת סיגריות ומוצרי טבק אחרים שהפכה למכת מדינה". על פי התזכיר, "מוצרי טבק ככלל וסיגריות בפרט הם מוצרים עתירי מסים. לפיכך הרווח הכספי הנובע למבריחיהם הוא רב. מאידך העונשים הקבועים היום בפקודת המכס כנגד המבריחים הם קלים ויכולת ההרתעה מוגבלת".

על אף הדברים הברורים הנ"ל, חלקים ניכרים של התיקון אינם חלים על סיגריות ומוצרי טבק בלבד, אלא על כלל הטובין המיובאים, לכלל הטובין המיובאים, ומהווה החמרה משמעותית של אמצעי הענישה הפליליים (עבירות ועונשיהן) והאזרחיים (תפיסה, חילוט והחרמה) במקרה של הברחת טובין, וכן מתן סמכויות גבייה מרחיקות לכת לרשויות המכס .

2. סעיף 53 לפקודת המכס - הגשת מצהר עד 24 שעות לפני בואה של האוניה לנמל

על פי התיקון, קברניט האוניה יהיה חייב להגיש תסקיר על האוניה ומטענה ומצהר כניסה על הטובין עד 24 שעות לפני בוא האוניה לנמל (בנוסח שלפני התיקון המועד היה 24 שעות לאחר בוא האוניה לנמל).

התיקון מתעלם מקיומם של נמלים רבים הממוקמים בסמיכות למדינת ישראל, כדוגמת נמלי קפריסין, מרסין (תורכיה) ופורט סעיד (מצרים) אשר ההפלגה מהם לישראל נמשכת שעות מועטות. לגבי יעדים אלו, הגשת תסקיר ומצהר עד 24 לפני בוא האוניה לנמל בישראל הינה דרישה בלתי אפשרית.

לדעתנו, ראוי לשנות את התיקון, ולקבוע כי במקרה שבו נמל ההטענה האחרון של האוניה מרוחק פחות מ - 36 שעות הפלגה מהנמל, יש להתיר להגיש את התסקיר והמיצהר עד 24 לאחר בוא האוניה לנמל.

3. סעיף 190 לפקודה - הודעה על תביעה להחזרת התפוס תוך 7 ימים

סעיף 190 דן בתפיסת טובין. בנוסחו הקודם קבע הסעיף כי אדם שמידו נתפסו הטובין או בעל הטובין צריך למסור לרשות המכס תוך חודש ימים ממועד התפיסה, הודעה כי הוא תובע את החזרת הטובין שנתפסו. באם לא נעשה כן נחשבים הטובין למוחרמים ורשות רשאית למכרם.

התיקון קובע כי ביחס לטובין מסויימים יקוצר משך הזמן העומד לרשות בעל הטובין או האדם שמידו נתפסו הטובין למסור הודעה כנ"ל לכדי 7 ימים בלבד.

לדעתנו, תיקון זה אינו ראוי, משני טעמים עיקריים:

ראשית, תקופת 30 הימים נועדה לאפשר לבעל התפוס/המחזיק בתפוס לפנות לסוכן המכס ו/או לעו"ד לקבלת מלוא המידע על זכויותיו. תקופה של שבעה ימים הינה תקופה קצרה ביותר, והיא אינה מספיקה להגיש הודעה על תביעת התפוס, בייחוד באותם מקרים שבהם הטובין לא נתפסו כשהם בידי בעל הטובין, אלא בידי המחזיק בהם. חשוב להדגיש כי אם לא תינתן הודעה תוך שבעה ימים, הטובין יהפכו למוחרמים. החרמת הטובין מוציאה, באופן סופי ומוחלט, את הטובין מרשות בעל הטובין או המחזיק בהם. משמעותה של ההחרמה הינה פגיעה חמורה בקניינו של אדם, ולכן יש להותיר את משך הזמן להגשת הודעה על חודש ימים ולא לקצרו.

שנית, בעוד שמטרת התיקון היתה לסייע במלחמה כנגד הברחת סיגריות, לשון התיקון מתייחסת ל"סוגי טובין מסויימים", דבר שיאפשר לרשות המכס להחיל את לוח הזמנים המקוצר לא רק על סיגריות אלא על טובין רבים נוספים.

