בית המשפט המחוזי בירושלים: הרמת מסך בין חברות לצורך גביית מס צריכה להיעשות בצמצום
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

בית המשפט המחוזי בירושלים: הרמת מסך בין חברות לצורך גביית מס צריכה להיעשות בצמצום 

מאת    [ 03/07/2007 ]
מילים במאמר: 1177   [ נצפה 2359 פעמים ]

 
 
עובדות המקרה:

חברת מקסימיני הוקמה בשנת 1996 ופעלה כזכיינית של ספק בלגי בשם Premaman שממנו ייבאה בגדי ילדים ותינוקות ואביזרים משלימים. מקסימיני נקלעה לקשיים ובמהלך שנת 2002 נסגרה, בעודה חייבת לספק למעלה משלושה וחצי מליון שקלים.

עוד לפני הפסקת הפעילות של מקסימיני, בחודש מרץ 2001, חתמה נציגת מקסימיני (לימים-מנהלת המערערת) על מסמך המאשר כי ידוע לה שרשות המכס מתכוונת לשלוח לאימות מול המכס הבלגי את תעודות המקור שנלוו ליבוא הבגדים, והתחייבה לשלם את הפרשי המיסים במידה ויתברר כי הטובין לא ענו על כללי המקור.

באוקטובר 2002 הוקמה חברת בי.אי.סי.סי, המערערת, שאף היא עוסקת בתחום בגדי הילדים. המערערת חתמה על הסכם זכיינות מול הספק, ועל הסכם שכירות של החנות שהועלה בעבר ע"י מקסימיני. בהמשך, נכסים שהוחזקו בידי מקסימיני הגיעו לידי המערערת, תוך שמקסי מיני לא קיבלה בעבורם תמורה.

במרץ 2004 הוציאה המשיבה, רשות המכס, הודעת חיוב למקסימיני, הדורשת ממנה לשלם הפרשי מיסים בגין יבוא טובין מהספק בשנים 2000 - 1999, מן הטעם שהטובין שהחברה ייבאה אינם עומדים בכללי המקור.

בתחילת ינואר 2005 הוציאה רשות המכס הודעה למערערת ובה נאמר כי מכח הוראות סעיף 106 לחוק מע"מ (שהוחלה על פקודת המכס (סע' 231 א')), בכוונת רשות המכס לגבות את חובה של מקסי מיני מחברת בי.אי.סי.סי. על כך הגישה בי.אי.סי.סי ערעור לבית המשפט המחוזי.

סעיף 106 לחוק מע"מ קובע כי "היה לחייב במס חוב סופי והוא העביר את נכסיו בלא תמורה, או העבירם למי שיש לו עמו יחסים מיוחדים בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו בישראל אמצעים לסילוק חוב, ניתן לגבות את החוב הסופי - (1) אם המעביר הוא חבר בני אדם- ממי שקיבל את הנכסים מאותו חבר בני אדם בנסיבות האמורות".

הסעיף מגדיר "חוב סופי" כתור: "חוב לפי חוק זה, שניתן לגבותו לפי הוראות פקודת המיסים (גביה)".

טענות הצדדים:

המערערת טענה כי לא נתבצעה כל העברת נכסים או פעולות בין חברת מקסימיני למערערת. לטענת המערערת, על פי הוראות הסכם הזכייניות שבין מקסימיני לספק, המלאי נשאר בבעלות הספק, והוא אשר העביר אותו לבי.אי.סי.סי לצורך פתיחת עסקיה. מנהל היצוא של הספק, מסר עדות על כך בפני בית המשפט. המערערת גם טענה כי לא נעשתה כל העברת פעילות בין מקסי מיני לבינה. עוד טענה המערערת כי אף אם ייקבע כי נעשתה העברת נכסים/פעילות בינה לבין מקסי מיני, הרי שלא היתה בכך כל התחמקות מתשלום חוב המס של מקסימיני, שכן הודעת החיוב נשלחה למקסימיני בחודש מרץ 2004 בעוד שהמערערת הוקמה כבר בסוף 2002 והחלה לפעול מאז, ואין זה מתקבל על הדעת, כי תתבצע הרמת מסך בין שתי החברות, באופן רטרואקטיבי, שעה שסגירת מקסימיני והקמת המערערת כלל לא נעשו לצורך התחמקות מתשלום מס (שטרם נוצר) אלא נעשו בשל קשיים כלכליים שמקסימיני נקלעה אליהם.

