כשאתם מקבלים מוצר מסויים שאתם רוצים לשווק אותו או לפרסם אותו, אתם לא חושבים בעיקר על היופי, או על האסתטיקה אלא על מה ימשוך תשומת לב.
לצערי, היום רוב משרדי הפרסום נדבקו על המושג שסקס מוכר, יש גם דברים אחרים. לפעמים אני רואה שלטים בהם בחורה לא לגמרי לבושה מדגמנת שעון, נעל, או בושם כלשהו או תכשיט.
אני באמת תוהה מה היתה כוונת המשורר כאשר הוא הגה סוג כזה של פרסום, האם עומד מאחורי זה באמת רצון חזק ועצמתי להוכיח שכאשר אתם לובשים שעון מסויים, נעל כלשהי או תכשיט מסויים אז בעצם לא משנה שום דבר מסביב וזה מה שמלביש אתכם?
או האם רצה פשוטו כמשמעו להסב את תשומת ליבם של הגברים לטובה, של הנשים חלקן לטובה ושל נשים אחרות לא כל כך לטובה?
מה שכן, כמו שאני זוכרת את הקמפיין הזה כך גם אחרים יזכרו ובעצם זה הרגע לזכור שאולי הפרובקטיביות צלחה לאותו מח קודח מאחוריו עמדו אינספור רעיונות כיצד למשוך את שתומת לבנו, האנשים הפרטיים שאינם עוסקים בשיווק.
אנחנו כאנשים פרטיים חושבים על אנשי מכירות ושיווק כעל משהו מאד מציק ומעצבן שרק מנסה לקחת עמלת מכירה גבוהה בעוד שהם, הם אוהבים למכור לאנשים, הם רוצים למכור אפילו לקבצן פיסת נייר, זה בוער להם בדם, המכירה, ההתלהבות, האהבה למוצר, הצורך לפגוש עוד ועוד אנשים.
אז לפני שאנחנו פוסלים קמפיינים מסויימים בואו נחשוב טוב טוב מה עומד מאחורי זה, אולי זה מוצר שאתם צריכים אותו? אולי צורת השיווק היא לא רעה כלל? אולי כדאי ושווה לנסות להבין מה אמר או מה התכוון המשורר?
בהצלחה.