היועץ המשפטי לאגף המכס, בסקירה שהוציא לאחר העברת התיקון בכנסת, סיפק את קריאת הכיוון העתידית: "יש לגבש בעניין זה את המדיניות ולהמליץ למנהל על סוגי טובין שיקבעו לצורך הפעלת הסעיף. מטרת התיקון היתה לפתור את בעית הסיגריות במעברים, אך ניתן להחילו גם על סוגי טובין נוספים" (ההדגשה נוספה).

אנחנו מצידנו זוכרים היטב כי התיקון המוצע נועד להילחם בנגע הברחת הסיגריות, כדברי התזכיר. במידה ורשות המכס תרחיב את השימוש בסעיף זה, נתריע על החריגה מתכלית התיקון. רשמנו לפנינו גם את דבריו של היועץ המשפטי לאגף המכס בהמשך: "יש להפעילו (את התיקון - ג.נ.) בצמצום לאור הפגיעה הקיימת בו בזכות הטיעון של האזרח".

4. סעיף 203 לפקודה - הטלת קנס על אוניה שקיבולה מעל 250 טון

סעיף 203(א) דן בחילוט כלי שיט (דהיינו תפיסת כלי השיט בתור מחולט) שהקיבול הרשום אינו עולה על 250 טון. כלי שיט כאלו יחולטו, בין היתר, אם הם שימשו בהברחה, או אם שימשו ביודעין להוביל שלא כדין טובין מוברחים או מחולטים.

סעיף 203 (ב) מתייחס לכלי שיט בעלי קיבול העולה על 250 טונות, ומאפשר להטיל קנס על בעל האוניה באותן נסיבות המתירות חילוט של כלי שיט שבסעיף 203(א).

התיקון עידכן את שיעור הקנס המופיע בסעיף 203(ב), באופן שבעל אוניה שמעל 250 טון ייקנס במקרה של הברחה בשיעור של עד 1,500,000 ש"ח (נכון להיום) או פי שלושה מגובה מיסי היבוא שהיו אמורים להיחסך.

התיקון גם קבע הליך של ערעור לבית המשפט על הקנס, כאשר אין בהגשת הערעור כדי לעכב את תשלום הקנס, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת.

לא רק בעת האוניה קשור לענין זה אלא גם, למשל, סוכן האוניה. על פי סעיף 1 לפקודה, בעל - לענין כלי שיט וכלי הובלה הינו "לרבות אדם הפועל כסוכנו של הבעל, או מי שהבעל הרשהו לקבל דמי הובלה או תשלומים אחרים המשתלמים בקשר לאותם כלי הובלה". המשמעות של תיקון סעיף 203(ב) הינה החמרה קיצונית של הענישה לא רק כלפי בעל אוניה שהבריחה טובין, אלא כלפי סוכן האוניה וגורמים אחרים שיתכן שאין להם כל קשר להברחת הטובין.

5. סעיף 211 לפקודה - החמרת הענישה בעבירת הברחה

סעיף 211 לפקודה קובע את עבירת ההברחה. התיקון מחמיר את העונש על עבירת ההברחה לשלוש שנות מאסר (במקום שישה חדשים), או קנס של כ - 300,000 ש"ח (נכון להיום) (ובמקרה של החזקת טובין מוברחים - גם תשלום פי שלושה מסכום מסי היבוא החלים על הטובין).

במסגרת התיקון הוסף סעיף הקובע ענישה חמורה יותר במקרה של הברחה בנסיבות מחמירות - מאסר של חמש שנים או קנס של 600,000 ש"ח (נכון להיום) (ובמקרה של החזקת טובין מוברחים - גם תשלום פי שלושה מסכום מסי היבוא החלים על הטובין).

למי מבין הקוראים שינסה להבין מה פירוש המונח "הברחה בנסיבות מחמירות" לא נוכל לספק הסבר ברור, אבל נוכל לספר לכם מה היועץ המשפטי של המכס חושב על כך: "יצוין, כי לא פורטו נסיבות מחמירות ספציפיות, והכוונה היא להפעיל סעיף זה בהברחות בסכומים גבוהים מאד, בארועים מתמשכים ונסיבות אחרות המלמדות על חומרת הנסיבות". נכון? לא נכון? מתאים? לא מתאים? אין ספק כי הדברים ייבחנו בעתיד על ידי בתי המשפט ואנו נעקוב אחרי התפחתות הדברים ונעדכן אתכם.