בהתאם לכך טענה המערערת כי פרשנותו הנכונה של סעיף 106 מורה כי ראשית צריך להתגבש החוב הסופי, ורק לאחר מכן צריכה להתבצע העברת הנכסים/הפעילות הנטענת. פרשנות זאת נתמכת, לטענת המערכת, גם בלשון החוק, גם בהיסטוריה החקיקתית שלו (דברי ההסבר להצעת החוק), וגם בתכלית של החוק מניעת התחמקות מתשלום מס תוך אי פגיעה בזכויות יסוד.

רשות המכס טענה מנגד, כי ניתן לפרש את לשון החוק באופן שהעברת הנכסים יכול שתתבצע לפני גיבוש החוב הסופי . רשות המכס טענה כי יש לפרש את החוק באופן מרחיב , על מנת להילחם ברעה החולה במשק הישראלי בה חברות יוצרות חובות לקופת המדינה, בעודן ממשיכות לפעול תחת כסות משפטית חדשה, ומאיינת את אפשרות הגביה לגביהן.

עוד טענה רשות המכס, בין היתר, כי התבצעה בפועל העברת נכסים לפעילות ממקסימיני למערערת, ואף צירפה לתשובתה לערעור חשבונית שהוציאה מנהלת המערערת למקסימיני במרץ 2003 לעניין רכישת מלאי ורכוש קבוע, אשר תמורתה לא שולמה.


פסק הדין:

בית המשפט קיבל את עמדת המערערת לפיה על החוב הסופי להתגבש לפני העברת הנכסים.

בכל הנוגע לשיקולים הלשוניים בפרשנות הסעיף, סבר בית המשפט כי שני הפירושים אפשריים: "הפירוש המוצע על ידי המערערת נשען על המקורות, ואולם השימוש של המחוקק בלשון אינו בהכרח נוקט אותם כללים. על פי המקובל בשעת הדיבור, גם לפירוש המשיבה יש יסוד בלשון".

אשר לכוונת המחוקק, מצא בית המשפט כי "ניכר רצון המחוקק בסוג זה של הוראות להתמודד עם תופעת ההתחמקות המכוונת ממש, וניתן להסכים כי תכלית זאת מתיישבת עם ידיעה על קיום החוב לפני העברת הנכסים שהותירה את השוקת ריקה". מצד שני, קבע בית המשפט "...לא מצאתי תימוכין לאפשרות שהסעיף בא להקל על גביית המס ונועד לפתור בעיה כללית של שינוי מסגרת הפעילות העיסקית מבלי שהגוף שפעל במסגרת הקודמת שילם את מיסיו".

למעשה, מצא בית המשפט קשיים בכל אחת מהעמדות שהוצגה לפניו. מצד אחד, "בחינת פירוש המשיבה מלמד כי הוא לוכד ברשת הסעיף גם מצבים שאין בהם התחמקות מכוונת, והקושי שהוא מעורר הוא, על כן, ברור כאשר נלכדים ברשת החוק גם מצבים שאין בהם כוונת התחמקות כלשהי וההעברה מתבצעת בשלב שבו לא נפתחה כל חקיקה ולא מתעורר כל חשד, מתעוררת השאלה-מה הטעם להחיל את הוראות סעיף 106 כשהדבר לא יביא לבלימת התחמקות ממס אלא אך ורק להצרת צעדיו של הנישום?" ....

מצד שני, כתב בית המשפט בספק דינו, כי "גם פירוש המערערת אינו נקי מקשיים. פירוש זה גורע מתחום אחיזת הסעיף סיטואציות הנכנסות לגדר תכליתו למנוע התחמקות. הטענה כי החוב חייב להיות סופי לפני ההעברה, בשל תכלית החוק למנוע התחמקות, אינה נותנת תוקף מלא לתכלית זו עצמה. זאת מאחר שניתן לתאר ללא קושי נסיבות שבהן יש ביד מנהל עסק להעריך בדרגה גבוהה ע הסתברות כי המצב יתפתח לעבר חוב מס אף כי החוב טרם הוטל ונדרש".

