הזמן - מלחמת העולם השנייה. על חופי אנציו שבאיטליה שכבו חיילים פצועים רבים שגנחו מכאב. הציוד הרפואי הלך ואזל וזריקות המורפין נגמרו. הרופא הצבאי, דר' הנרי ביצ'ר, החליט לתת לפצועים זריקות סליין (מי מלח) באומרו לחיילים שאלו תרופות חזקות נגד כאבים. להפתעתו הרבה, מעל לשליש מהחיילים חש הקלה ממשית בכאב! הוא טבע את המונח "פלצבו" מיוונית עתיקה - "יש בו הנאה". זו הייתה הפעם הראשונה, בעת המודרנית, שניתן היה לצפות בכוח האמונה, ומה שהיה ברור אלפי שנים לתרבויות במזרח, החל לקבל תשומת לב מדעית.
את אפקט הפלצבו ניתן היום להבין בזכות הפסיכונאורואימונולוגיה, שדה מחקר מדעי החוקר את הקשרים בין התודעה, מערכת העצבים, מערכת ההורמונים ומערכת החיסון והשפעתם על הבריאות.
המילה מורכבת מפסיכו - הנפש, נאורו - מערכת העצבים ואימונולוגיה - מערכת החיסון. המערכת ההורמונלית (אנדוקרינית או בקיצור אנדו) נוספה מאוחר יותר כך שבעצם השם המלא הוא פסיכונאורואנדואימונולוגיה.
זהו שם ארוך למדי שבסך הכול מאשר את מה שרבים מאיתנו יודעים באופן אינטואיטיבי - הגוף והנפש הם יחידה אחת בלתי נפרדת.
את השם פסיכנאורואימונולוגיה טבע, ב-1975, דר' רוברט אדר, מנהל היחידה לרפואה התנהגותית ופסיכוסוציאלית באוניברסיטת רוצ'סטר, ניו יורק. דר' אדר הצביע על הקשר בין הדרך בה אנו חושבים (מצבנו המנטלי) לבריאות שלנו וליכולתנו לרפא את עצמנו.
במעבדתו של דר' אדר נערך ניסוי על עכברים שתוצאותיו הדהימו את החוקרים. העכברים קיבלו משקה ממותק בסוכרזית ובו זמנית הוזרקה לגופם תרופה המדכאת את מערכת החיסון וגורמת למחושים במערכת העיכול. במהרה, החלו העכברים להימנע מאכילת הסוכרזית. אך כשקיבלו העכברים כעבור כמה זמן סוכרזית בלבד, מתו רבים מהם ממחלות הנובעות מדיכוי של המערכת החיסונית, למרות שלא קיבלו שום תרופה העלולה לגרום לכך! העכברים היו "משוכנעים" שהסוכרזית היא הגורמת לירידה בחיסוניות שלהם ודי היה "במחשבה" זו כדי להחליש בפועל את מערכת החיסון ולחשוף אותם לזיהומים קטלניים.
בשלושים השנים שחלפו מאז, הלכו והתרבו המחקרים שהצביעו על הקשר ההדוק בין בריאותנו הגופנית ומצבנו הנפשי, בין תפיסת החיים שלנו לריפוי ממחלות, בין הרגשות שלנו לפיזיולוגיה שלנו. באתר The Brain תוכלו למצוא שלל מחקרים עדכניים בדבר הקשר בין המחשבות, הרצונות הציפיות לבריאות הגופנית שלנו.
ובחזרה לאפקט הפלצבו. השפעת הפלא של ה"תרופה" מותנית בחשיבה האישית של המטופל. עליו לפתח ציפייה חיובית שהתרופה תשפיע, להאמין ברופא או בנותן התרופה, וחשוב מכול - עליו להיות עם גישה חיובית לטיפול. אפקט כזה מתרחש אינספור פעמים בחיי היום יום כמו הנשיקה שהאימא נותנת לפצע של בנה ומביאה להקלה מידית בכאב, כשהאחות מעבירה את ידה על מצחו של החולה, או אפילו כשבני אדם מחזיקים ידיים אחד עם השני. הפסיכונאורואימונולוגיה גילתה שנסיבות שיש בהן קרבה אנושית עשויות לגרום לשחרור כימיקלים רבי עוצמה המרגיעים ומרפאים אותנו.
