הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי הוא שילוב בין הגישה ההתנהגותית לבין הגישה הקוגניטיבית. לפי הגישה ההתנהגותית, ההתנהגות היא המוקד לשינוי, וההנחה היא כי דרך השינוי ההתנהגותי ניתן להשפיע על המחשבות והרגשות. שינוי ההתנהגות הלא רצויה מתאפשר דרך החלפת הרגלים והתנהגויות לא מסתגלות, בלמידה של הרגלים והתנהגויות רצויים. זאת באמצעות מערך של התניות וחיזוקים. למשל, התמודדות עם פוביה או חרדות ממוקדות תהיה על ידי חשיפה הדרגתית למקור המאיים. במקום הנטייה הטבעית שבאופן פרדוקסלי מגבירה חרדות של המנעות מהטריגר המפחיד.
הגישה הקוגניטיבית מניחה כי דפוסי חשיבה נוקשים ומעוותים מובילים לתפיסה, התנהגות ורגשות בלתי גמישים ולכן גם בלתי מסתגלים. ההנחה היא כי בעזרת שינוי החשיבה והחלקים ההכרתיים (תפיסה, אמונות, עמדות, הבנה ועוד), ניתן לבצע שינוי בהתנהגות האדם וברגשותיו. במהלך הטיפול המטופל לומד לזהות את המחשבות האוטומטיות הלא אדפטיביות שלו ובהמשך לתקן אותן, ובכך מתאפשרת בסופו של דבר שינוי במציאות הסובייקטיבית הרצוייה יותר למטופל. למשל, במצבים של דיכאון הטיפול הקוגניטיבי יתמקד בשינוי מערך החשיבתי ממחשבות ואמונות המתאפיינות בחוסר ערך, דימוי עצמי נמוך , ואובדן תקווה המובילים לרגשות של רייקנות , למערך חשיבתי אדפטיבי יותר.
הגישה הטיפולית ההתנהגותית קוגניטיבית הינה לרוב קצרת טווח וממוקדת. היא נמצאה יעילה במחקרים רבים בעיקר בהפרעות של חרדות ממוקדות ופוביות.