בסופו של דבר, בית המשפט הכריע לטובת עמדת המערערת בשל החשש בפגיעה בזכויות יסוד: "מאחר שאין ספק שמצבי התחמקות המובהקים הם אלה שבגדרם העברת הנכסים נעשית לאחר שהחוב ידוע וקיים, ולא קודם לכן.בנוסף, איני משוכנעת וכך גם לא נטען לפני, שפתרון כלל מצבי התחמקות צריך לבוא בגדרו של סעיף 106. דווקא במצב דברים זה , אני רואה לנכון להעדיף את פירוש המערערת, מאחר שפירוש המשיבה יש בו כדי לפגוע באופן משמעותי בזכויות הקניין...ערכי היסוד מצויים בגדר התכלית האובייקטיבית, וההנחה היא שמחוקק סביר אינו חותר לפגוע בהם".

לגופו של עניין, מצא בית המשפט כי לא היתה כוונת התחמקות מצד המערערת. בית המשפט קבע, כי אף לשיטת רשות המכס, מקסימיני העבירה את הפעילות והרכוש זמן רב לפני שנשלחה למקסימיני דרישת מס כלשהי. בדיקת המכס, שנעשתה בעניין תעודות המקור, אינה תורמת לעניין כוונת ההתחמקות, שכן כל עוד לא נפסלו התעודות, ידעה מנהלת המערערת כי התעודות אושרו ונחתמו על ידי רשות המכס הבלגית, ואף קיבלה מידע מרגיע מהספק.

יתרה מזו, משנקפו השנים ומנהלת המערערת לא קיבלה הודעה על תוצאות החקירה, לא לפני הקמת המערערת וגם לא לאחר מכן, (אלא רק במרץ 2004), יש להניח, כך קבע בית המשפט, כי בטחונה של מנהלת המערערת שהכל תקין- גבר, מה עוד שאימות תעודות מקור (יורו 1) צריך להיעשות תוך עשרה חודשים ממועד הפניה לרשות המכס הזרה.

בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי במועד הפסקת פעילות מקסימיני ותחילת פעילות המערערת לא היה בידי המערערת לצפות את קיום חוב המס ולא את שיעורו. בית המשפט התקשה למצוא יסוד לכוונה להבריח נכסים ולהתחמק ממס, ולמצוא טעם לתחולת סעיף 106 במקרה כזה, וקבע כי בית המשפט כי אין לגבות את חובה של מקסימיני מהמערערת והורה על ביטול הודעת הגביה שנשלחה מכח סעיף 106 לחוק מע"מ. לאור קביעה זאת, לא נזקק בית המשפט לדון בשאלת האם בפועל הועברו נכסים ופעילות ממקסימיני למערערת.

לפסק הדין חשיבות מרובה, שכן מדובר בפרשנות של הוראת חוק המשתרעת לא רק על חובות מכס כי אם גם על חובות מע"מ. פסק הדין מקרין גם על הוראות סעיף מקביל בפקודת מס הכנסה.

משרדנו ייצג את המערערת בפני בית המשפט.

(ע"ש 5010/05, פס"ד מיום 10.8.06)

עו"ד גיל נדל עוסק בתחום דיני יבוא ויצוא, מסי יבוא ומסים עקיפים, חוזים בינלאומיים, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני. עו"ד נדל מרצה בפורומים מקצועיים רבים כגון מכון היצוא, לשכת עורכי הדין, ארגוני סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים, איגוד שלכות המסחר ועוד. לעו"ד נדל מדור קבוע בעיתון "תעשיות", במגזין PORT 2 PORT, ובפרסומים נוספים. חומר נוסף מאת עו"ד נדל ניתן להוריד באתר האינטרנט, בכתובת http://www.nadel-law.co.il

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב