הערה: המאמר כולו מכיל ספויילרים על הסרט "התחלה" (Inception). אם עדיין לא ראיתם את הסרט במלואו, הדפיסו מאמר זה ולכו לראות. כשתסיימו, תוכלו לשלוף את המאמר ולהתחיל לקרוא.
חלום או מציאות?
הסרט "התחלה" נראה מבולבל במבט ראשון, אבל לאלה שביקרו בחלומות הצלולים או רשמו מעט חלומות יהיה קל להבין אותו, וניתן לראות כבר בהתחלה שיוצרי הסרט ביצעו מחקר רציני.
חילוף הסצנות הלא רציף, הסיכונים המיותרים שנלקחו על ידי הדמויות וה"תירוצים" לפיתרונות, נעשו בצורה כל כך מדהימה, שהיה פשוט ומהנה לנחש מתי אנחנו צופים בחלום ומתי במציאות.
"היגיון החלומות" שיחק תפקיד חשוב מאוד בסרט, ולכן נראה שסצנות רבות כל כך רצות כל כך מהר. זה מפני שהמשמעות לא באמת חשובה בחלומות. חשובה רק הכוונה. הירדמויות, מרדפים ומסעות שלא הוראו במלואם לא מצביעים על קיצור דרך קולנועי. במבט חד נוסף, ניתן לשים לב שבקטעי העירות ישנו מעבר רציף בין סצנה לסצנה, בעוד שבחלומות, הן מתחלפות במהירות ובמעבר לא רציף - בדיוק כמו בחלומות אמיתיים. כל אחד שרשם חלום פעם בוודאי הבחין בכך מיד.
לפעמים כל מה שצריך כדי לספק את ההיגיון של החלום הוא תירוץ טוב. ותירוץ טוב יכול להיות גם "יש פה פינגווין, אז זה אומר שאני יכול ללכת על הקיר". זה אומנם חסר כל היגיון, אבל הכוונה מספיקה למוח, ואחרי תירוץ כזה תגלו שאתם יכולים לטפס על קירות.
נשמע מסובך, אבל למעשה זה יותר פשוט מההתנהלות שלנו בזמן שאנחנו ערים.
בדיקת מציאות
בדיקת הזיכרון ("איך הגעתי לפה?") מככבת בסרט.
שיחזור הצעדים אחורה עוזר מאוד לאתר שאנחנו בתוך חלום.
מעבר לבדיקת הזיכרון, לכל דמות היה "טוטם" אישי שעזר לוודא האם הדמות חולמת או לא.
אבל אל תמהרו להכין לעצמכם טוטם כזה. במהלך הסרט שאל אותי חבר: "מיכאל, איפה הטוטם שלך?"
הושטתי את כף יד ימין לפניו ואמרתי: "הנה." ספרתי אצבעות מולו, היו שם חמש. הבדיקה הצליחה.
יש כל כך הרבה בדיקות מציאות פשוטות (עיינו במאמר על בדיקות המציאות), ויש כמה סיבות שהן עובדות כל כך טוב ביחס לטוטמים המוצגים בסרט.
קודם כל, הטוטם לא תמיד יהיה עלינו בחלום. עדיף לסמוך על משהו שתמיד יהיה בסביבה.
דבר שני, המוח מתרגל מהר. טוטם יכול לעבוד בחלום בצורות רבות, אבל הוא לא בהכרח יגלה לנו שאנחנו חולמים.
בכל מקרה עדיף להשתמש בצירוף של כמה בדיקות מציאות.
והאם בדיקת המציאות של גיבור הסרט טובה?
ממש לא. בין הנוראיות למעשה.
בדיקת המציאות של קוב לוקחת כל כך הרבה זמן, שסביר שהוא יאבד את הריכוז במהלכה.
היא עובדת נפלא מבחינה הוליוודית, אבל אינה פרקטית בכלל בחלומות מחוץ למסך הקולנוע.
רחוק מהמציאות
הסרט היה מצוין, באמת, הוא היה עשוי פשוט טוב. אבל יש תלונות, והן נועדו רק כדי להראות לנו שבמציאות זה הרבה הרבה הרבה יותר קל.
נתחיל עם אותו המכשיר הצבאי שהפך את הסרט למדע בדיוני (לא הז'אנר המוצלח כדי לגרום לקהל להבין שחלומות צלולים זה דבר אמיתי).
במציאות, אפשר להיכנס לחלומות של אחרים בלי כל התחשבות במרחק בין שני הישנים.
אם שניים נכנסים לחלום צלול באותו הזמן, ניתן לקבוע מראש נקודה בה ייפגשו במהלך החלום.
זה עובד נפלא כשישנים באותו החדר, אבל לא צריך להיות מחוברים לשום מכשיר.