לסוכני המכס שמבין קוראינו, נספר כי כי הוראות העונשין עשויות לחול גם על סוכני מכס מכח הוראת סעיף 218 לפקודת המכס הקובע כי: "המסייע, המעודד, המיעץ  או  המביא  לביצוע  עבירה  על פקודה זו, או המעורב בו על ידי מעשה או מחדל, בכל דרך שהיא, אם במישרין ואם בעקיפין, רואים אותו כאילו עבר אותה עבירה ויהא בר עונשין בהתאם לכך".

 

בית המשפט העליון בענין למדן (ע"פ 5246/92 אברהם למדן נ` מדינת ישראל, פ"ד מז(3) 98) התייחס לסעיף זה וקבע כי: "כאשר נעברת עבירה על ידי פקיד או פקיד רשוי אצל סוכן מכס, לא נראה לי שיוכל  סוכן המכס לפטור עצמו מאחריות בגין אותה עבירה  בלי שיוכיח שהוא לא ידע על ביצוע אותה עבירה  ושהוא  נקט  באמצעים  סבירים כדי למנוע אותה".

תיקון סעיף 231א לפקודה - אימוץ סעיף סעיף 106ב מחוק מע"מ - הקניית סמכויות גביה חריגות למנהל כנגד בעלי תפקיד בחברה.

אם פעם תתבקשו לתת דוגמא לפתכם "מעט המחזיק את המרובה" תזכרו את סעיף 8 של התיקון החדש, שכל מה שכתוב בו הוא "בסעיף 231א, אחרי "106" יבוא "106ב"".

מה זה אומר? זה אומר שעל גביית מכס הוחל סעיף 106ב לחוק מע"מ, המקנה לרשויות המכס סמכויות גביה חריגות, ומאפשר, בנסיבות מיוחדות, לגבות מבעלי תפקידים בחברה חובות מכס של החברה. למשל, כאשר חברה מסרה ידיעה כוזבת כדי להחמק מתשלום מס, והוצאה לה בשל כך דרישת תשלום והדרישה נדחתה על ידי בית המשפט, רשאית רשות המכס לחייב בעל תפקיד בחברה לשלם את המס.

ומיהו בעל תפקיד בחברה? מי שהיה בתקופה הרלבנטית מנהל פעיל, שותף או בעל שליטה בחברה, אפ יש בידי רשות המכס ראיות לכאורה להוכיח שהמעשה נעשה הידיעתו של בעל התפקיד, אלא אם כן אותו בעל תפקיד הוכיח שהוא נקט את כל האמצעים הסבירים כדי להבטיח מניעת המעשה.

ומה אומר היועץ המשפטי לאגף המכס על כך? "זהו סעיף המקנה סמכויות חריגות למנהל ובהתאם יש להפעילו בזהירות. רשאי על כן אין להפעילו בשלב זה עד שיקבעו קריטריונים ברורים לכך ובאישור היועץ המשפטי לאגף".

אנחנו נבדוק מה יהיו "הקריטריונים הברורים" ונעדכן בהתאם.

6. הוספת 231ב לפקודה - החלת פקודת המסים (גביה) על גבית מכס

באגף המכס "נזכרו" לקבוע בפקודת המכס הוראת הסמכה מפורשת המחילה את פקודה המסים (גביה) על גביית מכס, וכפי שכתב על כך היועץ המשפטי לאגף המכס: "על מנת שלא להיזקק לאכרזה שמעמדה המשפטי פחות". התזכיר שהוציא משרד האוצר הסביר קצת יותר: "פקודת המסים גביה מופעלת ביחס למכס מכח אכרזת גביית מסים (מכס), תשט"ז-1956. … מוצע להחיל את פקודת המסים (גביה) בתוך פקודת המכס עצמה, כפי שנעשה לגבי מס ערך מוסף ומס קניה, על מנת ליצור את מלוא השקיפות ולתת את העיגון המשפטי המירבי להחלת פקודת המסים (גביה) על מכס".

אז מה באמת היה קודם? האכרזה של שר האוצר לא היתה מספיקה? רשות המכס פעלה שלא כדין?

נגלה לכם סוד: בית המשפט העליון בענין מלרן (בג"צ 346/86 מלרן אלקטרוניקה בע"מ נ` מנהל המכס והבלו, פ"ד מא(1) 225) קבע כי אין תוקף חוקי להחלת פקודת המסים גביה על גביית חובות מכס (להבדיל ממס קניה, מע"מ ותשלומי חובה).

