כולם עשויים לזהות ניסוח חכם של אדם חכם או לזהות בקלות התנהגות חכמה ולהתמלא מיידית בתחושת סיפוק לנוכח ההבנה שהתבצעה לפניהם התנהגות חכמה. אולם מהי חוכמה? והיכן היא מצויה? האם היא מצויה באדם עצמו (והיכן? - בראש, בלב, בבטן) או במצב עצמו? או שאולי היא מצויה רק בתוך התרשמות מבט המסתכל והצופה על הכל מן הצד?
ישנם הרבה משלים הבאים כדי להדגים מהי חוכמה וכולנו מבינים אותם. אבל, כיצד נפתחה עצמאית אם נרצה לפתחה בקירבנו? לפעמים יוצא לשמוע את המשפט שבכל יום לומדים משהו חדש אולם האם נשאר לנו מספיק זמן כדי ליישם את החומר הנלמד? הרי יוצא שאם כל יום אנחנו לומדים משהו חדש - שאנו לומדים ולומדים עד יום מותנו , ולכן אם נלמד הכל עד גיל 90 - אזי כמה זמן כבר יוותר לנו כדי ליישם מה שלמדנו? מכאן יוצא שחוכמה אמיתית היא להבין משהו במהירות ובאופן שניתן להופכו ליישום פרקטי במהירות הגבוהה ביותר האפשרית. זהו האלמנט (1) הראשון של חוכמה.
(2) ה"היפוך" הינו גורם שני הטמון בחוכמה. אדם חכם יכול להפוך כל מצב למצב הנגדי וההפוך בקלות. טכניקת זו קרוייה (ואם תהיו חכמים וודאי תסלחו לי על הביטוי) טכניקת ח.ר.א על שם המשל הקצרצר המסביר במשפט בהיר וגאוני ש-ח.ר.א , כאשר יהיה דווקא של דבורה הלא הוא "דבש"! - הדבר ההפוך ביותר מ- ח.ר.א והמריח בכלל נהדר. כלומר, עלינו להבין באיזו מערכת עיכול של המשגה עלינו להשתמש. כיצד להעביר את העובדות בתוך בטן מערכתית בה מצויים שיני כתישה של הדברים לחלקיקים הפצפונים ביותר שעשויים להתחבר ולהצטרף מחדש להרכבת מבנה שניתן לייחס לו משמעות חיובית ורצויה יותר מאשר חומרי הגלם שמהם ניזונה המערכת מלכתחילה.
גורם שלישי בהרכבת חוכמה הינו (3) הבנה של חיבור של דברים והבנה שניתן לחבר דברים באופנים שונים:חלקם הגיוניים וחלקם לא הגיוניים.למשל : כמה זה בור ועוד בור? חישבו על התשובה. התשובה המתבקשת הינה שני בורות. אולם האם חשבתם גם על תשובה של בור אחד? - בור אחד וגדול שנוצר מחיבור של שני הבורות היותר קטנים? - אם כן החוכמה כוללת בתוכה חיבור של דברים בצורות מפותחות יותר מאשר מחשבה רגילה - בדיוק כפי שמודגם כאן. במילים אחרות יש הקוראים לזה גם "יציאה מחוץ לקופסא".
גורם רביעי ההופך משהו לחכם הינו (4) הבנה של היעלמות כוחות או יחסי נותן/ מקבל והחזרה המימדית הלא מובנת שבתמורה הכרוכה בכך לשני הצדדים. במרבית המקרים בחיי היומיום אנשים נוטים לנתח התרחשויות לפי דבר מה שהנותן נותן ולפי הדבר מה שהמקבל מקבל מן הנותן. אולם כדי להבין חוכמה לעומקה עלינו לעלות מעל רמה זו של הבנה וללמוד להבין כי קיימים מקרים שבהם אין איבוד כאשר דבר מה עובר מן הנותן למקבל. שלא כמו במקרים בהם כסף מעורב הבה ,לשם מיטב ההבנה נספק דוגמה למקרה בו שני הצדדים מרוויחים למרות שישנו עדיין צד שנותן משהו וצד שמקבל משהו. ניקח למשל את הדבר הבא: קיימים שני נרות - האחד דולק והשני כבוי.הנר הדולק כמובן מאיר ואילו הנר השני כבוי ואינו מאיר. ניקח ונטבול את הנר הכבוי בנר הדולק ונמתין עד שיבער גם הוא במלוא עוזו. שימו לב מה קורה כאן: הנר שבער לא הפסיד דבר: רק לשניה נטבל בו הפתיל של הנר השני. בנוסף, הוא רק הרוויח חבר שמאיר איתו, שאפילו חוסך לו את עבודת ההארה לבדו. הנר השני אומנם הרוויח כיוון שנטבל ו"לקח" משהו- אולם מה הוא לקח? - האם באמת הוא לקח דבר מה? מה איבד הנר "המאיר"?
ההבנה של מהי חוכמה הינה ברמות הללו של ההיגיון. חוכמה הינה כעיקרון - מחשבה ברמה של רווח לכל המעורבים במצב והגעה אליו בדרך הכי נכונה, עם ההפסדים המינימליים האפשריים שיגרמו לכל המשתתפים והנמצאים בסיטואציה. חוכמה הינה מאירת עיניים בדיוק כדוגמאת הנרות.
חוכמה היא גם (5) חיזוק (יסודות, קשרים ואפילו מסקנות) כמו שנבחר לסיים את מאמר זה אודות חוכמה עצמה :
מספרים כי פעם היה אדם מאד מאד חכם, ככל הנראה הבנאדם החכם ביותר בעולם. לפתע, יום אחד הוא שמע שיש אדם עוד יותר חכם ממנו, אבל הוא לא ידע אם להאמין לזה כי הוא היה בטוח שהוא עצמו הוא החכם בעולם. בכל אופן, הוא נשא את רגליו והגיע עד לאדם המתיימר להיות עוד יותר חכם ממנו. כשעמד מול זה המתיימר, מיודענו הקודם תפס פרפר בעדינות, קפץ את אצבעות ידו על הפרפר ומיד שם את הפרפר עם היד הקפוצה מאחורי גבו. אז הוא פנה אל מארחו ואמר לו: אם אתה חושב שאתה האדם הכי חכם בעולם ויותר חכם ממני אז אמור לי רק זאת: האם הפרפר שאני מחזיק בידי הוא חי או מת?
הסתכל עליו מארחו, (ה"חכם" החדש המצטיין ב"חוכמה") כיווץ את עיניו והשיב : אם אני אומר לך שהוא מת אתה תפתח את ידך והרי אראה אותו עף מידיך ואם אני לעומת זאת אגיד שהוא חי הרי אתה תמחץ אותו ותהרוג אותו. לכן אומר לך רק את הדבר הבא: התשובה לשאלה שלך - נמצאית בכף ידך.
חוכמה לעיתים אינה רק משחקי מילים ואינה רק הנאמר. התאמת הנאמר לדברים שאכן קורים היא לעיתים תמצית החוכמה. גם לפני התרחשותם, גם תוך כדי וגם אחריהם. כאשר מורגש קשר חזק בין הניסוח לבין ההתרחשות - החוכמה היא במיטבה. אדם חכם, לכן - יודע ליצור התרחשות לפי רצונותיו- זוהי חוכמה במיטבה.
