השמנת ילדים: ילדים שמנים, מה הטיפול שעובד? כתבה שנייה בסדרה 

"הילדה שלי עולה במשקל. זה מאוד מטריד אותנו. לא מצליחים לשנות את זה . עזרי לנו"

"מה עשיתם עד היום?"

"מה לא - דיברנו איתה. ניסינו לעשות לה דיאטה, הפסקנו לקנות לה ממתקים, רשמנו אותה לחוגים של ספורט וריקוד, אפילו לקחנו אותה לדיאטנית של קופת חולים והיא נתנה לה תפריט. אנחנו ממש כל היום על המשמר וכלום.. כלום היא ממשיכה לעלות. אנחנו במלחמה.. והילדים האחרים גם סובלים."

כאשר אנו מגיעים לנקודה בו אנו רואים את הילד/ה שלנו שמנים פחות או יותר.. אנחנו נזעקים. בדרך כלל ממקום של פחד וחוסר אונים .מייד רוצים לתקוף את העניין ברמת ה " נתקן את זה" ואם אפשר עוד אתמול.. כי הילדה סובלת. ובאמת שגם אנחנו... לנו קשה מנשוא לראות את הילד/ה שמנים. לראות בעליבותם ובעליבותנו אנו... מה אומרים עלינו בגינה? בבית הספר.. לא נעים.. לאף אחד.

הנטייה היא לראות בילד בעצמאי, כבר מגיל צעיר מאוד. ילדים אמורים לקחת אחריות מגיל צעיר על הכנת שיעורים, שמירה על אחים קטינים, עזרה במטלות בית . משהו בנושא ההתמודדות עם הכמיהה לאוכל היא שונה.

הורים לילדים בגיל הרך כבר מספרים על חוסר אונים מול הרצון של הילד לאכול עוד ועוד ועוד. הרצון של הילד בעידן שלנו היא תפיסה בעלת משקל רב.. האם נדכא? האם נמנע? מה תהיינה ההשלכות?

כאשר יש כבר השלכות לעובדה שלא נגענו ולא עצרנו והילד אכן השמין. אז אנחנו נגיב ממקום רגיש מאוד וננסה להפעיל תותחים כבדים כמו מילים " לא כדאי , זה משמין" " עד כאן"  " זה אסור"  " את תהיי שמנה"  והרבה "זה לא בריא" .

נשאל עצמינו קודם כל .. איפה היו המילים כאשר הילד היה קטן והתחיל את הרומן שלו עם האכילה שהרי הילד בן התשע עשר והלאה לא פיתח השמנה ביום אחד וגם לא את ההרגלים.

משהו בהתנהלות שלנו אפשר את זה ואת התוצאות הללו.

ומכאן: של מי האחריות מצב הזה ומי צריך לעבוד על מנת ל"תקן" את המצב או במילים נכונות יותר  לשנות את המצב?

התפיסה הרווחת היא שהילד צריך ללמוד הרגלים חדשים, ללמוד לאכול בריא, ללמוד לאהוב אוכל אחר ובכלל גם ללמוד לאהוב ספורט. הילד צריך ללכת לחוגים, לסדנאות או קבוצות, להתאפק ולהצליח במשימה.

ועכשיו נקרא שוב את כל הציפיות הללו מהילד ונשאל את עצמינו.. האמנם?

כמה מבוגרים שמנים אמורים לעשות את אותו הדבר וכ95% מהם לא מצליחים? כי אחוזי ההצלחה בשינוי משמעותי בהרזייה לטווח ארוך במבוגרים נושק ל5%.

והפעם אנחנו מדברים על ילדים מגילאי 5-18. ילדים שיש לנו עבורם כ"כ הנחיות ובעיקר ציפיות...

מחקרים בארה"ב בשנים האחרונות בודקים את שיטות ההתערבות השונות לטיפול בהשמנת ילדים וחלק מהשאלות הנשאלות הן: מי צריך לקחת את האחריות ומי צריך לעשות את העבודה והשינוי: הורים, הילדים השמנים? ביחד או לחוד?

מחקרים שבדקו את יעילות והצלחת הטיפול בין קבוצות של ילדים עם הורים, ילדים שמנים לבד או הורים לבד הראו שיפור משמעותי במשקל הילדים בטווח של שנה בקבוצות של ההורים בלבד. כאשר הילדים לא היו מעורבים כלל בתהליך ולא ידעו עליו.

על מה מדובר? על הורים שמנים שעוברים טיפול  להרזייה על עצמם?

לא . מדובר על טיפול בקבוצה של הורים לילדים עם עודף משקל שהם ורק הם עוברים תהליך של למידה אינטנסיבית במהלך מספר חודשים בו הם מקבלים הדרכה : לקבל את הילד ואת השומן שלו, לאהוב  את הילד למרות השומן שלו ודרך האכילה הלא נעימה שלו, לגייס את הילד למען עצמו, לעבוד עם הילד, לאכול עם הילד, להתעמל עם הילד, לשוחח להקשיב להכיל.. לכפר על כל הנסיבות שהביאו אות הילד למקום שב הוא נמצא ההיום.

הילד עד גיל ההתבגרות שבספרות נחשב עד גיל 12 לא עומד במרכז הטיפול, הוא והשינוי שלו יהיו התוצאה הצדדית של השינוי שיעברו ההורים.

מחקרים רבים תומכים בגישה זו של טיפול בהורים בלבד להתמודדות מוצלחת עם השמנת הילד באופן משמעותי יותר מאשר טיפול בילדים לבד וילדים עם הורים יחד. ועם זאת הורים רבים לא משתפים פעולה עם סוג זה של התערבות ועד היום רבים מהמסגרות בארץ מציעות טיפול משולב בילד ובהורה, כאשר הילד נמצא במרכז הטיפול וההורה תומך.

בשנים האחרונות אני עובדת עם הורים לילדים עם עודף משקל ואיתם בלבד. אנני מכירה את הילדים ואנני עובדת איתם ישירות. בדרך כלל מהיום שההורה מגיע לטיפול קבוע של פעם בשבוע, השינויים בילד חלים כמספר חודשים קצר לאחר תחילת הטיפול. הקשר בין ההורה לילד משתפר, הילד הופך בטוח בעצמו, פתוח לקבל את דבריו של ההורה, סומך עליו ומשתף אותו. הילד מגיב לשינוי של אצל ההורה והכמיהה לאוכל יורדת, הילד אוכל מסודר, מוכן לעסוק בספורט ואף לומד ליהנות מכך. השינוי החשוב שנצפה אצל הילד יהיה האהבה שהוא יחוש אל עצמו ומכאן תצמח המוטיבציה שלו הכוח שלו להיות טוב לעצמו.

אנחנו רוצים ילדים מאושרים. האושר שלהם בידיים שלנו. ובעיקר בתחום הזה אין אנו מצפים שהילד ייקח את המושכות ויוביל את עצמו למקום טוב אלא אנו ההורים ניקח אותו נאמץ אותו אלינו ונלך את הדרך בשבילו.. הוא יסתכל עלינו ישאב את הכוח והאמונה שלנו בו בעצמינו ילך לצידינו ובסופו של דבר יוביל את עצמו .