בשנת הלימודים הרביעית ברפואה השתתפנו בקורס קודר בשם "החולה מול המוות". בסיומו, נחלקנו לקבוצות, והלכנו לראיין קשיש תימני בראש העין. הוא מאוד שמח לראות אותנו ואמר שאנחנו כבר דור שישי של סטודנטים שהוא מלמד! כששאלנו אותו, קצת המומים, ממה הוא סובל, הוא תאר סיפור ארוך שממנו אנו זוכרות רק איך תקף אותו חיידק באורך כזה (תנועה שבה יד שמאל מושטת קדימה עם האצבע מתוחה ואצבע יד ימין על המרפק השמאלי) אבל הוא הצליח לחנוק אותו ולחסל אותו. שאלנו אותו - אתה מדבר ברצינות? האיש חייך ואמר: "אתן לא רואות שאני צוחק?" רק אחרי הרבה שנים למדנו שמלאך המוות נרתע מהומור בריא. הוא גם מתרחק מאנשים שיש להם תקווה, סיפוק ותחושת הגשמה כך שאפילו את תוחלת החיים ניתן לשנות על ידי המחשבה!
בדצמבר 1999 נרשם שיעור תמותה נמוך באופן משמעותי מחורפים קודמים. הסברה היה שרבים מהקשישים דחו את שעת המוות כדי להשתתף בבואו של המילניום החדש. רבים מכירים או שמעו על אנשים נוטים למות שהמתינו לאירוע משמח במשפחה ועיכבו את המוות בכמה ימים, חודשים ואף שנים. הרצון לחיות חזק יותר מכל פרוגנוזה רפואית!
כל מחשבה יוצרת חומר כימי בגוף
בזכות הטכנולוגיה המתקדמת ואמצעים כמו מכשיר התהודה המגנטי הפונקציונלי (FMRI), ה-PET והביולוגיה המולקולארית - הולך ומתברר הקשר בין מחשבותינו ורגשותינו לפיזיולוגיה שלנו. זהו גילוי מהפכני שהוליד שדה מחקר חדש הנקרא סייבר פיזיולוגי - מהמילה היוונית סייבר שפירושה "הגאי" או קברניט. השליטה על ההגאים של הספינה שלנו חזרה לידינו. המחשבה לוקחת פיקוד על הגוף ומסוגלת להביאו לחוף מבטחים. נמצא שהמחשבות מפעילות את המערכת החיסונית המסוגלת הן למנוע מחלות והן לטפל בכל נזק שכבר התרחש בגופנו. כל מחשבה גורמת לשחרור של חומרים בגוף כמו הורמונים, אנזימים, חלבונים שונים, כדוריות דם לבנות ואדומות, אנדורפינים (ממש מורפיום פנימי) וכו'. המולקולות האלה משנות את הרגשתנו ונושאות איתן שלווה, שמחה, מבוכה או כעס. באותו זמן שרירי הגוף מגיבים בהתכווצות או הרפיה, הדופק ולחץ הדם משתנים, מערכת העיכול מגיבה בהתאם לרגש שעלה - תחושת שלווה מאפשרת לה לפעול בהרמוניה, מתח ופחד משבשים את תפקודה. תחושת ביטחון ושלווה ש"הכול בסדר" מיטיבה עם כל מערכות הגוף ולחילופין סטרס ממושך מחבל בכל תא ותא בגוף. במצבי רגיעה, מערכת החיסון פועלת במיטבה. בנוסף אנו חשים יותר פתוחים, יותר יצירתיים ויותר מחוברים לאנשים סביבנו. במצבי מתח, יש ירידה בכוחה של מערכת החיסון ואנו חשופים יותר לגורמי מחלה כמו וירוסים וחיידקים, אך גם חשופים יותר למטען הגנטי שלנו. לא כל הילדים להורים סוכרתיים יפתחו סכרת. התגברות של הנטייה הגנטית תתרחש בהתאם למחשבות ולרגשות שלנו.
הסטרס ובריאותנו
מחקרים רבים מצביעים על כך שהסטרס הוא הגורם הראשי לתחלואה והוא הסיבה העיקרית לביקורים במרפאה. הסטרס הוא מכלול רגשות כמו לחץ, מתח, עצבנות, חרדה, דאגה ואלה משחררים חומרים שהידועים שבהם הם האדרנלין, הקורטיזול והנוראדרנלין. מצב קבוע של סטרס עלול לגרום להפרשה קבועה של אדרנלין, דבר הגורם לפעולה נמרצת של הלב. לב המצוי תחת מתקפת אדרנלין מתמדת הולך ונחלש. תעוקת חזה היא בסופו של דבר רק ביטוי למחשבה שהשתבשה.
