פרשת קרח: אופוזיציה לשלטון אינה לגיטימית?
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

פרשת קרח: אופוזיציה לשלטון אינה לגיטימית? 

מאת    [ 11/06/2007 ]
מילים במאמר: 1191   [ נצפה 2714 פעמים ]

 
 
פרשת קרח: אופוזיציה לשלטון אינה לגיטימית? / מוטי לקסמן
בפרשת השבוע, פרשת "קרח", מתוארת התעוררות אופוזיציה לשלטון המרכזי, האם היא אינה לגיטימית?
הפרשה נפתחת בפירוט האנשים שנטלו חלק בהתארגנות האופוזיציונית (במד' טז, א?ב) [1].
עיון בשני פסוקים אלה מעלה שמדובר באנשים מן המנהיגות הרחבה של העם.
ובכל-זאת במדרש אנו מוצאים: "קרח בן יצהר וגו' - אמר ריש לקיש, קרח - שנעשה קרחה בישראל, בן יצהר - בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים, בן קהת - בן שהקהה שיני מולידיו, בן לוי - בן שנעשה לויה בגיהנם. ודתן ואבירם - אמר ריש לקיש, דתן - שעבר על דת אל, אבירם - שאיבר עצמו מעשות תשובה" (סנהדרין ק"ט ב').
כלומר, המתנגדים נתפשים כשליליים בכל מובן.
גישה זו מצויה גם בהתייחסות לפתיחת הפרשה בה כתוב "ויקח קרח", אבל אין הסבר מה לקח?
פרשנים שונים מפרשים צמד מלים זה במשמעות של מחלוקת: א. "ואתפליג קרח" (אונקלוס)
ב. "מהו ויקח, אמר ריש לקיש, שלקח מקח רע לעצמו" (סנהדרין ק"ט ב). ג. "לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה" (רש"י). ד. "ויקח קרח ודתן ואבירם אנשים הרבה, עד שקמו עמהם לפני משה חמשים ומאתים" (רשב"ם).
כללית, פרשנים מבינים בכך כוונה רעה בלב קורח, האם הכתוב בתורה מאשר זאת?
עיון בטענות האופוזיציה מגלה שאפשר להבחין בהן שני היבטים: א. טענה עקרונית, הכול שווים לפני הקב"ה: "ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה'" (במד' טז, ג,1); ב. טענה מעשית, משה ואהרן נטלו לעצמם ביזמתם תפקידים הרבה.
"ומדוע תתנשאו על קהל ה'?" (במד' טז, ג2) [2].
האם יש בסיס לטענות העקרונית של האופוזיציה?
בהיערכות העם למעמד הר סיני נאמר: "ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ה?ו).
ובמעמד סיני עצמו: "וכל העם ראים את הקול?ת ואת הלפידם ואת קול השפר ואת ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו מרחק" (שמות כ, יד).
אם-כן, עיון בנוכחות אלוהים בקרב בני ישראל, מראה שלטענות האופוזיציה יש בסיס, אם לא הצדקה [3].
ואכן, תגובתו המיידית של משה משקפת מבוכה: "וישמע משה ויפל על פניו" (במד' טז, ד).
אבל משה מתעשת מהר ומתייחס לטענה העקרונית: "וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר וידע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו: זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו: ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת לפני מחר והיה האיש אשר יבחר הוא הקדוש רב לכם בני לוי" (במד' טז, ה?ז).
לטענה "כל העדה כלם קדש?ים ובתוכם ה'" - מסביר משה: אמנם כולם נכחו, ועל כולם שרתה השכינה, אבל מתוך כולם ה' "והקריב אליו ואת אשר יבחר בו", כלומר, יש אדם קדוש מסוים, אדם שה' בחר בו. משה גם מציע תהליך מעשי - 'מבחן הקטרת הקטורת' לשם זיהוי האיש הנבחר" (פריש) [4]. אפשר בהחלט לראות בכך הליך בדיקה "אובייקטיבי".
אבל משה אינו מסתפק בהצעה ונוקט לשון כעוסה שיש נימה של היפגעות, בהתייחסותו לטענה המעשית-אישית: "ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי: המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבד את עבדת משכן ה' ולעמד לפני העדה לשרתם: ויקרב אתך ואת כל אחיך בני לוי אתך ובקשתם גם כהנה: לכן אתה וכל עדתך הנעדים על ה' ואהרן מה הוא כי תלינו עליו" (במד' טז, ח?יא).
ואז משה קורא למתקוממים משבט ראובן: "וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב" (במד' טז, יב1), הם מסרבים ותגובתם משקפת מרירות רבה, וגם בוטות בסגנון התשובה: "ויאמרו לא נעלה: המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר: אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה" (במד' טז, יב2?יד).
דברים אלה מכעיסים מאוד את משה והוא פונה, בפעם הראשונה בפרשה זו, אל ה': "ויחר למשה מאד ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את אחד מהם" (במד' טז, טו).
אם-כן, אפשר להבחין בתגובות משה התפתחות הולכת ומחריפה מביטוי מבוכה כללית לנקיטת עמדה עוינת שגם אלוהים נדרש לסייע.
עם-זאת, לאחר ביטוי הכעס והמרירות, כאשר גזר הדין מתקרב למימושו: "ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלהי הרוחת לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף" (במד' טז, כב).
משה דבק בעמדה ערכית ?מוסרית ואינו מסכים שחפים מפשע ייפגעו!
אבל, בסופו של דבר, לא רק החוטאים נפגעים אלא כל בני משפחתם, נעלמים: ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש: וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל" (במד' טז, לב?לג).
אם-כן, למשמע טענות האופוזיציה, אין כאן ניסיון לשיתוף-פעולה, אין כאן נכונות לפשרה.
מה שיש כאן זה חיסול מוחלט של האופוזיציה ללא השאר זכר ושריד. האין זה נשמע נורא, האין זה נוגד את דמותו של משה?
ובכלל האם אופוזיציה היא דבר מסוכן לתקינות החברה? מאידך נשאל, האם חברה יכולה להתנהל באופן תקין ללא אופוזיציה?
התשובה אינה פשוטה.
למרות ההבדלים הרבים, אני נזכר בפרשה מקום המדינה, פרשת "אלטלנה".
ביוני 1948 הפגיזו כוחות צה"ל את אוניית הנשק של ארגון האצ"ל שהגיעה לחופי תל-אביב, בעקבות הוראתו הישירה של ראש הממשלה דוד בן-גוריון. באירוע זה נהרגו 16 אנשי מחתרת האצ"ל ושלושה חיילי צה"ל.
אם-כך, השאלה אינה אם אופוזיציה היא לגיטימית או לא, אלא אם כל אופוזיציה בכל זמן ובכל הנסיבות היא תמיד לגיטימית.
תפישת המקרא היא שקורח אבירם ומאתיים וחמישים נשיאי העדה מערערים לא רק על השלטון הלגיטימי אלא הם בעצם שוללים את המהות, את הבסיס של העם המתהווה. הרי משה לא מינה את עצמו, להיפך הוא ניסה להתחמק מהשליחות ומתפקיד המנהיג.
כך גם נתפשו אנשי אלטלנה. הם היוו איום על השלטון הלגיטימי וגם על עתיד העם והארץ.
איני ממעיט בחומרת הירי אליהם, וייתכן שאפשר היה לפתור את העימות בדרך אחרת.
אבל, איננו יכולים לדעת איך, ואם בכלל, הייתה המדינה קמה על רגליה ומתפקדת באופן תקין ללא סיפור אלטלנה וללא פירוק הפלמ"ח.
אנו יכולים רק לראות מה קורה אצל שכנינו הפלשתינאים שעדיין לא זכו לכך שיקום אצל בן גוריון כזה שידע שיש דברים שאם לא מונעים אותם, ואפילו בכוח, אין סיכוי להקמת חברה תקינה.
סיפור פרשת קורח ועדתו מהדהד גם דורות אחר-כך בדברי בנות צלופחד אל משה: "אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח" במד' כז, ג). זאת-אומרת, שסיפור קורח ועדתו נתפס גם בתודעה כאיום ממשי על מהות העם.
"אוי למנהיג שנבהל מהמחיר של ההכרעה. [...] [נסיבות ותנאים נותנים] אפשרות למנהיגים לעשות היסטוריה" [5].
ואכן, פרשת קורח ועדתו משקפת מצב בו מנהיגות נדרשת למעשה, חמור ככל שיהיה, כדי להציל את העם מאנרכיה, מאובדן דרך ואפילו מאבדון.