בפסק הדין הנ"ל נקבע מפורשות כי אין די באכרזת גביית מסים (שהיא ברמת חקיקת משנה) אלא יש צורך בהוראות חוק:

"אין די לדעתי בצו של שר האוצר לפגיעה כזו בזכותו של נשום להביא את המחלקת בדבר חבותו או שעורה לבירור בטרם ינקטו נגדו בצעדי הגביה הקיצוניים שבפקודה. דרוש לכך דבר חקיקה שיאמר כך, בין במפורש ובין במשתמע".

באיחור של הרבה שנים, באה רשות המכס והסדירה את הענין. כדי שלא להלאות אתכם בפלפול המשפטי נציין רק כי רשות המכס נאחזה בפסק דין אחר של בית המשפט העליון, שהתייחס לגבייית ארנונה, ושממנו הסיקה רשות המכס כי די באכרזה של שר האוצר. עם זאת, רשות המכס חשה כי הבסיס המשפטי שעליה היא נשענת - חלש ביותר, והעדיפה לתקן את פקודת המכס.

אז נכון, כעת ניתן לגבות חוב מכס באמצעות פקודת המסים (גביה). זה טוב? זה רצוי? ממש לא. פקודת המסים (גביה) הינה דבר חקיקה מנדטורי המעניק לרשויות המדינה סמכות מנהלית לגביית מס ללא צורך בקבלת פסק דין של בית המשפט, להפעיל הוצאה לפועל עצמאית, תוך קבלת סמכות לפרוץ בכוח לבתי האזרחים ולהוציא מהם טובין. על פקודת המסים (גביה) נמתחה לא אחת בקורת חריפה, ונאמר כי יש לפרש את הוראותיה בצמצום לנוכח חוקי היסוד. ראוי היה, בעידן חוקי היסוד, כי לא ייעשה שימוש בפקודת המסים (גביה).

7. סיכום

פקודת המכס, הינה חיקוק מנדטורי משנות העשרים של המאה הקודמת, שהיקנה לרשות השלטון (הנציב העליון) סמכויות מנהלתיות רחבות ביותר כלפי נתיניו. בית המשפט העליון קבע מפורשות כי סמכויות רחבות הנתונות בחיקוק מימי המנדט לרשויות מנהליות, יפורשו בצורה צרה (ע"א 666/88 מדינת ישראל נ` מונוגיל תעשיות מזון בע"מ, פ"ד מו(4) 1).

אין לראות בעין יפה, וזאת בלשון המעטה, את הרחבת סמכויות התפיסה והחילוט והגבייה שניתנו לרשות המכס. לסמכויות רחבות אלו, המאפשרות לרשות המינהל להחרים טובין גם ללא הרשעה בעבירה, ולהפעיל מנגנון הוצאה לפועל עצמאי, ללא בית משפט, אין אח ורע בחקיקה הישראלית שנחקקה לאחר הקמת מדינת ישראל, וסמכויות אלו אינן עולות בקנה אחד עם חוקי היסוד של מדינת ישראל במאה ה - 21.

החמרת הענישה, שלכאורה נועדה לסייע במלחמה בהברחת הסיגריות, התבצעה באופן כוללני כלפי כלל הטובין, ונראה שלא היה צורך בפעולה כל כך גורפת.

אנו נעקוב אחרי התפתחות הדברים. נבדוק האם הרשות משתמשת בסמכויותיה באורח שקול ומידתי, או שמא נפרצו הגבולות, והרשות משתמשת בכוחה באופן שרירותי. נעקוב, נבחן, וכמובן - נעדכן.

 

עו"ד גיל נדל עוסק בתחום דיני יבוא ויצוא, מסי יבוא ומסים עקיפים, חוזים בינלאומיים, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני. עו"ד נדל מרצה בפורומים מקצועיים רבים כגון מכון היצוא, לשכת עורכי הדין, ארגוני סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים, איגוד שלכות המסחר ועוד. לעו"ד נדל מדור קבוע בעיתון "תעשיות", במגזין PORT 2 PORT, ובפרסומים נוספים. חומר נוסף מאת עו"ד נדל ניתן להוריד באתר האינטרנט, בכתובת http://www.nadel-law.co.il

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב