יוסף נמכר לשיירת ישמעלים הנושאים נכאת,צרי,ולט. מהם? היכן מוזכרים שנית? ואיך זה קשור לחרובים? 

וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה: (בראשית פרק ל"ז פסוק כ"ה)

לאחר שאחיו של יוסף עשו מעשה דרמתי, כמו להפשיט את אחיהם מבגדיו ולהשליך אותו לבור, הם יושבים להם בנחת ואף קובעים סעודה על לחם. הם נהגו כאילו לא אירע דבר ודבר זה תמוהה. ספורנו מפרש שדבר זה קרה  כי היו בטוחים שמה שעשו היה מעשה נכון  שדנו אותו על פי דין רודף שכל הקודם להרגו, זכה. בעודם יושבים עברה שם שיירה של ישמעלים הנושאים נכאת צרי ולט. מדוע פירטו מה הם נשאו? רש"י כותב, שבדרך כלל הישמעלים היו נושאים עימם נפט ועיטרן שריחם רע. אך שיירה זו נשאה דברים שריחם טוב, בכדי שיוסף לא יינזק מהריח. שיירה זו נשאה נכאת צרי ולט, אם נקדים קצת את המאוחר, כאשר אחי יוסף יורדים למצרים לשבור שבר בפעם השנייה, לקחו עימם בעצת אביהם "מעט צרי מעט דבש נכאת ולט". יש כאן מעין סגירת מעגל שאותם בשמים שהיו במכירתו נזכרים גם באותו מהלך שהביא להזדהותו של יוסף בפני אחיו. דבר זה בא ללמד  שהיה זה בעצם מהלך אלוקי שגרם למכירתו של יוסף למצרים  וזה שהם הביאו את אותם בשמים היה זה מעין כפרה על מעשיהם. יש הטוענים כי השימוש בצרי כסממן בקטורת שהובאה בבית המקדש היא לשם זיכרון וכפרה על מעשה מכירת יוסף.          

אם כן, מהם אותם בשמים,  רש"י מפרש: "נכאת" -  שם כולל למספר סוגי בשמים או שעווה. רב סעדיה גאון מצא כי הוא "כ'רנב" כלומר חרוב . הרמב"ן מפרש כי נכאת זו משחה העשויה משמן הצורי. על פי רש"י הצורי הוא שרף הנוטף מעצי הקטף, שבראשית רבה מפרש, כי זה יין הנעשה מענבים גדולים. יש רבים המפרשים כי הצורי הוא שמן המופק מעץ אפרסמון הבשם. ולפי הרד"ק  עושים בעץ חתך ויוצא השרף. לוט על פי רש"י הוא מן שורש של עשב הנקרא לוטיתא או אשטרולוזיאה ומצאו כי הוא הספלול. רד"ק מפרש שלוט - "מצטכי", שהוא שרף המופק משיח אלת המסטיק. אבן עזרא אומר כי צריך להוסיף את האות "ב" לפני הלוט ואזי יצא בלוט של עץ הערמון.  אונקלוס מפרש כי מדובר על פירות שיח השיזף לט = "לטוס" שהוא שמו של שיח השיזף.   

    החרוב אינו מופיע באופן מפורש בתנ"ך אך במשנה ובגמרא מופיע החרוב כעץ בעל חשיבות כלכלית. על החרובים חלים כל דיני מעשרות, פאה ותרומה. החרוב גדל באזור המזרחי של הים התיכון.  שמו של החרוב ניתן לו  בשל כמות המים הנמוכה הנמצאת בפרי החרוב. מלשון יובש או חרבה ויש הסבורים כי שמו ניתן לו עקב דמיון הפרי לחרב. בשל היות זרעי עץ החרוב דומים ובעלי משקל זהה, הפכו אותם למידת משקל כמו "גרה" שהוא זרע החרוב. מידת המשקל "קארט" מקורה במשקלו של זרע החרוב וערכו הוא 200 מיליגרם. הבשלת תרמיל החרוב מסתיימת כאשר הוא הופך לצבע חום. בחרוב אוכלים את התרמיל כפי שהוא. על ידי בישול חרובים קצוצים במים עושים סירופ דבש חרובים ומהגרעינים מכינים תה. הסירופ והתה הם בעלי תכונות ריפוי שונות. על ידי קליית תרמיל החרוב וטחינתו. נוצרת אבקה שממנה מכינים מה שמכונה  "שוקולד חרובים"  באבקה זו משתמשים במוצרי מזון נוספים.

  עוגיות שוקולד חרובים

חומרים:

• 125 גרם שוקולד חרובים - (ניתן להשיג בממרח)

125 גרם מחמאה

50 גרם סוכר לבן

50 גרם סוכר חום

1 כפית תמצית וניל

1 ביצה גודל L  -

150 גרם קמח

4 כפות קקאו

כפית אבקת סודה לשתיה

רבע כפית מלח

אופן הכנה :

לחמם תנור ל - 180 מעלות. לשים בקערת המערבל את המחמאה והסוכר ולערבב  היטב.

מוסיפים את שוקולד החרובים ומערבבים היטב. מוסיפים את הביצה ותמצית הוניל ומערבבים. בקערה נפרדת מערבבים את הקמח, הקקאו, המלח ואבקת הסודה לשתיה לאחר מכן מוסיפים לקערת המערבל ומערבבים. יוצרים כדורי עוגיות ושמים על תבנית אפיה שעליה הנחנו נייר אפייה. יש לשים את העוגיות במרווחים גדולים. אופים כ- 10 דקות ומקררים  היטב לפני שמכניסים לקופסא.