נמצא קשר הדוק בין כעס, עוינות ודיכאון לסיכון לפתח מחלות לב. גם כשאיננו מודעים לרגשות אלה, הם משפיעים. בני זוג המרבים לריב מועדים למחלות לב וגם מסתכנים בריפוי איטי של פצעיהם. ואם אישה מסתירה את רגשותיה האמיתיים ושותקת, ליבה יאמר את דברו במוקדם או במאוחר ועלול ל"התפוצץ"! אישה הבוחרת בשתיקה במקום להביע את רגשותיה בעת עימות זוגי, חשופה לפתח מחלות לב, מעיים וסרטן בשיעור הגבוה פי ארבע מאישה ש"מדברת".
הלב מגיב גם לרגשי נחיתות. במחקר אחד נמצא שככל שאנחנו במעמד נמוך בהיררכית העבודה, הסיכוי שלנו לחלות במחלת לב הולך ועולה. אם מפטרים אותנו מהעבודה בגיל מבוגר, גם אז ליבנו נשבר ואנחנו מכפילים את הסיכון ללקות גם בשבץ מוחי. מה שיכול לעזור לנו הם חברים (או לפחות אחד טוב) ואז אנחנו לא רק מוגנים בפני מחלות לב, אלא גם יותר מחוסנים כנגד זיהומים וסרטן.
דיכאון התברר כמחלה מסוכנת מאוד המגדילה את הסיכון לחלות במחלות לב, באלצהיימר, בסרטן ומקצרת ביותר את החיים.
סטרס יכול להשפיע אף על עוברים! במחקר מקיף שכלל 7000 נשים נמצא ש- 95% מהילדים של אמהות שהיו בחרדה בזמן ההיריון, פיתחו הפרעות התנהגות.
ולחילופין - ההתנהגות שלנו משפיעה על בריאותנו. פעילות גופנית נמצאה מסייעת למניעה של שלל מחלות, החל מדיכאון, אלצהיימר, סוכרת, יתר לחץ דם ולמי שלא אוהב לזוז מהכיסא - גם משחקי בינגו, חידונים, ברידג' ומעורבות חברתית עשויים להרחיק מאיתנו את עננת הניוון המוחי המתקרב....
מחקר שנעשה על 6000 נשים בקליפורניה ב-2001 מצא שכל מייל אחד הליכה נוסף ביום הפחית את הסיכון לניוון מוחי ב-13%!
לגבי סרטן יש הוכחות רבות שמצביעות על הכוח המרפא של קבוצות תמיכה וחברים. גם במצבים של סרטן מתקדם, כמו סרטן השחלות, חברות טובות משפיעות על מהלך המחלה וההחלמה, ומחקרים רבים נוספים תומכים בחשיבות החמלה והקבלה על סימפטומים של סרטן ואף על התמותה ממנו. הומור וצחוק נמצאו יעילים בהפחתת כאב ותופעות הלוואי של טיפולי הכימותרפיה, ועל ההיענות יותר טובה של ילדים בבדיקות מכאיבות.
למצב הרוח שלנו ולגישתנו לחיים יש השפעה על מידת התחלואה שלנו ממחלות זיהומיות. נמצא שגורמים פסיכולוגים עלולים להפעיל מחדש וירוסים רדומים בגופנו. ואפילו אצל סטודנטים צעירים ובריאים יש יותר זיהומים בדרכי הנשימה לקראת הבחינות.
מדע הפסיכונאורואימונולוגיה מוכיח את הקשרים המורכבים בין הגוף, הרגש והמחשבה. בריאות אופטימית מתייחסת לכל המרכיבים.
בלב הקושי שוכן הפיתרון, אמר איינשטיין. ככל שאנו מכירים בקשרים אלה, אנו מבינים ששמחת חיים תורמת לבריאות הפיזית שלנו ושפעילות גופנית משפרת את תחושת האושר שלנו. כל שינוי במשולש הבריאות תורם לחיינו וכל אחד יכול ללמוד להיות הסייבר של חייו - משמע לרכוש הנהגה עצמית לחיים טובים ובריאים!
דר' דינה איזן ודר' לילך מלצקי, מומחיות ברפואת משפחה, "סינפסות - קידום בריאות אופטימית"
