לאן לפנות בראות שכזו? 

  אני נמצאת בצומת דרכים. בכל כיוון ישנה אפשרות וישנה פשרה.   אני לוקחת דף ועט ומחליטה לפצח את האתגר, לכתוב בעד, לכתוב נגד אולי להוסיף תחושות למשוואה. זה לא עוזר.
אני קמה, מתוסכלת מהסיטואציה, ניגשת לבעלי ואומרת "אין פתרון".   אני בטוחה, שכל אחד מכם, כמוני, מוצא עצמו לעיתים בצומת דרכים. במקום שהוא צריך להחליט מה חשוב יותר ממה-
אנו מכירים את המילה סדר עדיפויות. קצת "מייאש", למה לבחור כשאנחנו רוצים לטעום מהכל בחיים, למה לבחור
כשבכל בחירה יש פשרה. למה אין לי פיתרון של קסם, שיתאים לכל מצב ועניין?   אני נכנסת לרכב, אחרי לילה טרוד, בחוץ סופה, כמה סימבולי למה שמתרחש בליבי. אני בוחרת בכביש המוכר
ונוסעת לכיוון תל אביב. הראות כמעט אפסית, חושך מצרים בשש בבוקר. כמוני מאות מכוניות נוסעות, לאט יש לציין,
כל איש או אישה מרוכזים כל כך בנהיגה, כמוני, מחפשים ראות בין הטיפות.   אף מחשבה מליל אמש לא חולפת בראשי, אני מרוכזת בנהיגה. דרוכה אל מול איתני הטבע.   מה שהדהים אותי בנהיגה הבוקר היתה הידיעה שאפילו שהראות לקוייה, אני אגיע לתל אביב, כי פעם או כל יום אני נדרשת לנסיעה הזו.
המוח כאילו כיוון עצמו אוטומטית, ולמרות שאני יכולה לראות מקטעים קצרים מאוד בכביש, אני יודעת בוודאות לאן אני נוסעת.   פתאום, קלטתי מכונית מוכרת נוסעת לפני, את לוחית הזיהוי ראיתי בבירור. האיש שנסע ברכב לפני, הוא שכן, חבר,
מטפל צמוד, מישהו שנוכחותו על הכביש גרמה לי לפרץ של ביטחון אדיר. לפתע, אחיזתי את ההגה לא היתה מלווה
בתחושת הישרדות על הכביש, ידעתי בבירור שאם אסע אחריו – אגיע. פשוט שהוא יוביל אותי בין הטיפות ושלוליות הענק בכביש.   קרה דבר מדהים, הגעתי ליעדיי למרות שאיבדתי "את מורה הדרך שלי" בדרך בגלל הראות הלקוייה. הוא לא ראה אותי, אבל עצם המחשבה על משהו אחר,
אי מבטחים, גרם לי לפנות לכיוון הרצוי בצומת הדרכים המחשבתית שהייתי נתונה בה ערב קודם.   כה פשוט. לנסות להוציא את עצמי מהסיטואציה כדי לדעת לאן לפנות. כדי לקבל החלטה נכונה. להישען על מישהו אחר אפילו ללא ידיעתו כדי ליצור מרחב מחשבתי נכון.   חשוב להבין, כל החיים שלנו אנחנו ניצבים בפרשות דרכים. זה מתחיל בסוג הקפה שנרצה לשתות בבוקר, איזו גרב לבחור שתתאים לחולצה,
האם לנהוג בכביש המהיר או בעוקף, האם לענות לנייד או לתת למשיבון לענות ולהישאר ממוקד...כמה החלטות...ואלה מסתבר הקלות שבהן.
כשאנחנו נדרשים לעמוד אל מול החלטות החיים האמיתיים, נשארנו ללא תחמושת, פשוט בזבזנו הכל על דברים מיותרים במהלך היום.
שכחנו להוציא את עצמנו מהמשוואה לרגע, כדי להתבונן על החיים מכל הזוויות ולבסוף גם מזווית הראייה האישית שלנו.   זה הזמן להסתכל על החיים שלנו מנקודה של פשטות.   לצערי, פשטות לא מוערכת מספיק. אנשים שהפתרון מגיע להם בקלות, הולכים ומחפשים מה לא בסדר בפתרון שלהם,
הם מנסים לסבך את הדברים. פשטות הפכה למילה בזוייה בלקסיקון שלנו. חבל. אני מציעה לכם להתחיל להשתמש בפשטות, בלי מאמץ, פשוט פשוט.   "אנו ניצבים בהתמדה מול הזדמנויות אדירות המחופשות לבעיות בלתי פתירות" (לי איאקוקה)   הפשטות היא כלי בסיסי שבעזרתו נוכל להגיע לעומקם של דברים במהלך החיפוש.
הפשטות תוכל להידפק על דלתכם ברגע שתוציאו את עצמכם מהמשוואה.   מאחלת לכם אי של מבטחים,

בברכת שפע, מירב לוי- ליבוביץ "מירב האפשרויות"