להיות שחקן זה לא רק בתיאטרון או בסרט קולנוע. זה הרבה יותר מזה.
כל החיים אנחנו משחקים, ישנם כאלו שמשחקים מגיל מאד צעיר וישנם כאלו שמשחקים באמת כדרך מקצוע, העניין הוא שלא לכולם יש את המקום הבטוח שלהם, זה, זה שהם מרגישים בנוח לעמוד חשופים למול מאות אנשים ולדבר ולדעת שכולם מהופנטים, מרגישים, חשים, מקשיבים להם ולא משחקים בסלולאר, או קוראים ספר או לועסים מסטיק או משחקים בקצוות השיער השרופות באותו הרגע הנתון.
לכולם יש במות.
אם את פסיכולוגית או אתה פסיכולוג הבמה שלך היא המטופלים, הם מקשיבים לך, בולעים כל מה שאתה אומר, מפנימים, לוקחים ושואבים ממך את הכלים לחיות ולעבוד ונכון וזה הרגע שלך, הרגע הכי רגיש בעולם כי אתה יודע שאתה מעצב ובונה להם מסלול ודרך לחיים.
את מאמנת אישית? אתה מאמן אישי? יש לך במה, הרצאות, מטופלים, מפגשים, סדנאות, ערבי חברה, הקהל הוא בעצם הבמה עליה אתם עומדים וממנה אתם משדרים הלאה את הדרך שלכם.
ואם אתם עוסקים בספורט ומאמנים אישיים במכון כושר הבמה שלכם היא פיזית לחלוטין, אתם מפסלים ומעצבים פיזית את האנשים עליהם אתם אחראים רגשית ופיזית ומשנים להם את דרך החיים.
במה היא לא רק במה ביום העצמאות, או במת הצגה או תיאטרון או אפילו במה קטנה מול מסך הקולנוע בסרט או במפגש חברתי כלשהו.
לנו, בני האדם, לנו יש לכל אחד במה אישית משלנו וכדאי שתפנימו - הבמות שלנו הן רגישות, לא יציבות ולפעמים גם זקוקות ללא מעט אנשי תחזוקה.
דרך צלחה.