נמשיך עם הזמנים, שסודרו בצורה מופתית בדיוקה לצורך העלילה.
בחלומות אמיתיים, הזמן שונה ממה שאנחנו תופסים אותו כשאנחנו ערים. לא ניתן לאמוד בדיוק כמה זמן חלום נמשך ובאיזה שלב, וכל חלום יתרחש באורך שונה. 5 דקות בחלום יכולות להיות 5 דקות, 20 דקות או אולי אפילו שנה. אין אפשרות לקבוע את אורך הזמן שיתרחש בתוך חלום.
זה די דומה לקביעת אורך הזמן בכתיבת סיפור.
קחו לדוגמה את הטקסט: "במהלך שנת הלימודים הבאה, הצליח דני להתאמן על חלומות בכל יום. התלהבותו הרבה אפשרה לו להמשיך ולהתאמן כך במשך שנתיים נוספות".
והנה, בשתי שורות קצרות חלפו להן 3 שנים.
ונסיים עם הלימבו המאיים.
ניתן לתאר את הלימבו כסוג של תרדמת, שבמציאות אולי לא תיארך יותר מזמן שינה ממוצע. ומעולם לא שמעתי על מישהו שנכנס לתרדמת במהלך חלום, אבל, נו, כל יום המדע מגלה משהו חדש.
המוח שלנו נוקט כל כך הרבה אמצעי הגנה לפני החלימה, שבאמת, אין כל סכנה אמיתית, לא משנה כמה עמוק נרד.
להפך, פסיכולוגים מסורתיים מעודדים ירידה לעומקי הנפש בטענה שניתן רק להרוויח מהדבר.
יותר קרוב ממה שחשבנו
אבל עם כל התלונות, הסרט עדיין עשוי בצורה נפלאה, ומתאר את החלומות בצורה מדויקת ממש.
השפעת המציאות על החלומות גם כן עשויה בצורה פשוט מדהימה.
ניתן לראות זאת בסצנות בהן סטירה במציאות הדפה את הדמות החולמת באוויר בתוך החלום, או ריחוף ממושך בתוך הרכב הנופל גרם לחוסר כבידה בשלב עמוק יותר בסצנת המלון.
בוודאי נתקלתם במקרים בהם מוזיקה במציאות הפכה בחלום לרדיו שלא מצליחים לכבות, או מזגן מקפיא שהפך למסע בשלגים.
עיבודים טובים נוספים לתקריות מציאותיות ניתן לראות בסצנות של חלום בתוך חלום, ניסיונות כושלים להתעוררות, ההתעוררויות הכוזבות, ותחושת הנפילה.
וישנה גם תחושת החנק הנוראית כשכבר נמאס ורוצים להתעורר, שהחלה להופיע ברובדים השלישי והרביעי, אותה (אני מניח) רק חולמים מנוסים הצליחו להרגיש.
לפעמים, כשאנחנו שוחים עמוק מדי, אנחנו רק רוצים לצאת החוצה כדי לנשום שוב.
יש עוד המון מה להסביר ולפרט על הסרט, אבל אני אחסוך במילים. בפעם הבאה שתראו אותו, נסו לעקוב אחריו כחולמים. תוכלו לגלות משהו חדש בכל פעם.
...אה כן, והשאלה הגדולה. האם הטוטם ממשיך להסתובב בסוף הסרט?
עם כל הרצון הטוב להשאיר לנו סוף פתוח, התשובה ברורה מאליה.
מעבר לעובדה שהילדים לא גדלו ובגדיהם לא השתנו, המעבר בין סצנת החלום ברובד העמוק ביותר לבין ההתעוררות במטוס היה חד ופתאומי. הוא הזכיר מאוד התעוררות כוזבת.
קוב קם במטוס והמשיך ללכת כאילו לא קרה דבר, בעוד שלאורך הסרט, בכל פעם שהתעורר, כל העולם היה יכול לקפוץ - הוא היה עוצר הכול, תופס שולחן וקצת שקט, זורק את הטוטם, ודבר ראשון מוודא אם הוא חולם או לא.
הוא שכח את הבדיקה עד שהגיע הביתה - מה שאופייני מאוד להתעוררויות כוזבות.
וברגע שכן ביצע את הבדיקה, דעתו הוסחה במהלכה - מה שאופייני מאוד לבדיקות ארוכות.
אבל זה מה שיפה בחלומות - לכל אחד יש את הסובייקטיביות שלו.
אז עד הסרט הבא...
מיכאל אלבוים הוא מיסטיקן המתמקד בחלומות צלולים, פירוש חלומות וחוויות חוץ גופיות.
למאמרים נוספים והזמנת הרצאות, ניתן ליצור קשר באתר של מיכאל: www.halom.co.il