מקורות והערות:
[1] המשתתפים באופוזיציה
ראובן > חנוך, חצרון, כרמי; פלוא > אליאב (דתן ואבירם).
לוי > גרשון, מררי, קהת > עמרם (אהרון ומשה), יצהר (קורח, נפג וזכרי).
וגם: ח?מ?ש???ים ו?מ?את?י?ם נ?ש??יא?י ע?ד?ה ק?ר?א?י מו?ע?ד א?נ?ש??י ש??ם (במד' טז, ב).
[2] על-פי עמוס פריש, "תגובת משה על טענות קרח", בר אילן, תשנ"ו.
[3] רבי אברהם אבן עזרא אינו מצדיק את קורח ועדתו אבל בפירושו אפשר למצוא הבנה מסויימת למניעיהם: "רב לכם כמו די לכם. והטעם - שתפשתם החלק הרב. כי כל העדה כלם קדשים כי כל העדה מיום מעמד הר סיני היו קדושים. ובתוכם ד' - כי הלוים נבחרו אחרי היות הכבוד בתוך בני
ישראל. ואם ידע משה, כאשר היה בהר סיני, כי נבחר שבט לוי, לא ידעו ישראל" (ראב"ע).
[4] על-פי עמוס פריש, כנ"ל.
[5] מדברי שמעון פרס בכנסת באזכרה ליצחק רבין, 27/10/2004.
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב