צדק וכוח הן שתי גישות בסיסיות להבין ולתפוס את המציאות - מה משמעות הדבר? 

צדק וכוח הן שתי גישות בסיסיות להבין ולתפוס את המציאות - מה משמעות הדבר? / מאת יואב ברנזון

צדק

צדק הוא סוג של תפיסת מציאות. בשיטת הצדק - הכוח אינו לגיטימי. מה שנלקח - חייב להיות מוחזר. הדברים נשפטים לפי מידת השיוויון, ובשל כך כולם שווים ואף אחד לא נחות.

לפי שיטת הצדק יש לחסל כל אפליה בין אנשים גם אם הם שונים כי לפי שיטת הצדק אסור להפלות ואין הצדקה לאפליה. חלשים וחזקים, ערבים ויהודים, ישראלים ופלשתינאים, גברים ונשים - כולם שווים לחלוטין, גם אם יש שוני, גם אם מישהו אחד חזק יותר, גם אם אחד מפרנס ואחד לא. שיטת הצדק מבוססת על זכויות מוסריות ומשפטיות.

כוח

כוח הוא סוג נוסף של תפיסת מציאות. בשיטת הכוח - הכוח הוא לגיטימי ביותר. הכוח הוא הקובע, לכן מה שנלקח לא יוחזר כל עוד הלוקח עדיין חזק. בשיטת הכוח אין שיוויון אלא עוצמה ומי שמחזיק בעיקר העוצמה הוא המוביל, הוא הקובע, הוא זה שנותן את הטון.

לפי שיטת הכוח הכל הוא אפליה. אין שיוויון ולעולם לא יהיה גם שיוויון כי אנשים במהותם שונים. תמיד יהיו חזקים וחלשים וזו דרכו של עולם. בשיטת הכוח יש היררכיה, ומי שנמצא בראש הסולם הוא למעשה מי שקובע את חוקי המשחק. החיים מתנהלים לא על פי צדק ושיוויון אלא על ידי הכוח של בעלי הכוח, והכללים משתנים בהתאם לאינטרסים של בעלי הכוח. שיטת הכוח מבוססת על עוצמה כלכלית ופיזית.  

ישראל - צדק או כוח?

ישראל הוקמה בכוח, לא בצדק. לידתה בהבנה שאין לנו מקום אחר בעולם אליו נוכל לברוח מאימת האינטישמיות. ישראל הוקמה במאבק מזויין במדינות ערב. ישראל גם התרחבה בכוח, באמצעים כוחניים, באמצעות הצבא והמלחמות, באמצעות פיתוח יכולת צבאית וגרעינית.

ישראל לא שרדה בזכות הצדק. היא לא הוקמה מכוח צדק או שיוויון, אלא מתוך מאבק עיקש וברוטלי בבריטים, סילוקם, לחצים אדירים להשיג הכרזה על מדינה יהודית ומלחמת עצמאות עקובה מדם שבה למזלנו ניצחנו ולא הובסנו.

השינוי הישראלי

בעשורים האחרונים ישראל מנסה לעזוב את תפיסת הכוח ולעבור לשיטת הצדק. משמעות הדבר היא, השבת שטחים, אי לגיטימיות לכוח (נהוג יותר לכנות זאת בשם "מגבלות הכוח"), החזרת כל הזכויות שנלקחו בכוח במהלך המלחמות הרבות עם הערבים וניסיון להפוך למדינה צודקת ולא למדינה כוחנית. זו הסיבה שהחזרנו את השטחים למצרים, לירדן, לתושבי עזה ועכשיו נותרה רק הגדה המערבית ורמת הגולן.

הסיבה שישראל מותקפת כיום בעולם היא משום שישראל ממשיכה להיות כוחנית למרות שהיא עלתה מזמן על מסלול של תפיסת הצדק. הביקורת על ישראל מבוססת על הניסיון לבצע דה-לגיטימציה לא לעצם קיומה של המדינה אלא לזכותה של המדינה הישראלית להיות מדינה כוחנית. מבקרי ישראל רוצים לראות מדינה יהודית צודקת ולא מדינה יהודית כוחנית. הם בטוחים שאם ישראל בחרה בנתיב הצדק - אסור לה יותר להיות כוחנית.

הטעות הישראלית

הטעות הישראלית היא הניסיון ללכת במקביל בשני נתיבים שונים - גם בשיטת הצדק וגם בשיטת הכוח. הניסיון הזה הוא בלתי אפשרי, וזו בדיוק הסיבה מדוע מדינות העולם אינן מבינות אותנו ואינן תומכות בנו.

העמימות הישראלית מנסה לשלב בין כוח לצדק, דבר שהוא בלתי אפשרי לחלוטין. בסופו של יום ישראל חייבת לבחור בין כוח לצדק. בחירה בכוח תביא למצב של אי השבת השטחים, ביסוס שלטונה של ישראל באזור המזרח התיכון ושימוש בעוצמה ובהרתעה הצבאית שלה כדי להתפשט, לאיים ולהרתיע את אויבותיה מלהתעסק איתה. בחירה בדרך הצדק תביא לצמצום שטחה של מדינת ישראל, השבת השטחים, החלשת כוחה הצבאי של ישראל והפיכתה של ישראל למדינה שיווניונית, אזרחית וצודקת.

וטיפ לסיום: מצד אחד, מרבית אזרחי ישראל מבינים שבחירה בשיטת הצדק תביא לחיסולה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ואולי אף כמדינה בכלל. מצד שני, למרבית הישראלים לא נעים לחשוב ששפת הכוח ושיטת הכוח הם הדבר שמייצג יותר מכל את דרכה של ישראל. וכך ישראל מתקשה להכריע בין צדק לבין כוח, כשהאמת ההיסטורית היא שמדינת ישראל צמחה בשיטת הכוח, הדם והקורבנות ולא בשיטת הצדק.