חוק הקופאיות 

חוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז-2007, הידוע בשם "חוק הקופאיות" בא כדי לעגן את זכותם של עובדים לעבודה בישיבה.

ס' 3 קובע כי בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, כאשר העובד נמצא בהפסקה על המעביד להעמיד לרשותו כסא בעל משענת למנוחה. לעומת זאת, ס' 2 לחוק מרחיב ומגדיר את זכותו של העובד לעבודה בישיבה, ולא רק בהפסקה:

מעביד יעמיד לרשות עובד במקום העבודה מושב לעבודה ולא ימנע מעובד ישיבה במהלך העבודה, אלא אם כן הוכיח המעביד שביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה.

פס"ד מנחה בסוגיה זו הינו תעא 9515/07 יעקב זואילי נגד דיזינגוף קלאב בע"מ – ח.פ. 513697557, מועדון שייפ דיזינגוף (ניתן ביום 16.6.10), ושם הודגש כי בעבודה שביצועה הרגיל מאפשר ישיבה, יחוייב מעביד להעמיד לרשות עובדיו "מושב לעבודה", כפי שהוא מוגדר בחוק, ולא ימנע מהעובד ישיבה במהלך העבודה, ולא רק בהפסקה, אלא אם הוכיח המעביד שביצועה הרגיל של העבודה  אינו מאפשר ישיבה.

המבחן לבדיקת השאלה האם ביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה הוא מבחן אובייקטיבי, הבוחן את אופי עבודתו של העובד הספציפי, מגיש התביעה. קביעה זו אינה בידיו של המעביד, והוא אינו יכול לטעון בשם הפררוגטיבה הניהולית, כי על פי החלטתו אין עבודת העובד מאפשרת ישיבה. יש לבחון אפוא את מהות העבודה, ואת התנהלותו של העובד במהלך יום העבודה. הקביעה יכולה להיות שונה לגבי אותו תפקיד ממקום עבודה אחד למשנהו, ולגבי סוגי עבודה שונים באותו מקום עבודה.

יש לזכור כי בחוק עוגנה לטובת העובד הזכות לעבודה בישיבה, וכל הטוען כי זכות זו אינה עומדת לתובע  בשל אופי עבודתו, עליו הנטל להוכיח את טענתו.

על פי האמור בהצעת החוק (הצ"ח הכנסת מיום 21.11.06),  נקבעה בחוק חזקה הניתנת לסתירה על ידי המעביד לפיה ביצועה הרגיל של העבודה מאפשר ישיבה. כאמור בהצעת החוק "חזקה זו תתקיים אם מרבית הפעולות הנדרשות מהעובד ברוב שעות העבודה מאפשרות לעובד הזדמנות סבירה לשבת בלי שתופרע העבודה, אם העבודה ניתנת לביצוע בעמדת עבודה קבועה שיוחדה לעובד על ידי המעביד לביצוע עיקר עבודתו או אם מרבית העבודה הנדרשת מהעובד ברוב שעות העבודה אינה מחייבת תנועה מתמדת, לרבות תנועה מתמדת ממקום למקום".

נכתב עבור אתר מאמרים ע"י: משרד עורכי דין, עורך דין דיני עבודה חיפה.
הוכנס לאתר מאמרים ע"י:      ליאור הרשקו - Msp-Site