איך לאכול נכון- זה לא רק מה שאוכלים, יש גם דרך לעשות את זה נכון 

שינוי הרגלי האכילה הוא לא תמיד פשוט, אך הוא בהחלט אפשרי. כמו כל הרגל אחר, צריך סבלנות ואורך רוח כדי לסגל לעצמנו את השינויים הקטנים- אלו שיוצרים את ההבדל הגדול. צעד אחר צעד, עם רצון, משמעת עצמית, ותשומת לב- אפשר לשנות כל הרגל. מודעות וידע הם אמצעים טובים להתחלה, ואחר כך רק נשאר להתחיל לתרגל...

כחלק מתהליך ההקשבה לגוף, צריך להבחין מתי אנחנו רעבים. חשוב לזהות את תחושת הרעב כשהיא מתחילה, ולבדוק האם זהו אכן רעב-
לעיתים הגוף מתרגם צמא לתחושת רעב- יש להקפיד על שתיה לאורך כל היום, לפחות 10-12 כוסות, ובמידה והגוף בפעילות, או בתנאי חום- יש לשתות בהתאם.
עם זאת, שתיה בזמן האוכל או אחריו פוגמת בעיכולו, מכאן שעדיף לשתות חצי שעה לפני האוכל, ולהמתין לפחות כשעה לאחריו (בהתאם לסוג המזון).
כדאי להעדיף מים, או חליטות צמחים נטולות קפאין (וללא סוכר), על פני כל שתיה אחרת.
משקאות קלים מכילים סוכרים, חמרי טעם וריח וצבעי מאכל, המזיקים לגוף, ונחשבים ל"מזון נוזלי", שאינו תורם רבות לשיפור מצב הנוזלים בגוף. חלק מהמשקאות מכילים חומצה, ה"עוזרת" להתמודד עם כמויות הסוכר המצויות במשקה.
בקולה, קפה, תה ואף בשוקו, כמו גם במשקאות אנרגיה מעוררים, יש קפאין, הגורם בין היתר להגברת פעילות הכליות, ולמתן שתן מוגבר, כך שבסופו של דבר אנו מאבדים את רוב כמות הנוזלים ששתינו.

לעיתים רעב הוא ביטוי של תחושת שיעמום, כשסתם מתחשק "נישנוש". במקרה כזה, עדיף לאכול פרי או ירק, העשירים בנוזלים, ויטמינים ומינרלים, ולא בחטיפים וממתקים, המספקים לגוף פחמימות ריקות, שומן, וכמויות גבוהות של סוכר או מלח, שכאמור, מזיקים לגוף וגורמים להשמנה וחולי.

מתי לאכול? כשמתחילה תחושת הרעב, וזאת על מנת להמנע מהסתערות על האוכל בשלב מאוחר יותר, וזלילת חטיפים זמינים שיוצרים תחושת שובע זמנית, והשמנה.
כדאי לשים לב באיזה שעות של היום אנחנו רעבים, ולתכנן את הארוחות שלנו לשעות אלה. כמו כן מומלץ מאוד לאכול יותר פעמים, ובכל פעם כמות קטנה יחסית של מזון. אפשר לאכול 3 ארוחות מרכזיות, ולהוסיף שתי ארוחות ביניים, המורכבות מפרוסת לחם, פרי, או אגוזים, וכו'...
כך נמנע עומס על מערכת העיכול, וקל יותר להתגבר על העייפות שאחרי האוכל, ועל הצורך במתוק.
לא תמיד אנו חשים ברעב, משום התרגלנו להתעלם מאיתותי הגוף. רבים האנשים נוטים "לדלג" על ארוחת הבוקר, הידועה כחשובה ביותר. לאחר שנת הלילה, זמן בו הגוף נמצא בצום, ומנצל עד תום את מאגרי הגליקון בכבד- המכילים פחמימות זמינות לגוף- יש להקפיד לספק לגוף את האנרגיה הדרושה לו כדי לתפקד כראוי.

כן,אמא צדקה.
אנחנו אוכלים עם העיניים. האופן שבו האוכל מוגש, הצבעים שלו, והריח שעולה ממנו, גורמים לגוף להתכונן לעיכול המזון. בלוטות הרוק מתחילות לפעול, ומיצי העיכול מופרשים כדי לחטא את המזון ולפרק אותו. אבל כמה פעמים יוצא לנו לבחון את המנה שמגיעה לשולחן, לפני שאנחנו מסתערים עליה? כמה פעמים אנחנו עוצרים מכל מה שאנחנו עושים, ומתרכזים רק באוכל? סוגרים את הטלפון, את הטלויזיה או העיתון, ופשוט אוכלים?
ברכה על המזון, כמו גם הרמת כוסית, או כל דבר הגורם לנו לעצור לרגע את הריצה לפני שמתחילים לאכול, עוזר לנו להתרכז באוכל, לפני ובמהלך האכילה ואפילו להרגיש את תחושת השובע, כשזו מופיעה.

אחרי שהקדשנו לרגע תשומת לב לאוכל, למראה שלו ולריח, זה הזמן להתחיל לאכול באמת.
חשוב שהאוכל לא יהיה חם מדי, או קר מדי, אלא בטמפרטורה סבירה. חום או קור יכולים לפגוע בחלל הפה ובוושת. חשוב גם לאכול לפחות ארוחה חמה (מבושלת) אחת ביום. מזון שבושל מצריך השקעה נמוכה יותר של אנרגיה בתהליך העיכול.
כשהאוכל כבר בפה, צריך להתחיל ללעוס. בד"כ חלק גדול מהאנשים מדלג על החלק הזה, ומגיע מידית לשלב הבליעה. אפשר לתרגל את הלעיסה בהדרגה, ולהגיע בין 15 ל-35 לעיסות לכל "ביס", וכך להרוויח מיתרונות הלעיסה.
בתהליך הלעיסה המזון נטחן ומפורק, באמצעות השיניים (-פירוק מכני), ובאמצעות אינזימים הנמצאים ברוק (פירוק כימי).
הלעיסה עוזרת להרגיש את הטעם. ע"י ערבוב המזון בחלל הפה מגיע המזון לכל בלוטות הטעם, כל שנחשפים למקסימום הטעמים שבמזון.
לפי הגישה הסינית לכל טעם יש חשיבות לאיבים מסויימים, עליהם הוא משפיע באופן מסויים. טעם מתוק גם חשוב לפי גישה זו, אך מצד שני- אורז מוגדר כמזון מתוק... אינזימים הנמצאים ברוק מתחילים לפרק את החלק הפחממתי שבאורז, וכך נוצר בעצם סוכר פשוט, שיוצר את הטעם המתוק.

הרוק מכיל אנזימים נוספים, שמחטאים את המזון מחיידקים. נוזל הרוק מרכך את המזון בזמן הלעיסה, ומאזן את הטמפרטורה שלו, כך שיעבור בקלות בושת אל הקיבה, שם ממשיך תהליך הפירוק.

בקיבה מופרשים חומצות הקיבה, תוך פעולת העירבול המתרחשת באמצעות שרירי הקיבה. מזון המכיל סיבים תזונתיים או שומן ישאר זמן ארוך יותר בקיבה, לעומת מזון המורכב מסוכר פשוט , כגון אורז לבן או פרי, זאת משום שקשה יותר לגוף לפרק מולקולות אלה. מזון שנלעס היטב יתפרק טוב יותר, לעומת מזון שנבלע בחתיכות גדולות.
שתיה של נוזלים במהלך הארוחה מדללת את מיצי העיכול בקיבה, ומקשה על תהליך העיכול. שתיית מים מקצרת את משך תחושת השובע, !!!
אם יש צורך לשתות, יש לעשות זאת בלגימות קטנות של מים, רצוי עם לימון.

לאחר שהמזון פורק, קולטנים בקיבה מאתרים מולקולות קטנות יותר, כמו של סוכר, ואז עובר המזון למעי- שם עובר פירוק נוסף, וספיגה. במידה ואנו צורכים פחמימות ריקות במהלך הארוחה (אורז או קמח לבן, וכן שתיה ממותקת), או אחריה (קינוח- פרי או דברי מתיקה), אנו יוצרים בגוף משוב שגורם, בסופו של דבר, למזון לא מעוכל להמשיך אל המעי- ולהרקב, ולהשארות של שירי סוכר בקיבה החומצית (הריקון אינו מלא, משום שנותר עוד מזון לא מעוכל)- יוצרים תסיסה (לכן פירות כדאי לאכול לפני הארוחה, או מספר שעות אחריה).

במידה ויש צורך במתוק לאחר הארוחה, הדבר יכול להצביע על חוסר בויטמינים מסויימים, או על לעיסה לא מספקת, משום שהגוף צריך להשקיע הרבה אנרגיה בפירוק המזון. בכל מקרה כדאי להמנע, כאמור, מצריכה של מתוק לאחר האוכל, ולהעדיף ירק מתקתק על פני שוקולד.

עם מעבר המזון בתריסריו למעי, מופרשים מיצי לבלב, שסותרים את החומציות של הקיבה, ומאפשרים פירוק של חלבונים?. מיצי מרה (המורכבים מכולסטרול)המופרשים מהכבד עוזרים בפירוק של שומנים. סיבים תזונתיים בתזונה עוזרים לספוג את עודפי המרה, ומונעים את הספיגה החוזרת של המרה בהמשך מערכת העיכול, כלומר- תורמים להפחתת הכולסטרול.

המזון במעי הדק עובר פירוק אינזמטי נוסף, וספיגה של חומרי הזנה דרך דפנות המעי. במעי הגס נספגים הנוזלים אל הגוף, והצואה מתגבשת. סיבים תזונתיים תורמים גם כאן לפעילות תקינה של המעי, משום שהם מעוררים את דפנות המעי, וגורמים להם לתנועתיות, והם גם סופחים נוזלים, השומרים על נפח של צואה, וכך תורמים ליציאות רכות וסדירות, וזאת בנוסף לכך שהם מהווים מצע להתפתחות חיידקי המעיים הידידותיים, שתורמים, בין היתר, לאיזון של פטריות וחיידיקים אחרים במערכת העיכול.

לסיכום, חשוב להקפיד על איכות המזון, אך גם על הדרך שבה אנו אוכלים.
- אכילה בזמנים הנכונים לגוף
- ארוחה היא גם אתנחתא מהלחץ המלווה אותנו, יש לאכול בנחת
- התייחסות למזון, לפני אכילתו
- לעיסה של לפחות 15- 35 פעמים לכל נגיסה
- המנעות משתיה בזמן הארוחה
- המנעות מקינוחים, או אכילה של דברי מתיקה או סוכרים פשוטים לאחר הארוחה

הקפדה על דגשים אלה תשפר את יכולתו של הגוף להתמודד עם פירוק המזון וספיגתו, את ההרגשה הכללית, תפקוד המערכת החיסונית והגוף כולו.

לבריאות!